פרק ז' - הדרך אל האמונה · לראות נסים
אנשים רבים שואלים מדוע היום לא מתרחשים נסים כמו אלו שהיו בדור המדבר? הרי אם הבורא רוצה שנחזור בתשובה, שייתן לנו איזשהו סימן. אבל לכל אחד יש ניסיון משלו ששונה משל האחרים. ישנם כאלו שצריכים לראות את הנסים הללו בשביל להגיע לתכלית שלהם וישנם כאלו שאינם צריכים. ישנם כאלו שחווים מוות קליני ורואים בעיניהם מהי רוחניות, וישנם כאלו שרק לאחר 120 שנה יוכלו לראות ולהבין. הבורא קובע מה כל אחד יראה ויחווה במהלך החיים שלו כדי לתת לו את הניסיון הטוב ביותר עבורו. עבור רוב האנשים, ראיית נסים יוצאי דופן במיוחד תזיק להתקדמות הרוחנית. שהרי כעת אנו יכולים לעבוד על חיזוק האמונה שלנו, אך לאחר ראיית נסים גלויים אנו נמצאים בדרגת ידיעה. כך פחות אמונה מעורבת בדבר, יש לנו פחות בחירה ודורשים מאיתנו הרבה יותר. אם מראים לאדם מהשמיים נסים עצומים, אז גם דורשים ממנו הרבה יותר מאדם אחר. כעת הוא לא יכול להמציא תירוצים על כך שאינו מאמין, אלא הוא מחויב לגמרי.
עם זאת, צריך לדעת שנסים אכן מתרחשים כל יום וכל רגע, השאלה היחידה היא איך אנחנו מתייחסים אליהם. בזמן יציאת מצרים, עם כל הנסים הגדולים שהיו שם ועם 10 המכות שכולם הבחינו בהן ששינו את כל הטבע לחלוטין, עדיין היו כאלו שבחרו לא להאמין. התורה מספרת לנו שרק חמישית מעם ישראל אכן יצאו ממצרים , בזמן שכל השאר העדיפו להישאר שם מחוסר אמונה. כשאנחנו קוראים את הסיפורים המדהימים שקרו שם, זה נשמע לנו לא הגיוני. הרי איך אפשר לא להאמין לאחר שרואים נסים כל כך ענקיים? אבל זה לא מסתיים בזה, החמישית שאכן יצאו, שהם היו גדולי האמונה, חזו נסים גדולים אפילו יותר. קריעת ים סוף, עמוד הענן, המן היורד מן השמיים, בארה של מרים ועוד שפע של נסים בצרורות, כשהשיא הוא מעמד הר סיני בו האלוקים מדבר עם העם בכבודו ובעצמו. כל אלו לא הפריעו לעם מלעשות את העגל, להתלונן ללא הפסקה על מזון ומים, לא לרצות להיכנס לארץ ולרצות שוב ושוב לחזור למצרים בשביל אבטיחים ושומים. לכאורה זה נראה תמוה, כולנו בטוחים שאנחנו היינו נוהגים אחרת במקומם.
יש לזכור שאנחנו קוראים את כל המאורעות בזה אחר זה בספר התורה. כל זה התרחש לאורך תקופת זמן, שבמהלכה הם הספיקו להתרגל לרעיון. הרי אם היה יורד לנו מן מהשמיים יום אחר יום, אז אפשר לקרוא לזה טבע, לא? כבר לא היינו מגדירים זאת בתור נס, הרי זהו בדיוק הרעיון של הגשם היורד מן השמיים, ולא ראינו מישהו שמתפעל מעבר לשגרה ומגדיר את הגשם בתור נס. אם לא היינו מתרגלים לטבע שכזה ולא היינו מכירים מציאות כזו, כשהיו מספרים לנו על גשם שיורד מהשמיים, היינו מבטיחים לחזור בתשובה. שהרי מים שיורדים מהשמיים זה בהחלט לא דבר מובן מאליו. אבל בגלל שהתרגלנו לכך, אנחנו כבר לא קוראים לזה "נס". מן היורד מהשמיים לעומת זאת, זה משהו שעדיין לא התרגלנו אליו. יוצא מכאן שביחס למציאות שאליה התרגלנו היום, כשאנו קוראים על נסים שהיו ביציאת מצריים הכל נראה מופלא וקשה לנו לתפוס איך הם לא חזרו בתשובה מיד. אך גם היום יש לנו נסים מול העיניים, רק שכעת אנחנו רגילים, כשם שבני ישראל היו רגילים לנסים שראו כשיצאו ממצריים.
התרגלנו שהאלוקים איתנו ועוזר לנו בכל דבר, ולכן הכל נראה לנו טבעי. בצורה כזו, אפשר לפספס נסים שמתרחשים אל מול עינינו. לכל אחד מאיתנו מתרחשים נסים עצומים, השאלה היא איך אנחנו בוחרים להתייחס אליהם. כדור הארץ מסתובב סביב השמש במקום כל כך מדויק, כך שאם יתקרב אליה טיפה, הוא יישרף ללא אפשרות חיים, ואם יתרחק ממנה, הוא יקפא. רואים שהאזורים הרחוקים מהשמש בתוך כדור הארץ הם יבשות קפואות, ואלו שקרובים הם מדברים חמים. אז אם הכל יזוז טיפה מהמסלול כבר לא נוכל להתקיים. איך זה שהוא נשמר במקומו ובמסלולו? גוף האדם מורכב מכל כך הרבה מערכות שנראות לנו מובנות מאליהן, אבל מי אמר שבתינוק הבא שייוולד כולן צריכות להיות? וגם אם הן יהיו, מי אמר שהן יתפקדו בצורה טובה? אולי התינוק הבא שייוולד יהיה עם קרניים וזנב? הרי כך זה עובד באבולוציה... מי מחליף סוללות ללב שלנו שימשיך לפעום שוב ושוב? יש איזשהו מכשיר שיכול לפעול כך ברצף במשך 120 שנה? איך צומח מתוך גרעין רקוב שקבור באדמה צמח יפהפה, ממש כמו תחיית המתים? מי עוזר לנו תמיד לצאת מכל המצבים שאנחנו בטוחים שלעולם לא נצליח לצאת מהם, אבל אחר כך איכשהו שוכחים אותם? שלא נטעה את עצמנו, הנסים מתרחשים מסביבנו ללא הפסקה, השאלה היא אם אנחנו בוחרים לראות אותם.