פרק ז' - הדרך אל האמונה · ילדים זה שמחה
מחקרים שונים מנסים לחשב את העלות של החזקת ילד עד גיל 20, ומגיעים לסכומים רציניים ביותר לכל ילד. ונשאלת שאלה פשוטה... איך זה שכל מי שמביא פחות מעשרה ילדים הוא לא מיליונר? הרי משפחות רבות של אנשים יראי שמיים מביאות גם יותר מעשרה ומצליחים להחזיק את עצמם איכשהו... איך זה קורה? אם אותם אנשים שלא מביאים הרבה ילדים לא מבזבזים את הכסף הזה על הילדים אז לאן הוא הולך..?
ניתן לראות שכל אלו שמתכננים את המשפחה ומביאים מעט ילדים כדי שיוכלו לגדל את הילדים כמו שצריך עם מספיק כסף טועים בגדול. חז"ל מלמדים אותנו שלא אנחנו הם אלו שמכלכלים את הילדים, אלא עם כל ילד, הבורא מוסיף לנו מספיק כסף בשביל לכלכל אותו. מה שאומר שאם אנחנו במצוקה כספית קשה, כדאי להביא ילדים לעולם. אולי דווקא הם יוכלו לעזור לנו לצאת מהמצוקה, כי בזכותם הבורא ישפיע לנו שפע. זה אמנם נגד השכל האנושי, אבל תתבוננו מסביבכם ותראו שזה כך. האמונה חזקה יותר מכל שכל וידיעה.
ניתן להבחין שבמשפחה ממוצעת היום ישנם בסביבות השלושה ילדים. בחלק יותר, בחלק פחות... אבל זה פחות או יותר הממוצע. אז למה זה ככה? האם זו בחירה שלנו? אולי זה נהיה כך בגלל שזה נחשב "באופנה" להביא 2-4 ילדים? אולי בגלל שכך כולם נוהגים, אז גם אנחנו? ניסיתם לספור את מספר המושבים ברכב שלכם לאחרונה? קרוב לוודאי שתגיעו לשלושה מושבים מלבד 2 מושבים להורים, לפחות זה כך אם הרכב שלכם קרוי "משפחתי". הרי זו בדיוק משפחה, לא? ומה קורה אם אנחנו רוצים עוד ילד? ניתן לו שירכב באופניים? או שניקח משכנתא כדי לקנות רכב גדול יותר?
רובנו לא צריכים להתמודד עם הסוגיה הזאת משום שתת המודע שלנו כבר מושפע ממזמן מהסביבה שלנו, כך שאנחנו אפילו לא שוקלים להביא עוד ילדים. כאילו שאין אפשרות לחשוב בכלל אחרת. אצל הציבור שאינו שומר מצוות כמעט ולא נוכל למצוא משפחה ברוכת ילדים, למרות שכל ילד שנולד מביא שמחה ואושר רב להורים ולקרובים. כאילו שהבחירה כלל לא תלויה בזוג ההורים אלא במה שנהוג מסביב. תחשבו כמה אנחנו שמחים על כל ילד שנולד, כמה אנחנו מאושרים וגאים, כמה כיף לגדל אותם אפילו שיש המון קשיים שקשורים בזה, כמה סיפוק אנחנו מקבלים מכל צעד שלהם. אז איך זה כל כך מובן מאליו שלא נביא יותר ילדים אפילו שיש לנו אופציה כזו? אם יש לנו שלושה ילדים אז זה מספיק? הרי כל אחד מהם הוא עולם שלם. אם יש באפשרותנו, למה שלא ניצור עולם נוסף כזה? יש באפשרותנו להביא חיים לעולם, אז איך ניתן לעצור את זה? הרי אנחנו אף פעם לא מתחרטים על שהבאנו את אחד הילדים שלנו לעולם, בדיוק להפך - אנחנו רק שמחים מזה. אז למה לא לשמוח עוד קצת? רק משום שזה מה שהרוב החליט? כי זה מה שהורגלנו לחשוב על ידי החברה?