פרק ז' - הדרך אל האמונה · מוציאים את הקנאה
כשאנחנו שומעים על מישהו שהתעשר, על פי רוב לא נהיה כל כך שמחים בשבילו. במקום שמחה נקבל הרהורים אומללים בסגנון "למה דווקא לו?" ו"למה לא לי?". אם יש לנו מספיק אמונה והבנה שהבורא הוא זה שהחליט שזה יקרה, אז נוכל להבין שזה מה שדרוש לתכלית שלו. אם זה היה דרוש גם לתכלית שלנו, אז גם אנחנו היינו מקבלים עושר. אף פעם לא נשאל את השאלות האלו כשקורה למישהו משהו רע. האדם מטבעו רואה את החליפות היפות שיש לאחרים ומקנא בהם, ומהדברים השליליים הוא מעדיף להתעלם. לעומת זאת, לכל הדברים הטובים שיש לו בעצמו, הוא התרגל ולא מעריך אותם יותר. הוא רואה רק את מה שחסר לו ומכאן מתחילה הקנאה.
אם נצליח להבין שלכל אחד מאיתנו תכלית אחרת, ושהבורא נמצא איתנו כאן ועוזר לנו להגיע לאותה תכלית בכך שהוא נותן לכל אחד בדיוק את מה שהוא צריך בשבילה, אז נבין שאין לנו שום סיבה לקנא באחרים, כי יש לנו את כל מה שאנחנו צריכים. אם יש משהו שאין לנו, זה מפני שכרגע זה לא מקדם אותנו לשום מקום וטוב לנו שלא יהיה לנו את זה. אם למשל אדם הגיע לעולם כדי לתקן תיקון כלשהו בתור אדם עני, אז אם הוא יתעשר זה יהיה רע בשבילו משום שהוא לא יוכל להגיע לתיקון האמתי שלו. כל אחד מקבל את הכלים המיוחדים שהוא צריך כדי לעשות את התיקון שלו בצורה הטובה ביותר. אם מישהו חש שחסר לו דבר מה, הוא תמיד יכול להתפלל על כך, אך אין שום טעם לקנא. התפילה היא בוודאי טובה, משום שהיא עוזרת לנו להתקרב לבורא ולהתקדם. כך יוצא שגם אם זה לא היה טוב בשבילנו להיות עשירים, לאחר שהתפללנו התקדמנו ושינינו את המציאות הזו וכעת יתכן שזה כן הפך להיות משהו טוב, וכך נוכל לקבל את זה. על ידי תפילה אנו זוכים גם לתקן ולהתקרב לקדוש ברוך הוא, וגם להיות מסוגלים להכיל את השפע שאנו רוצים. על ידי הקנאה נשיג את ההפך, הקנאה מורידה לנו את האמונה ומביאה אותנו לתסכולים מכך שלאחרים יש ולנו אין. היא פוגמת במסוגלות שלנו לקבל את השפע וכך נישאר אומללים מכך שאין לנו את מה שאנו רוצים, ובנוסף נפחית את השפע שאנו מסוגלים לקבל בפעם הבאה. לכן ברור שמי שחושב בצורה חיובית בונה לעצמו מציאות טובה יותר לעתיד, ואילו מי שחושב בצורה שלילית, פוגם לעצמו בעתיד.
חשוב להבין שאין מקריות בעולם. אם למשל קידמו את החבר בעבודה ואותנו לא, זה אומר שזה מה שהיה צריך לקרות. גם אם נראה שאנחנו אלו שהיינו צריכים להיות במקומו ואותו חבר שיקר ורימה, דרך עלינו והוא האחרון שמגיע לו קידום לדעתנו, עדיין זה לא משנה את העובדה שזה מה שהיה צריך להיות. הרי אין טעויות אצל הבורא, הכל מדוקדק. על פי החיצוניות אנו יכולים לחשוב שלא מגיע לו, אך הבורא רואה את הדברים בפנימיות, הוא יודע מה היה בגלגולים הקודמים, מה הוא צריך לתיקון שלו, באיזו דרגת ניסיון הוא נמצא וכו'. אין שום טעם לחשוב "אם רק הייתי עושה ככה... אז הכל היה שונה". אם הבורא היה רוצה שיהיה שונה, אז היה שונה. כרגע אנחנו רואים שזה המצב, אז צריך להבין שזה בדיוק מה שהבורא רצה שיהיה. הדבר היחיד שאנו יכולים לעשות הוא לשנות את עצמנו כך שנהפוך לכלים שמסוגלים לקבל יותר בהמשך. לכן נאמר שהכול בידי שמיים חוץ מיראת שמיים. כי השם יתברך קובע את הגשמיות שלנו, אנחנו יכולים לשנות את המצב הרוחני והאמונה ועל פי זה נקבע כל השאר.