פרק ו' - דע את עצמך · להידמות לבורא
עצם המהות שלנו היא אלוקית, אך יחד עם זאת אנחנו מוגשמים בתוך גוף. המהות היא מושלמת, אין לה כל רע וצער. יש לה שפע, שמחה וטוב אינסופיים ובלתי מוגבלים. מה שבכל זאת מגביל אותנו מלקבל את השפע והטוב האלו זה הגוף. לגוף חציצות ולכלוך רבים שמחלישים את כניסת אור האינסוף אלינו, ככל שאנו מוקפים ביותר לכלוך אותו הביאו החטאים והעוונות, כך פחות אור יכול להיכנס ונהיה לנו חשוך יותר. כדי לחזור ולזכות בכל אותו השפע, אנחנו מוכרחים להתנקות ולהסיר את החציצות. את זה ניתן להשיג מתוך הליכה בדרכי הבורא והידמות לו. ככל שאנחנו הופכים דומים יותר לבורא, כך אנחנו מתקרבים אליו יותר ובכך מסירים את ההפרדה שנוצרה. כמו שאנשים מתקשרים זה עם זה דרך איזשהו בסיס משותף. ככל שיש יותר משותף לאנשים, כך הקשר יהיה חזק יותר. ככל שיתרחקו זה מזה בדרכם וברצונותיהם, כך הקשר ייחלש. אם יתנו לילד בכיתה ב' לשהות במחיצת נער מתבגר, כנראה שלא יהיה להם הרבה עניין משותף ולא תהיה שיחה מרתקת ביניהם. אם בכל זאת הם ישוחחו זה עם זה, זה יהיה על נושא משותף כלשהו שמצאו. חייבת להיות איזושהי נקודת חיבור כדי לקשר ביניהם. כך אנו נזקקים לנקודת חיבור עם הבורא, אנחנו צריכים להידמות לו ככל שאפשר כדי לתקשר איתו.
כשמשה רבינו ביקש לראות את הקדוש ברוך הוא, הוא נענה בשלילה. הרי איך ניתן לראות אינסוף כאשר אין לנו חושים מספיק חזקים ומפותחים המסוגלים לקלוט את זה? עם זאת, הבורא הראה לו את 13 מידות הרחמים שלו. כאן בעצם טמונה התשובה לבקשה של משה לראות אותו: אם נלך על פי מידותיו של הבורא, נוכל להידמות לו, וכך נוכל להסיר את החציצה ולהתחבר אליו. הבורא נתן למשה את הכלי דרכו הוא יוכל לראות אותו, צריך לעבוד על המכנה המשותף וכך נקבל את הפתח להתקרב אליו.