פרק ו' - דע את עצמך · השלמת חסרונות
הקדוש ברוך הוא הטמיע בבריאה חסרונות רבים כדי שאנחנו נהיה אלו שמשלימים אותם. החיסרון מביא אותנו להתקדמות, כדי שלא נעמוד במקום. כאשר ישנו חיסרון כלשהו אצלנו, אנו מרגישים צורך ורצון לעשות פעולה מסוימת שתשלים את אותו החיסרון. הבעיה היא שהגענו למצב שאנו כל כך טובים בהשלמת חסרונות חומריים עד שאנו ממציאים חסרונות חדשים כדי להשלים אותם. הגענו למצב שאנחנו נהנים מהסיפוק מעצם השלמת החיסרון, וכך אנחנו מחפשים לעצמנו חסרונות חדשים כדי למלא אותם. במקום להתקדם הלאה לעבר המטרה, אנחנו הולכים אחורה כדי שנוכל ליהנות מהחזרה למקום. לנשמה האלוקית שבתוכנו אין שום חיסרון, היא מושלמת מעצמה. אלא שהנפש שמהווה את החלק הנמוך יותר בנשמה, מחפשת חסרונות גשמיים שנוכל להשלים בשבילה.
ככל שיהיה לאדם יותר כסף, הוא ירצה להשיג עוד יותר. יש לו מספיק בשביל לקיים בכבוד אותו ואת כל הצאצאים שלו לדורות הבאים, אבל הוא מרגיש צורך בעוד. רוב האנשים מחפשים ריגושים בחייהם כי מה שיש להם פשוט לא מספיק. אנשים אוהבים לאכול אוכל מטובל, לצפות באקשן ולהרגיש את הלב פועם בחוזקה. כל זה לא משום שחסר לנו משהו במהות, אלא שאנחנו הבאנו לעצמנו חסרונות דמיוניים כך שנוכל להרגיש סיפוק כאשר נשלים אותם. אדם שרגיל בעישון מרגיש שהסיגריה מרגיעה אותו ולכן הוא צריך אותה. הוא עלול לחשוב שטוב לו שהוא מעשן ושהאחרים שלא מעשנים הם אומללים ומסכנים משום שהם לא מגיעים לאושר ולסיפוק שהוא מגיע אליהם בזמן העישון. זה אמנם נכון שהסיגריה מרגיעה אותו, אבל כל זה בגלל שהוא התרגל לעישון עד שנהיה לו חוסר כאשר הוא לא מעשן. האדם גורם לעצמו חוסר בסיגריה וכך כאשר הוא מעשן הוא מרגיש פתאום את הסיפוק והרגיעה של השלמת החוסר. אבל צריך להבין שאדם שכלל לא מעשן נמצא במקום הרבה יותר טוב ממנו, משום שאין לו את החוסר הזה כלל. הוא אמנם לא משלים את החוסר וכך לא מגיע לתחושת הסיפוק מהסיגריה, אבל הוא גם לא צריך את הסיפוק הזה משום שכלל אין לו את החוסר מלכתחילה. האדם המעשן מתחיל להרגיש עצבני ולא שקט עד שהוא מוציא את הסיגריה ומעשן אותה ואז הוא מגיע למצב הנורמלי שאדם שאינו מעשן כבר נמצא בו כל הזמן. זה כמו שאדם יביא על עצמו ייסורים ומחלות כדי שאחר כך כאשר יתרפא הוא יוכל להרגיש סיפוק. כולנו מרגישים את האושר של הבריאות לאחר ששכבנו חולים במיטה במשך כמה ימים. זה לא אומר שנרצה להכניס את עצמנו למצב של חולי כדי להרגיש את הסיפוק מהבריאות, הטוב ביותר הוא להיות בריאים תמיד ולא להגיע למצב של חוסר כלל. להתקדם הלאה למקום טוב יותר וגבוה יותר במקום ללכת אחורה כדי לחזור קדימה למקום הראשון שהיינו בו.
ממבט ראשון נראה לכולנו שאנשים יראי שמיים ששאיפתם להתקרב לקדוש ברוך הוא סובלים מאוד בחייהם, או שלכל הפחות אינם נהנים כמו פורקי עול המצוות שמתמקדים בהנאות העולם. יש להבין שאמנם ישנם דברים רבים האסורים על פי ההלכה, אך כל אלו אינם גורמי ההנאה עצמם, אלא רק השלמת חוסרים רגעית ממש כמו הסיגריה לאדם המעשן. אנשים יראי שמיים אינם יכולים ללכת לים מעורב, לעשות מנגל בשבת, לצאת למועדונים או לעשות דברים רבים אחרים שאסורים על פי התורה הקדושה. אנו יכולים לטעות ולחשוב שהם סובלים בגלל זה, אך האמת היא שהחוסר לא קיים מלכתחילה, ממש כמו אצל אדם שאינו רגיל בעישון שאין לו כל צורך בסיגריה שתרגיע אותו. אדם שמכור לסמים בטוח שאי אפשר בלעדיהם, אך אם ייגמל הוא יגלה שהסמים רק הזיקו לו, אך מרוב שהיה שקוע בתאווה אליהם הוא חשב שהם אלו שעוזרים לו להיות מאושר. כאשר אנשים מתבוננים על המצוות מבחוץ, בוודאי שהכול נראה קשה, כבד ולא מהנה. אך כאשר מתבוננים בפנימיות של הדברים ונגמלים מהאיסורים השונים, אנו מבינים שזה הכל לטובתנו וזו שיא ההנאה האמתית. קל לראות שכל אדם נהנה ממשהו אחר, יש אחד שנהנה לאכול אוכל טוב, אחר נהנה ממשחק כדורגל, אחר נהנה מבדיחה ששמע, אחר נהנה מבילוי עם חברים וכך ישנם אינסוף הנאות שונות. כל אדם נהנה מהדברים אליהם הורגל, ולכן בעוד שאדם אחד ייהנה ממוזיקה מסוימת למשל, אחר ייהנה ממוזיקה שונה לגמרי. בוודאי שהנאה של האחד היא לא הנאה גדולה יותר משל השני, כולם נהנים פחות או יותר באותה מידה, רק שכל אחד התרגל לחוסרים אחרים אותם הוא משלים ומהם הוא נהנה. אדם אחד הורגל לשתות קפה עם שתי כפיות סוכר בעוד שהאחר שותה את הקפה עם חצי כפית. אי אפשר לקבוע איזה מהם טעים יותר, אלא כל אחד אוהב יותר את מה שהתרגל אליו. מכאן ניתן להבין שאם נרגיל את עצמנו לחוסרים מסוימים על פי רצוננו, נזכה ליהנות מהשלמתם באותה הצורה, אך עם זאת נזכה גם להתקדמות למקום אליו אנו שואפים להגיע. כשם שניתן ליהנות ממשחק, מהצגה או מפעילות מסוימת, כך אדם יכול ליהנות מהשלמת חוסרים בלימוד דף גמרא, בפלפול בהלכה או בקיום מצווה כלשהי. ההנאה של השלמת החוסר תגיע בכל מקרה, רק ההבדל הוא שבהשלמת חוסר גשמי ניתקע במקום בעוד שבהשלמת חוסר רוחני נזכה גם להתקדמות מלבד ההנאה הרגעית. בנוסף לכיף שיכול להיות לנו באותו רגע, אנו יכולים להביא לנו טוב נצחי והתקרבות לשלמות רוחנית.
כאן ישנה בעיה שעומדת בפני החוזרים בתשובה. אדם מקבל על עצמו לשמור שבת למשל, ובסופו של דבר יוצא שמרגע כניסת השבת הוא כבר מחכה ליציאתה. משעמם לו בשבת, הוא מרגיש מוגבל מאוד ורק מחכה לשלל הפעילויות שיוכל לעשות במוצאי שבת. אדם כזה צריך להבין שכמו שנגמלים מעישון, כך הוא נגמל כעת מחילול שבת. זה נראה מפתה, לכאורה נדמה שכיף ומהנה לעשות זאת, אך הכל זה הרגלים והאמת היא שזה רק מזיק. לאחר זמן מסוים האדם מתרגל, מקבל הנאות חדשות ומשתנה בהתאם לתנאים. אדם צריך להרגיל את עצמו לחוסרים שהוא רוצה בהם כדי שיוכל להשלים אותם. כשם שבעישון אדם בגמילה יתרחק מחבריו המעשנים בהפסקות הסיגריה כדי לא להתפתות, כך יהיה כדאי להתרחק ממחללי שבת שיפתו אותנו. חוץ מלהימנע מחילול השבת, כדאי יהיה גם ללמוד על השבת כדי להבין את הרבדים העמוקים יותר שלה. אם הכל יהיה טכני בלבד, יהיה לנו קשה מאוד להחזיק מעמד. אך כאשר אנו לומדים ומבינים את המשמעות העמוקה של הדברים, אז גם אם יציעו לנו מיליון דולר לא נסכים לוותר על שמירת שבת אחת, כי נבין שהשבת שווה הרבה יותר מזה. עם הזמן וההתמדה, נוכל להגיע למצב בו נחכה כל השבוע שכבר יגיע היום הקדוש, ולא נרצה לתת לו לעזוב מרוב ההנאה והשמחה שהוא מביא. כמובן שהשבת היא רק דוגמה, אך מדובר על כל קבלה טובה שניקח על עצמנו. בהתחלה יהיה קשה והכל יהיה טכני בלבד, עם הזמן, ההשקעה, והלימוד של פנימיות הדברים, נגיע לאהבה אמתית לאותה הקבלה עד שלא נבין איך הצלחנו לחיות בלעדיה.