פרק ו' - דע את עצמך · מהות האושר
הקדוש ברוך הוא שם אותנו בעולם חסר כך שנוכל להתקדם ולעבוד. לא ניתן למצוא כאן שום דבר מושלם לחלוטין. החוסרים האלו מסייעים לנו להגיע אל התכלית, שהיא בעצם השלמות. אילו היינו נתקלים בדברים מושלמים, לא היינו עוזבים אותם לעולם, וכך לא היינו יכולים להתקדם לשום מקום. כדי שנוכל להתקדם למטרה האמתית, הבורא דאג שלא ניתן יהיה להגיע לשלמות וכך תמיד יהיה לנו מקום לשאוף אליו.
האושר, הסיפוק והנאות העולם הזה מגיעים מכוח השלמת החיסרון. כאשר אדם מרגיש בחוסר מסוים, הוא מחפש כיצד להשלים אותו וכך הוא מגיע לסיפוק כלשהו. לאדם רעב ישנו חוסר באוכל, לכן הוא נהנה לאכול. אם לאחר ששבע ואכל המון נציע לו אוכל טעים שלפני חמש דקות היה שמח על כך, יהיה לו כאב בטן רק מלהסתכל על אותו האוכל. לפני כן היה לו חוסר, אז הוא חיפש להשלים אותו ונהנה מההשלמה, אבל כשאין לו חוסר והוא שבע, הוא לא מסוגל ליהנות מזה.
אנשים נהנים משלל פעילויות ומצבים שונים ומגוונים. אך צריך להבין שכל זה נועד כדי שנוכל להבין שאנו לא שלמים וכך נמשיך לחפש עד שנמצא את מהות החיים שמביאה את האושר והסיפוק האמתיים. כל מה שאנו חווים מהשלמת החסרונות הגשמיים זוהי הרגשת סיפוק קצרה וחולפת. הסיפוק האמתי הוא הסיפוק הרוחני שהאדם יכול להגיע אליו, וזה לוקח אותנו גבוה יותר ומביא אותנו אל אושר וסיפוק נצחיים שנשארים איתנו. הבעיה היא שאנשים רבים נתקעים בתוך התאוות החומריות ובטוחים שמשם יוכלו להגיע אל האושר. הרעיון הוא שנרגיש חסרים וננסה להשלים את החוסר, ולאחר שננסה דברים שונים ומגוונים שלא עזרו לנו, נגלה שהקרבה לקדוש ברוך הוא, היא השלמות האמתית שמביאה אותנו אל האושר. אז נצא לטיול מהנה, ולאחר יום נרגיש שוב ריקנות. נאכל שוקולד מפתה, ולאחר שעה נרגיש שוב רצון למשהו מתוק. נעשה צניחה חופשית, נקפוץ באנג'י, נצלול, נהפוך למפורסמים, נתאהב, נשתגע ונעשה את כל הריגושים האפשריים, וכך מתוך הניסיון שלנו נוכל להגיע להבנה שחוץ מסיפוק רגעי כל הדברים האלו לא שווים כלום ולא עוזרים לנו להתקדם אל האושר האמתי. מתוך ההבנה הזו נוכל לחפש את הקרבה לקדוש ברוך הוא ונוכל להרגיש שבניגוד לכל הדברים החומריים, כאן אנו יכולים להרגיש שיפור והתקדמות. אך כאמור, הרבה מאיתנו נתקעים בשלבי החיפוש ומנסים עוד ועוד תאוות חומריות. כאשר השוקולד נגמר, מנסים עוד אחד. ממשיכים עד שהטעם כבר נמאס עלינו ואז מנסים שוקולד מסוג שונה. בכל פעם משנים את התאווה החומרית וחושבים שהפעם באמת נוכל להיות מאושרים. היום עושים הכל כדי שנשלם הרבה כסף על הדברים החומריים שיעשו לנו הצגה של אושר. לא מעט אנשים ברחבי העולם מתפרנסים מהדברים הללו. אנשים משקיעים סכומים עצומים על טיולים מסביב לעולם, קורסים שונים שלא יועילו לכלום, אוכל מהיר חריף, מתוק, חמוץ או מלוח שמכיל רעל וחומרים כימיים, פרסומות שמראות איך להיות מאושרים, טלוויזיה שמנצנצת ומפתה אותנו לעשות מאיתנו צחוק כדי להיות מפורסמים, לימוד קבלה בחצי שעה או הסרת "עין הרע" ופתיחת המזל דרך מודעה בעיתון ועוד דברים רבים וטיפשיים שאנשים מקבלים ללא פקפוק. השפע החומרי שיש היום לא נותן לנו את ההזדמנות להבין שישנה גם דרך אחרת.
התאוות פועלות בצורה כזו שמה שסיפק אותנו אתמול כבר לא יצליח לספק אותנו מחר, ואז ניאלץ למצוא תאוות חזקות יותר, יקרות יותר ומשפיעות יותר. השוקולד של אתמול כבר לא טעים לנו כמו שהיה בהתחלה, אז כעת צריך שוקולד משובח יותר. המאכלים הופכים להיות מטובלים יותר, רמת הריגוש בתוכנו מצריכה דברים מטורפים יותר ובעצם כל דבר שאנו נתקלים בו מוכרח להיות יותר ממה שהיה קודם לכן. כך לאט לאט אנחנו נופלים עוד יותר לעומק התאוות ומגלים בתוכנו פחות ופחות שליטה עצמית על חיינו. ילד קטן בוודאי לא חושב לעצמו שכאשר הוא יגדל הוא יהיה שיכור שמסתובב ברחובות, נואף שבוגד באשתו ומפרק את משפחתו או גנב שעושה מעשי פשע ואוסף לעצמו כסף שאין בו כלל ברכה. כל אלו מתחילים אצלנו בתור דברים קטנים, הבעיה היא שאם אנו נותנים להם פתח, הם עלולים לצמוח לאט לאט בלי שנרגיש לתאוות ענקיות. בתור ילדים ידענו בוודאות שכאשר נגדל ננהג בצורה מסוימת. ידענו שלא נעשן, שתהיה לנו זוגיות מוצלחת, שנרוויח כסף ביושר ושלא נתמכר לתאוות שונות. אך הדברים מגיעים בצורה אטית ועקבית, בהתחלה הילד לוקח את העיפרון של החבר, אחר כך הוא סוחב שקית שוקו מהמכולת בלי שירגישו וכך כל פעם עושה משהו קצת יותר נועז וכאשר מתרגל לזה התאווה שלו גדלה למשהו גדול הרבה יותר. בסוף הוא מוצא את עצמו מתפרנס מכספם של אחרים בתור גנב. הוא בוודאי לא חשב על זה כשהיה קטן, אבל התאוות הובילו אותו שלב אחרי שלב לאותה נקודה בה הוא כבר הפסיק לשלוט עליהן מרוב שהן הפכו לענקיות. תשאלו את כל הרוצחים בבתי הסוהר אם הם חשבו שיגיעו למצב שלהם כשהם עוד היו ילדים בבית הספר היסודי. כולם בוודאי יענו לנו שהם כלל לא חשבו על זה ופשוט נסיבות החיים הביאו אותם למצב הזה. הכל מתוך תאווה קטנה שלא עצרנו שצמחה וצמחה עד שהפכה לכל כך חזקה שאנו כבר לא מצליחים להתגבר ולשלוט עליה.
מהסיבה הזו התורה ציוותה אותנו לעשות סייג. אדם חושב לעצמו שאין סיכוי שהוא יפרק את משפחתו בשביל תאווה טיפשית, אבל הוא מרגיש שזה בסדר שתהיה לו מזכירה, לאחר שנתיים של עבודה ביחד הם נשארים יום אחד לבד במשרד עד מאוחר ומדברים קצת, אחרי שבוע הם נשארים קצת יותר זמן, לאחר שבועיים הם יוצאים לכוס קפה לצורכי עבודה בלבד, לאחר חודש הם כבר מתחילים לדבר על נושאים אישיים יותר ובסופו של דבר מגיע יום שהם חוגגים איזו עסקה שהצליחו לסגור, אז הם שותים קצת יין וצוחקים ביחד, עד שנהיה מאוחר מדי. לאחר כמה חודשים הבן אדם גרוש עם ילדים מסכנים שמבינים שאבא לא יכול לשלוט על עצמו. אילו אותו אדם היה יודע שזה מה שיקרה, הוא כלל לא היה מעסיק את אותה מזכירה. אך מרגישים שזה בסדר "רק" לעשות עבירה קטנה, ו"רק" עוד משהו קטן נוסף ולא מבינים שמכאן הכל מתחיל. ישנם איסורים שונים כמו איסור ייחוד, איסור נגיעה ועוד איסורים רבים שמונעים את האדם מלהגיע למצבים האלו מלכתחילה. אדם שאסור לו להיות לבד עם אישה ואסור לו לגעת בה, בוודאי לא יוכל להגיע למקומות גרועים יותר. צריך לתפוס את התאוות האלו כבר בהתחלה כאשר הן קטנות וקל להתגבר עליהן. אף אחד לא יכול לבוא בטענות לבן אדם שמכור לסמים, הוא נמצא כבר בשלב שהמוח שלו כמעט מחוק. אך הטענה העיקרית שניתן לטעון כנגדו היא מדוע הוא התחיל עם זה בכלל?
אנשים רבים מתמכרים לתאוות החומריות האלו ולא מסוגלים לעזוב אותם. עם זאת הם כבר מבינים שהדברים הללו לא יביאו להם את האושר האמתי. לכן הם נמצאים תקועים בתוך התאוות עם ידיעה ברורה שהאושר לא יגיע מהם, ואז מתחילות צרות חדשות. אנשים נכנסים לדיכאון, מתמכרים לסיגריות, לסמים, לפסיכולוגים ולכל תרופת פלא שתשכיח אותם מהמצב שלהם ותצייר להם מצב דמיוני טוב יותר. אנשים פשוט מיואשים ולא חושבים שישנה אפשרות אחרת. מיותר לציין שהבריחה הזו מהמציאות עושה נזקים חמורים אפילו יותר וכך הם נכנסים לדיכאון עמוק יותר וצריכים תרופה חזקה יותר. כמובן שלא כולם מגיעים למצבים האלו, ישנם כאלו שמסתדרים היטב עם התאוות שלהם, אך המצב הפנימי הוא דומה. ישנה הרגשת ריקנות פנימית וחוסר עצום שלא ניתן למלא. כלפי חוץ אפשר לספר לכל העולם בהתלהבות ובשמחה שישבנו אתמול בבית קפה או שהיינו בחו"ל, אבל בפנים הכל נשאר רקוב. כאשר אנו מגיעים למגדל אייפל בשיא הטיול שעליו הוצאנו את החסכונות של חצי השנה האחרונה ונעמדים מולו בציפייה לאותו אושר שצריך לבוא, אנו פתאום מבינים לעצמנו שהכול הצגה, אין לנו מה לעשות כאן והאושר לא יגיע מלהסתכל על מגדל, גבוה ומיוחד ככל שיהיה. פתאום אנחנו חושבים בתוכנו "באמת שילמנו על הטיול הזה אלף דולר?!" על אותה הדרך, האושר גם לא יגיע מהקפה, למרות ששילמנו עליו 17 שקל, מסתבר שיש לו טעם דומה לקפה בבית, ואולי הוא אפילו קצת פחות טעים.
כל זה נובע מהקריאה של הקדוש ברוך הוא לנשמתנו. הוא רוצה שנרגיש את החיסרון ונרצה להתקרב למקור השלמות כדי להשלים את אותו חיסרון, אבל במקום להתקרב אליו אנחנו מנסים פשוט להשתיק את החיסרון. שותים אלכוהול כדי לברוח מהכול, משלמים לפסיכולוגים כדי שיפתרו לנו את הבעיות במקומנו, לוקחים כדורים, שמים מוזיקה חזקה שתשתיק את הקול הפנימי, יוצאים לבלות עם חברים כדי לא להיות לבד עם עצמנו שלא נצטרך להתמודד עם המצב, הולכים למופע סטנד אפ כדי לצחוק קצת ולשכוח את הצרות, צופים בסרטים וסדרות כדי לשכוח את המציאות ועושים כל מה שאפשר כדי לחיות בעולם דמיוני משלנו ורק לא להיאלץ להתמודד עם החיים האמתיים שלנו. ניתן לראות את זה בבירור אצל הכוכבים בהוליווד שכולם חולמים להיות כמוהם. הם מתחתנים, מתגרשים, מתחתנים עם מישהי יפה יותר ועשירה יותר, שוב מתגרשים, מתחילים עם סמים, נכנסים לדיכאון, הולכים לפסיכולוגים ומסיימים בסוף בכל מיני מצבים מביכים מול המצלמות, בבתי המשפט או במוסד שיקום במקרה הטוב. במקרים הגרועים יותר הם מתחילים עם התעללויות, התעסקות עם קטינים או שאר תאוות בזויות שכבר חוצות את כל הגבולות. במקרים הקיצוניים יותר הם שמים קץ לחייהם לאחר שניסו את כל התאוות האפשריות ועדיין לא הצליחו להשתיק את הקול הפנימי שקורא להם ואומר שכל החיצוניות הזו לא שווה כלום. כדאי לחשוב פעמיים לפני שאנו מבקשים וחולמים להיות במקום אותם כוכבים. קל לנו לראות שלכולם מסביבנו טוב בחיים, כי אנו רואים את החיצוניות בלבד. השלב הראשון שאנו צריכים להגיע אליו הוא להכיר באמת. אדם שמכור לסמים בטוח שטוב לו כך. אם הוא רוצה להיגמל, השלב הראשון צריך להיות להכיר בעובדות ולהבין שהסמים מזיקים לו. לאחר מכן ניתן להמשיך לשלבים הבאים ולהתקדם, אך בלי זה אין בכלל מה שיניע אותו. מבחוץ אמנם נראה שלכולם טוב ורק אנחנו כך, אז אנו מעמידים פנים כלפי חוץ שזה כן שווה לשלם 20 שקל על כוס אלכוהול שעושה לנו בחילה וכאב ראש וזה כן כיף לנו לשבת במועדון נחשב שכולם באים אליו. הרי אם כולם נראים מאושרים מכך, אז אנחנו משכנעים את עצמנו שגם אנחנו מאושרים מכך. בדרך כלל אנחנו אפילו מסוגלים להאמין לשקרים של עצמנו, ואז יוצא שאף אחד באמת לא נהנה, אבל כולם מעמידים פנים, ואז כל אחד מסתכל על השני וחושב שאם כולם חושבים שזה כיף, אז אני לא אהיה מוזר שחושב אחרת... על הלחץ החברתי הזה בנויים עסקים שלמים של תאוות. האופנה שהחברה מכתיבה לנו היום היא משהו שאתמול לא סבלנו. אבל ברגע שאנו רואים שכולם אוהבים את זה, אז גם אנחנו מצטרפים. כאשר אנו מצטרפים, אנו באמת חשים כאילו שזה בדיוק הטעם שלנו. פתאום התספורת שלא אהבנו למשל הפכה להיות באופנה ומאותו הרגע אנחנו כן אוהבים אותה ואפילו מזלזלים במי שלא מסתפר כך. כעת כאשר מישהו יסתכל עלינו מהצד עם אותה התספורת, הוא ירגיש שהוא גם צריך להסתפר כך וכך זה ממשיך וכולם עושים מה שהחברה מכתיבה, אפילו שאף אחד לא באמת אוהב את זה או צריך את זה. אדם מסוגל לשלם מאות שקלים על ארוחה במסעדה יוקרתית ולהרגיש שזה באמת שווה את זה, אפילו שאם אשתו הייתה מכינה לו את האוכל הזה בבית הוא לא היה נוגע בו. מנה שווארמה ב30 שקל הרבה יותר טעימה מהאוכל שהוא אכל שם, אבל בגלל שהוא יודע שהמקום יוקרתי ונחשב, אז הוא בטוח שזה שווה את זה. זה בדיוק כמו בסיפור של בגדי המלך החדשים, כל אחד שם לא הרגיש נעים מהשני ורצה להראות את עצמו למבין גדול, עד שילד קטן העמיד את כולם במקום כאשר הסתכל על האמת בפשטות, מבלי כל ההצגות שמסביב.
אך עם כל זה, ישנה דרך אחרת. דרך האמת והפנימיות מחוסרת התפאורה. אפשר להגיע ישירות לבורא בלי לעשות את הדרך הגשמית והשקרית שמכשילה אותנו לפעמים. פעמים רבות אנו נתקעים בדרך מבלי להגיע למטרה ולעיקר ואנו אפילו לא מרגישים את זה. כמו אדם שרוצה חיי משפחה טובים, אז הוא מחליט לעבוד כדי לפרנס את משפחתו. לאחר מכן מתחיל לעבוד שעות נוספות כדי לעשות עוד כסף ולהגיע למטרה מהר יותר. בסופו של דבר הוא עובד מסביב לשעון, הופך לעצבני, בקושי רואה את הבית, רב עם אשתו והילדים בכל הזדמנות וכך עושה בדיוק ההפך ממה שרצה. הוא מתמקד בדרך במקום במטרה. העבודה והכסף שהוא מקבל הם רק הדרך, חשוב להסתכל תמיד לכיוון המטרה, האם אנחנו בכלל בכיוון הנכון? מה אם היו מציעים לו חיי משפחה טובים וכל הצרכים החומריים בלי חשבון בנק, בלי לעבוד ובלי לקבל משכורת? יתנו לו כל מה שהוא צריך ורוצה בלי כסף, אבל בתנאי שהוא לא ישמור אפילו שקל אחד. האדם הממוצע לא יהיה מוכן לכך כי הוא התרגל לעולם בו הכסף הוא החשוב. הכסף הפך מהאמצעי למטרה עצמה. אילו היינו על אי בודד לבדנו, בוודאי שכל הכסף שבעולם לא היה עוזר לנו. הכסף הוא חסר משמעות לחלוטין, הוא רק כלי שמשמש אותנו להשגת המטרות שלנו. אז אם מאפשרים לנו להגיע למטרות עצמן ללא צורך באמצעי, מדוע שלא נרצה בכך?
האושר האמתי הוא החיבור למקור האושר והשלמות. הבורא הוא מקור השלמות והטוב, לכן ככל שנתקרב אליו אנו נתקרב לשפע ולשלמות. ככל שחס ושלום נתרחק ממנו, נתרחק מהטוב שקיים עבורנו. אדם שרוצה להגיע לשלמות אמתית מוכרח לעשות זאת בדרך שהקדוש ברוך הוא נתן לנו, שהרי מלבד הקדוש ברוך הוא לא קיימת מושלמות. לפעמים אנחנו חושבים שמדי פעם זה כיף להתלבש לא צנוע, לחלל שבת או לצאת למועדון במקום לשיעור תורה, אבל בזה אנחנו רק מתרחקים מהאושר והשלמות. אנחנו יכולים לחשוב שטוב לנו מהדברים האלו, אבל אלו דמיונות שמרחיקים אותנו מהאמת. האושר והשלמות לא ניתנים להשגה בדרך אחרת, רק מקרבה לבורא.