פרק ו' - דע את עצמך · הבורא לא צריך כלום
מתוך התפיסה הזו, של הכנת עצמנו לקראת קבלה אינסופית מהבורא, ניתן להבין כעת שקיום המצוות הוא צורך שלנו ולא של הבורא. בשביל מה הבורא צריך את זה? בשביל מה הוא צריך שנתפלל אליו? מה זה נותן לו שאנחנו מתנהגים כמו שצריך? מה זה יפריע לו אם לא נקיים איזו מצווה קטנה? מה זה מפריע לו שנעבור עבירות במשך כל היום ונעשה את כל החטאים האפשריים? ניתן לשאול עוד שאלות רבות כאלו, הרי זה מובן בשכל של כל אדם שהבורא לא צריך כלום, אז למה שכל אחד לא יעשה את מה שמתחשק לו? אלא שזה בדיוק העניין של הכנת הכלי. הבורא משפיע לנו שפע רוחני וגשמי, והמצוות נועדו בשבילנו כדי לתקן את הכלי שלנו שיוכל לקבל יותר. אם נתפלל, לא נעזור לבורא בכלום, אבל נעזור לעצמנו להכין כלי עמיד יותר וגדול יותר. לאחר שנתפלל, נהיה מחוברים יותר לאינסוף וקרובים יותר להצליח לקבל את הדבר אליו התפללנו. אם צריך תיקון קטן בכלי, מספיקה תפילה אחת כדי לקבל את מה שאנו רוצים. אם צריך תיקון גדול, או שאולי הכלי קטן ולא יכול להכיל את הבקשה שלנו, אז נזדקק להרבה תפילות וקיום מצוות כדי לתקן אותו ולהביא אותו לגודל המתאים, שנוכל להכיל את הדבר אליו התפללנו. החטאים שלנו מרחיקים אותנו מהמטרה (חטא מלשון להחטיא את המטרה) וכך האדם יכול לחשוב שהוא נהנה, אבל למעשה הוא רק מתרחק מהבורא והורס את הכלי שלו כך שיהיה לו קשה הרבה יותר לאחר מכן לקבל שפע.
כולנו לפעמים מתעצלים קצת לקיים מצוות או מרגישים שלא צריך להיות "קיצוניים" כל כך ולדקדק בכל פרט. קורה שאנו רואים את האיסור מול העיניים ויודעים שאסור לעשות אותו, ועם כל זה אנו חושבים לעצמנו שבכל זאת נעבור על האיסור והשם כבר יסלח לנו. אנו חושבים שלא יקרה כלום מפעם אחת כזו, שאנו גם ככה לא בדרגה כל כך גבוהה מכדי לעמוד בפיתוי ושהשם רחום וחנון והוא בוודאי ימחל ויסלח לנו על החטא. צריך להבין שהשם אכן רחום וחנון והוא אכן יסלח לנו. אבל כל זה לא יעזור לנו להימנע מלהיות עם עוד סדק בכלי שלנו. אם פגמנו בכלי שלנו עם עבירות וחטאים, אז כעת אנחנו עם כלי פגום וזה כלל לא משנה שבפנים אנחנו מאוד אוהבים את השם יתברך ושהוא בוודאי אוהב אותנו. הדבר דומה לילד קטן שלא מקשיב להוריו והולך למקום מסוכן בו אנשים יכולים לפגוע בו. כשהוא מגיע לשם שני אנשים מתנפלים עליו וחובלים בגופו. לאחר מכן הוא חוזר הביתה ומבקש מחילה מהוריו מעומק הלב לאחר שהבין שטעה כשלא הקשיב לדבריהם. הוריו אמנם בוודאי יסלחו לו, יעזרו לו, יאהבו אותו מאוד ויתנו לו חיבוק גדול, אבל כל זה לא יעלים את הפגיעה שספג בגופו. כך עובד הדבר גם איתנו. הקדוש ברוך הוא מקבל את כל מי שרוצה להתקרב אליו. אבל זה לא הופך את אותו אדם לגדול בתורה, לבעל מידות ולאדם מושלם רק מתוך התשובה שעשה ברגע אחד. על פי מה שאדם עמל נמדדת ההשגה וההצלחה שלו. כל עוד הכלי שלנו לא יכול להכיל שפע מסוים, לא נוכל לקבל אותו. קל ונוח לחשוב שנעשה חטאים ואחר כך נחזור בתשובה והשם יסלח לנו, אבל החטאים יפגמו בכלי שלנו וכך עבירה גוררת עבירה והסיכויים יהיו קטנים יותר לתקן את הכלי. לכן חז"ל מלמדים אותנו שהאומר אחטא ואשוב - אין מספקין בידו לעשות תשובה.
אם ניקח נורה קטנה וניתן לה מתח גבוה, או אם ניקח בלון קטנטן ונמלא בו הרבה אויר, הם לא יוכלו להכיל את זה ויתפוצצו. צריך כלים גדולים יותר ומתאימים יותר לשם כך. מכל זה צריך להבין שהאדם מקבל בדיוק את מה שהוא צריך על פי הכלים שברשותו. אם נקבל זרם שפע חזק וגדול לכלי קטן ושביר, הדבר יבוא לרעתנו. מכאן שאמנם כולנו רוצים לזכות בלוטו, אבל אולי אנחנו לא יכולים להכיל את זה? אולי אם נזכה נשתגע ונאבד את כל הכסף? אולי זה יגרום לריבים במשפחה? אולי לא נתרום מספיק לנזקקים ואז תהיה עלינו הקפדה גדולה יותר מן השמיים כי יצפו מאיתנו ליותר? התפילה מקרבת אותנו למקום אליו אנו שואפים להגיע, אך כמו שזה לא לוקח שעה אחת בשביל לבנות בית, כך נדרשים זמן ועבודה כדי לבנות את הבית בו נקבל את השפע מהאינסוף. כמו כן, אדם יכול להתפלל במשך שנים למשהו מסוים, אולם ישנה בתוכו מידה כלשהי או עבירה שחוזרת ועושה חור בכלי שלו. אולי ישנה מצווה כלשהי שהוא לא מקיים ודווקא היא זו שפותחת את הדלת לקבלה של אותו הדבר שהוא צריך לו. התפילה לבדה אמנם מקרבת ומועילה, אבל כדי לקבל את השפע, חייבים לתקן את החור.