פרק ה' - קצת על המצוות · על קיצוניות
אם אנחנו מבינים שאנחנו כל כך קטנים והבורא כל כך עצום, שכל החכמה שלנו היא בעצם חלקיק פצפון ואפסי ממה שיש לבורא שאותו הוא חלק איתנו, ושאסור לנו לסטות אפילו במילימטר אחד מהתורה, אז נוכל להבין שאין דבר כזה להיות קיצוני בכל הקשור לקיום התורה והמצוות, ככל שנרבה כך זה יותר משובח. להגיד שמישהו עושה יותר מדי, או שהוא קיצוני ברוחניות שלו, זה בדיוק כמו להגיד על מישהו שהוא יותר מדי קיצוני בשמחת החיים שלו, או יותר מדי קיצוני בציונים הגבוהים שלו בלימודים, או אולי הוא נושם בצורה קיצונית מבלי לקחת הפסקות פה ושם. כשהרוקח רוקח תרופה כלשהי, אף אחד לא יקרא לו קיצוני כשהוא ידקדק בחומרים ובמידות ככל האפשר. גם לספורטאי שיתאמץ בכל כוחו להגיע למקום הראשון לא יקראו קיצוני. לא קיים דבר כזה "יותר מדי טוב". תמיד צריך לשאוף להגיע יותר רחוק ולהתקדם כמה שאפשר. הקיצוניות היא מאוד יחסית למקום שלנו. כלומר בשביל אדם מהציבור הקרוי חילוני, מישהו שיניח תפילין יהיה בשבילו "חרדי קיצוני", לעומת זאת אדם ששומר באדיקות את התורה והמצוות יחשב לאדם פשוט ורגיל בישוב ששאר האנשים כמוהו. האדם הממוצע תמיד חושב שהוא נמצא במקום הכי טוב. כל מי שמקיים מצוות מעבר למה שהוא מכיר, הוא מחשיב אותו כקיצוני ודקדקן יתר, לעומת זאת גם כל מי שלא מקיים את המצוות שהוא בעצמו כן מקיים, הוא קיצוני לצד השני. אבל אם כל אחד מאיתנו מרגיש ככה, אז מה זה בעצם קיצוני..?
אנחנו צריכים לזכור שהזמן מתקתק ויש לנו תכלית להגיע אליה. הדבר דומה לרופא שצריך להגיע לאיזשהו מקום בדחיפות כדי לרפא חולה במצב קשה. האם היה אפשר להגיד לרופא שהוא נוסע ממש בקיצוניות? הרי קרוב לוודאי שהוא היה נוסע באמבולנס במהירות ורץ כשהוא יורד ממנו כדי להגיע כמה שיותר מהר. האם מישהו היה מציע לו לשבת לאכול באיזושהי מסעדה באמצע הדרך? האם היינו חושבים עליו שהוא "קיצוני" יותר מדי כאשר הוא היה מסרב וממשיך במהירות ובמסירות לתפקידו? אם נשווה את מה שרוב האנשים סוברים בקשר לקיום המצוות, זה יהיה משהו בסגנון הזה: "תשמע אדוני הרופא, נכון שאתה צריך ללכת לרפא חולה קשה שיכול למות בעוד כמה רגעים, אבל אל תהיה קיצוני יותר מדי, תהנה מהנוף, תטייל קצת בדרך כשאתה הולך. בלי קיצוניות, לא צריך כל הזמן רק לנסוע ורק לחשוב על החולה, יש פה נחל שאתה יכול לטייל בו, יש פארק נחמד בסביבה..." כעת שאנו מבינים כמה טיפשי נשמע הסיפור הזה, אז נסו לחשוב על כל מי שהולך בדרך לקיום התכלית שלו כשהוא יודע את תפקידו בעולם, ותראו כמה מגוחכים נראים בעיניו כל אלו שמנסים לעצור אותו בשביל כל הבלי העולם למיניהם, כי הם חושבים שצריך להיות באמצע ולא להיות קיצוני. אנשים אוהבים לעשות חצאי דברים כדי לצאת ידי חובה, לשמור שבת בצורה חלקית, לשים חצי כיסוי ראש, להניח תפילין יום כן יום לא וכו'. הדבר דומה לאותו רופא שייתן למטופל חצי מהתרופות שהוא צריך או יטפל רק בחצי מהחולים.
אם רק נפתח את ספר התורה, נגלה משהו קטן על קיצוניות. כשכל העולם עבד עבודה זרה, אברהם אבינו ה"קיצוני" התנגד בתוקף ואף התכוון להקריב את בנו למען הבורא. משה רבינו היה "קיצוני" ובזכותו כל עם ישראל ניצל לא פעם. אליהו הנביא שכולנו אוהבים היה קנאי לכבוד הבורא והתורה. כך כל הגדולים שאנו קוראים עליהם, כולם היו קיצוניים שאינם מתפשרים, ודווקא בזכות זה הצליחו להגיע למדרגתם. בזכות אותם "קיצוניים" אנחנו חיים היום.