פרק ה' - קצת על המצוות · הכי טוב באמצע?
יש כמה סיבות לתפיסה המוטעית הזו שאומרת שהכי טוב להיות באמצע וליהנות כביכול מכל העולמות. ראשית, בעבודת המידות, אין מידה טובה או רעה, אלא כל מידה היא טובה אם היא נמצאת אצלנו בכמות הנכונה, ומכאן בעצם השם "מידה". לכן זה לא טוב להיות קמצן, אך זה גם לא טוב להיות בזבזן. זה לא טוב להיות עקשן, אך זה גם לא טוב להיות ותרן. הקיצוניות איננה טובה בנוגע למידות האדם, אלא כל תכונה צריכה מידה מסוימת, שנמצאת פחות או יותר באמצע. כך זה אמנם בעבודת המידות, אבל זה לא נכון להגיד שגם את כללי החיים שלנו, את מה שאסור ומותר לנו, את ההוראות וההכוונה להגעה אל האמת, אנחנו צריכים לקחת בקלות ולהיות באמצע. כשקוראים מפה בניסיון למצוא את הדרך במקום שאנחנו לא מכירים, אנחנו נעקוב ונלך בדיוק לפי ההוראות, לא נדלג על שום חלק, משום שאם נעשה זאת, נמצא את עצמנו במקום שונה לגמרי מהיעד שלנו. בוודאי שלא נאמר במקרה שכזה שהכי טוב באמצע ושנלך רק חצי לפי המפה. כדאי לדעת שהתורה היא המפה שלנו בעולם שנותנת לנו את הכיוון אליו אנו צריכים להתקדם כדי להגיע לתכלית שלנו. לכן לא כדאי להקל בשום פרט.
סיבה נוספת לטעות היא שמציגים בפנינו אנשים שפועלים על דעת עצמם ואינם מייצגים אף אחד אחר, ומקטלגים אותם בתקשורת כ"קיצוניים". מסבירים לנו שאם מישהו רצח ראש ממשלה, אז הוא קיצוני. אם מישהו אנס את הבת שלו, אז הוא קיצוני. אם מישהו קילל את המדינה והצטלם ביחד עם נשיא איראן, אז הוא קיצוני. וכך זה ממשיך עם כל אלו שאנחנו אוהבים לשנוא. אבל הנה העובדות האמתיות: כל האנשים האלו אינם קיצוניים, הם פשוט תועים בדרכם. אם הם היו קיצוניים, זה לא היה קורה. כי אדם קיצוני לא יכול לרצוח, כשכתוב במפורש "לא תרצח". אדם קיצוני לא יכול לאנוס את בתו, כשהתורה במפורש אוסרת על כך. אדם קיצוני דבק בבורא והולך בקיצוניות אחרי המצווה "ואהבת לרעך כמוך". הוא הולך בעקשנות אחרי הכללים ולא סוטה מהטוב ומהאמת המוחלטת. כשיש קו ישר, אז הקיצוניות היא שני החלקים הרחוקים ביותר זה מזה. אלו שכופרים במציאות הבורא מצד אחד, ואלו שדבקים בבורא והולכים על פי תורתו בכל שנייה מחייהם מהצד השני. אנשים רבים בכלל לא נמצאים על הקו הזה, אלא סטו הצידה ופתחו להם קו חדש ועקום משלהם. ברגע שצצים מגזרים חדשים ואנשים שחושבים בשביל עצמם מה לעשות, זו כבר לא קיצוניות, זו טיפשות.