אור ברסלב
מחנה שכינה שער היסודות › פרשת חקת - וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם

מחנה שכינה

שער היסודות · פרשת חקת - וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם

חג השבועות - קבלת התורה וקדושת ישראל

השק''ו בין היצר והאדם

א. ''וידבר ה' אל משה ואל אהרן זאת חקת התורה'', ופרש''י לפי שהשטן ואוה''ע מונין את ישראל לומר מה המצוה הזאת, ומה טעם יש בזה, לפיכך כתב בה חקה גזירה היא מלפני אין לך רשות להרהר אחריה, עכ''ל. והנה השטן הוא היצה''ר של כל האדם, שיצרו של אדם תובע ממנו איך הוא עושה מצוה שאינו מבין.

וע''ז באה התשובה זאת חוקת התורה, חק חקקתי גזירה גזרתי אין לך רשות להרהר אחריה. וכמובן דצ''ע שא''כ אדרבה יצרו של אדם תוקפו עוד יותר, שאינו מבין טעם בה ונאסר לו ההבנה, ובלא הבנה וטעם קשה הקיום. ויש לעיין מהו השק''ו בין היצר והאדם, בין אוה''ע לישראל, אם צריך טעם או לא צריך טעם.

אילין עובדייא

ב. והנראה לבאר בעזה''י על פי דברי המדרש (פי''ט ח') שאל עובד כוכבים אחד את רבן יוחנן בן זכאי, אילין עובדייא דאתון עבדין נראין כמין כשפים, אתם מביאין פרה ושורפין אותה וכותשין אותה ונוטלין את עפרה, ואחד מכם מטמא למת, מזין עליו ב' וג' טיפין ואתם אומרים לו ''טהרת''! אמר לו...ראית אדם שנכנס בו רוח תזזית, אמר לו הן, א''ל ומה אתם עושין לו, א''ל מביאין עקרין ומעשנין תחתיו ומרבימים עליה מים והיא בורחת, א''ל [רבן יוחנן בן זכאי להעו''כ] ישמעו אזניך מה שאתה מוציא מפיך, כך הרוח הזו רוח טומאה...מזין עליו מי נדה והוא בורח.

לאחר שיצא אמרו לו תלמידיו, רבינו לזה דחית בקנה לנו מה אתה אומר. אמר לכם חייכם לא המת מטמא ולא המים מטהרים, אלא אמר הקב''ה חקה חקקתי גזירה גזרתי אי אתה רשאי לעבור על גזירתי דכתיב זאת חקת התורה, עכ''ל. והמדרש כולו סתום וחתום דלתים ובריח אין יוצא ואין בא.

להבין שאינו מבין

ג. ואפשר בזה, שעיקר שאלת העכו''ם היתה בנויה על הנחה שהכל תלוי בשכל, וצריך להבין על פי השכל, איך נעשה טהרת הטומאה. וכאילו שפיר ''הבין'' כל מצות התורה חוץ מזה. ואפילו הבין איך נהיה הטהור טמא. ורק שנתקשה איך פקע טומאתו על ידי הזאת אפר הפרה ב' וג' טיפין זה לא הצליח להבין.

וע''ז באה תשובת רבן יוחנן בן זכאי, שאם עד הנה השכלת בשכלך, אם כן אל יקשה בעיניך דגם לזה יש מבוא בשכל, דמצינו דומה לו ברפואת בני אדם שיש להם רוח רעה, שהרוח בורח על ידי הזאת סמים וכדומה.

אבל כאשר יצא העכו''ם, אמר רבן יוחנן בן זכאי לתלמידיו שבאמת כל שאלת הגוי בטעות יסודה, דכי רק זה אינו מבין האיך מטהרין בהזאת ב' וג' טיפין, אבל האיך נעשים טמא מעיקרא זה מובן לשכל האנושי? הלא כל דיני טומאה הם מגזירותיו יתברך. כי כל מה שאנשים ''מבינים'' בהם, הוא רק לאחר המעשה, שאם יש מציאות של טומאה בעולם, אם כן מובן להם שיגיע הטומאה על ידי הנגיעה במת או שרץ וכדומה. וגם הגויים ידמו עניני טומאה בדברים מסיויימים. אבל באמת כל ענין הטומאה אינו דבר מורגש ומובן, וכולו גזירת אלקים.

ובכן כמו שהטומאה הוא מגזירותיו יתברך, גם אופן הטהרה הוא מגזירותיו, וכולו אינו שכל מושכל אלא הסבר הנמצא, אבל תבנית הדבר שכולו גזירת ה' וכמו שציוה המצווה שכן תחול הטומאה על הטמא, כך גוזר שתפקע, ומי שאמר לשמן וידליק יאמר לחומץ וידליק [וכידוע מהגר''ח זצוק''ל דכל טעמי המצוות שאנו מבינים אין זה משום שהם ה''סיבה'' להמצוה אלא תכליתם שיהיה לנו איזה הרגשה והשגה במצוה. אבל היצה''ר לוקח את ההרגשה והופכו ל''טעם'' ומונה את ישראל].

טעם מדומה

ד. ובזה מובן השק''ו אוה''ע לישראל שהשטן והאומות טוענים שהכל צריך ''טעם'' ובלא טעם השוה לשכליהם לא תתכן אצלהם העבודה. וע''ז אנו משיבים, וכי אתם יש לכם ''טעם'' גם בשאר המצוות, וכי טומאה מובן לכם, וכי יש דבר שבאמת ''מובן'' לכם, הלא עצם ענין טומאה מה שישנו ענין כזה בעולם הוא בלתי מובן.

ואם כן מה שאנו מקיימים רצונו יתברך הוא מכח האמונה, ולא מכח זה שיש לנו בה איזה טעם, ואם כן במה שיש לנו הרגשה ובמה שאין לנו הרגשה, על כל פנים הציווי עצמה הוא מה שמכריח אותנו בקיומו, ולא מצד הטעם עצמו כלל וכלל.

משמת רבי בטלה קדושה

ה. והנה הרמב''ן ז''ל (י''ט ב') מבאר ענין הטומאה וז''ל, וטעם טומאת המת בעטיו של נחש, כי הנפטרים בנשיקה לא יטמאו מן הדין, והוא שאמרו הצדיקים אינם מטמאין עכ''ל. ובכלי יקר מביא שזה גמרא מפורשת בכתובות ק''ב משמת רבי בטלה קדושה. ופירשו המפרשים שהתירו לכהנים לטמא אליו, וכמבואר בתוספות שם ד''ה אותו, וז''ל והרב חיים כהן היה אומר, אילמלי הייתי כשנפטר ר''ת הייתי מטמא לו. דהאי בטלה קדושה דקאמר הכא היינו קדושת כהונה, עיין שם. הרי דאין המת מטמא מצד עצמו, ואין דין הטומאה מוכרח המציאות אלא יסודו מושרש בחטא אדה''ר.

ועיין בכלי יקר שביאר לפי זה ענין פרה אדומה, דהנה אמרו חז''ל יבוא האם ויקנח צואת בנה, רצה לומר מכיון דחטא העגל גרמה שחזר חטא אדה''ר למקומה, אם כן אז חזר הדין מיתה לעולם, ולכן המת מטמא. ויבוא פרה אדומה ויקנח הטומאה שנגרם על ידי חטא העגל, דהיינו טומאת מת (ועיין היטב מהרש''א בכתובותת שם ק''ד ע''א).

לעבור פי ה' הוא טומאה

ו. נמצאת אומר דמה שנראה כמוכרח המציאות שהמת מטמא באמת אין זה כלל אמיתת הדבר, אלא ההיפך, החטא הוא המטמא. כי כל ענין החטא הוא העבירה על רצונו יתברך, ונמצא שמציאות הטומאה נובע ממה שחקק השי''ת ויתעלה שהעבירה על רצונו פועל טומאה, ואם כן כמו שנחקק זה לענין הטומה, שהעובר על רצונו גורם רעה לעצמו ונמשך עליו הטומאה, גם ממילא יכול לחקוק בגזירה שהזאת מי הפרה מעביר הטומאה, ומי שאמר זה אמר זה.

וביתר עומק, כי ידוע שהחוטא מוסיף כח לצד השני ר''ל, ולכן ידמה לחשוב שהטומאה מובדל מתח''י הבורא, ושמש''כ אין אדם חוטא אא''כ נכנס בו רוח שטות והוא שחושב שאין הקב''ה משגיח עליו, ובזה נותן לטומאה מקום במציאות, וזה היתה שורש כל הטועים אחרי הע''ז והכישוף שהיו מזבחים לשדים כי ידמו בנפשם להפיק תועלת מכח הטומאה. ולכן עכו''ם זה שפיר ''הבין'' דרך חלות הטומאה מתחילה, כי גם הוא בדרך הטועים שטומאת המת הוא מתגבורת הרע מוסתר מהשגתו ית' בלא קשר לצד הטוב.

אבל על זה באה התשובה, כי הכל תחת השגחתו יתברך, ומה שיש מציאת טומאה אין זה מציאות אמיתית אלא כולו נוצר מזה שעבר רצון ה'. כי אף שהרע הוא נגד רצונו עדיין הוא כפוף אליו יתברך, והוא שגזר שהעובר על רצונו פועל טומאה, כך גזר שהמקיימה פועל טהרה.

החכם מכל אדם

ז. ועל זה אמר החכם מכל אדם בטעם פרה ''אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני'' ומי יתן טהור מטמא, דביאוה''ד דעצם זה שגם צד הרע כפוף ממש תח''י הבורא, דבר זה רחוק מאד מן השכל והוא מן הנעלמות, לומר דמה שלכאורה נראה כמנגד לרצונו הינו בעצם תלוי ברצונו עצמו ממש.

ואפשר דלכן מצינו במדרש (פי''ט ו') שלעולם הבא יתגלה טעם פרה. דביאוה''ד, שעיקר הגילוי דלעתיד הוא ענין גילוי יחודו יתברך, איך שכל ההסתר פנים וכל הרע הנראה כמנגד לרצונו הוא באמת רצונו עצמו ממש [כמבואר ברמח''ל בספר דעת תבונות באורך] ורק שבזה העולם קודם הגילוי, אין האדם מבין דבר זה, אבל לע''ל שיתגלה הנהגת הבוי''ת לעין כל חי, אז יבין באמת כי גם הרע ברשותו וממילא יתבאר גם טעם פרה.

מי גזר מי צוה

ח. ומצינו במדרש בראש הפרשה. וז''ל, זאת חקת התורה, זה שאמר הכתוב, מי יתן טהור מטמא לא אחד, כגון אברהם מתרח, חזקיה מאחז, יאשיה מאמון, מרדכי משמעי, ישראל מעובדי כוכבים, העולם הבא מעולם הזה, מי עשה כן מי צוה כן מי גזר כן לא יחידו של עולם, עכ''ל.

ולפו''ר אינו מובן מה ענין כל זה לפרה אדומה, וליחידו של עולם. אבל להנ''ל מובן, שזהו באמת יסוד כל הענין, לדעת ולהבין שהכל שוה אצלו יתברך הרע והטוב, הטומאה וטהרה, והכל בגזירת עליון. הוא עשה והוא צוה והוא גזר. ואף שלפי ''טבע'' העולם נראה הרע כסותר לטוב, ואם כן לא יתכן שיצא הטוב מהרע, אנו רואים שהוא עשה וגזר וצוה ההיפך. משום דאצל יחידו של עולם הכל שוה, ויכול להיות הכל.

אשריכם ישראל

ט. אמר רבי עקיבא, אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרים, ומי מטהר אתכם, אביכם שבשמים, שנאמר וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם (יחזקאל לו' כה'). הנה פסוק זה אלעתיד לבוא נאמרה, ומספר שטהרת ישראל הוא במעלה יותר מטהרת הכהן באפר פרה.

ויש להבין באיזה אופן טהרת הקב''ה טוב יותר מטהרת הכהן הלא פסוק זה ד''וזרקתי מים טהורים'' כונתה לאפר פרה כמבואר בפרש''י שם וא''כ גם הקב''ה משתמש באפר פרה לטהרנו, כמו שמשתמשים גם אנו. ועוד יש להבין מהו ענין טהרת ''ישראל'' שיהיה בימות המשיח, במה שונה מטהרת יחיד בזמן המקדש.

סברת המלבי''ם בטעם פרה

ונראה הביאור על פי מה שמצינו לרבינו המלבי''ם ז''ל (שם) סברא לבאר טעם פרה אדומה. ודבריו נאמרו בביאור הפסוק הנ''ל, לבאר החילוק מים טמאים ומים טהורים הנזכרים.

וז''ל, על טומאת מת שהיה צריך הזיה היה צריך הזיה של מים טמאים [שמי נדה היה מטמא המזה והנושא] ולא היה מועיל הזיה של מים טהורים. אבל אז יהיה דין בזריקת מים טהורים, רצה לומר בזה''ז הדברים הנטהרים במקוה במים טהורים צריך שיכניס כל גופו בהם, וטומאה שעולה על ידי שתתדבק הטומאה בטומאה ותסיר מן האדם -דהיינו הזיית אפר פרה- צריך מים טמאים, ולע''ל יטהרו על ידי מים מעט הנזרקים ויהיו מים טהורים, והנמשל שבהערה קלה ובמי הדעת ובתשובה תטהרו, עכ''ל הנפלא.

מדבריו למדין אנו יסוד טהרת אפר פרה, שפעולת טהרתה נעשה בזה שמתדבק הטומאה בטומאה ומסתלק הטומאה מאליו. אבל לעתיד יספיק גם מים טהורים. והנה על פי דברים אלו נוכל להבין מה דמצינו שבזריקת אפר פרה נטמא הזורק, שהטעם משום שאצלו הוא רק טומאה אחת, רצה לומר הך דמי פרה, ולכן כיון שלטומאתו ליכא בן זוג נשאר אצלו הטומאה דבוק וא''א לסלקו.

לעקור הטומאה משרשה

וגם נבין גילוי דלעתיד לבוא, דאז כאשר יתברר שבאמת לא המים עצמם הם מה שפעלו הטהרה, ולא החשבון של טומאה בטומאה הוא טעם וסיבת הדבר, אלא הטעם משום שכך חפץ לחקק כן במציאות, אז יתגלה שגם מים טהורים פועלים טהרה.

וזהו באמת טהרת ישראל, ואשריכם ישראל, שלעתיד לבוא יהיה טהרתם באופן אחר לגמרי, והוא על ידי שתסתלק הטומאה ממקורה, שעל ידי תשובה, הקב''ה בעצמו מסלק הרע הגורם לטומאה, לטהר ישראל אף בלא מים טמאים. כי לעקור הטומאה ממקורה, בעינן דוקא המים טהורים של הקב''ה בעצמו.

תוכן העניינים

מחנה שכינה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה