שער היסודות · פרשת ואתחנן - בכל לבבך, בכל רצונך
דע את אלקי אביך
''ואתה שלמה בני דע את אלקי אביך ועבדיהו בלב שלם ובנפש חפצה כי כל לבבות דורש ה' וכל יצר מחשבות מבין'' (דברי הימים א' כ''ח ט'). ופרש''י, ועבדהו בלב שלם, בלבב שלם לא נאמר, שיהא משמע ב' לבבות אלא בלב שלם, שלא יהיה לך אלא לב אחד לאבינו שבשמים, וכן יסד הפייט (בקדושתא דמוסף של יום א' דר''ה) ''שני לבבות לך כאחד לאחד'' עיין שם.
וצריך ביאור מה הכונה לב אחד וב' לבבות. ומצינו להלן פכ''ט ט' וישמחו העם על התנדבם כי בלב שלם התנדבו לה' וגם דוד המלך שמח שמחה גדולה, ופרש''י כי בלב שלם בלב אחד נתנו ברצון נפשם, ולא בשני לבבות, שיש אדם שנותן בעל כרחו ולא בנפש חפיצה, או שמתבייש מאחרים, והוא נקרא שני לבבות, אבל אלו ברצון נפשם נתנו כולם, עכ''ל. ומבואר דלב שלם הכונה עם כל הרצון, שאין האדם מרגיש מוכרח אלא אדרבה חפץ בה.
בכל רצונך
וצוה השי''ת ''ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך'' (דברים ו' ה'). ויל''ע דבשלמא בכל נפשך ענינו שימסור נפשו לגמרי ולא רק חלק ממנו, ובכל מאדך היינו כל ממונו ולא רק חלק ממנו, אבל בכל לבבך מה שייך בה חלקים חלקים.
ובחוה''ל שער אהבת ה' מבאר כונת הפסוק בג' אופנים, ואופן השני ביאר על פי המשנה ''עשה רצונו רצונך כדי שיעשה רצונך רצונו'' והיינו כמבואר לעיל בפרש''י, דלב שלם כונתה בכל הרצון וזהו פירוש בכל לבבך, בכל רצונך. רצה לומר כנ''ל שתעשה מצותיו עם רצון עזה שתרצה ותחפוץ לעשותה.
והמעיין בדבריו יתבאר לו דבכל לבבך הוא המסירות היותר גדולה, אף יותר ממסירת ממונו או גופו. דמסירת הרצון להרגיש חשק לדבר הוא הנסיון היותר קשה לאדם. והפסוק מונה כסדר הקושי. רצונו גופו ממונו [והיינו מה שנתבאר בגמרא בכל לבבך בשני יצריך ביצה''ט ויצה''ר רצה לומר שיכוף יצרו הרע וירצה לקיים ציווי ה'].
מצוה השייכת לכל אחד
ושמעתי מאאמו''ר שליט''א המבואר בשפת אמת שהקשה על מצות אהבת ה', דלכאורה הוא מצוה הצריכה שלימות גדולה ושייכת רק לצדיקים וחסידים גדולים, ואיך יכולים אנו לתבוע דבר כזה מסתם בני אדם. אבל לא כן חזינן, דמצוה זו נדרשת מכל אדם.
ועיין בביאור הלכה סימן א' בשם החינוך (מצוה תי''ח) שהוא א' ממצות תמידיות שלא יפסקו מעל האדם אפי' רגע אחד כל ימיו. ולשון החינוך דנוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים נקיבות כו' וזאת מן המצות התמידיות כו'. ומבואר דלא רק שמצוה זו מוטלת על כל בן ישראל, גם מוטלת עליו תמיד בלי הפסק, ואם כן מוכח שכל בני אדם שייכים לזה ובידם לקיימו ולהשיגו, וצריכים אנו להבין האיך זוכים לזה.
העצה מקל יועץ
ונקדים דברי האור החיים פרשת ואתחנן (שם) והיו הדברים האלה... ללמד בנ''י דרך שיתקבלו הדברים לאהוב ה' כי האהבה אינו מעשה שיכריח האדם כו' אלא הוא דבר התלוי בלב וכל שהלב לא ירגיש דבר שיפעול בו החשק אינו אוהב הגם שיכריחנו בכל מן הכרח. לזה באה העצה מקל יועץ, ואמר והיו הדברים האלה...על לבבך פירוש כשיתמיד שימת הדברים על לבו יולד בלבו חשק תאוה רוחנית וירוץ לבו לאהבת ה' בכל אשר צוהו, עכ''ל.
הרי מבואר מדבריו הקדושים שהאופן להשיג אהבתו יתברך ורצון וחשק לעבודתו הוא כבר מבואר בעצם הפרשה עצמה, במה שנאמר ''והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום - על לבבך''. שישים הדברים על לבו לחזור עליו הרבה עד שיולד לו החשק והאהבה.
והדבר מפורש בספרי (שם) ומובא בחינוך מצוה תי''ח, וז''ל, לפי שנאמר ואהבת, איני יודע כיצד אוהב אדם המקום, תלמוד לומר והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבביך, שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם. כלומר שעם ההתבוננות בתורה תתיישב האהבה בלב בהכרח, עכ''ל.
נקשרת בלבו של אדם
וכתוב ברמב''ם סוף ה' תשובה (י' ו') ''דבר ידוע וברור שאין אהבת הקב''ה נקשרת בלבו של אדם עד שישגה בה תמיד כראוי...כמו שצוה ואמר בכל לבבך ובכל נפשך, אינו אוהב הקב''ה אלא בדעת שידעהו, ועל פי הדעה תהיה האהבה, עם מעט מעט, ואם הרבה הרבה, לפיכך צריך האדם לייחד עצמו להבין ולהשכיל בחכמות ותבונות המודיעים לו את קונו, עכ''ל.
הרי שאופן השגת אהבת ה' תלוי אך ורק בדעה שידעהו, שעל ידי זה משיג גדלותו יתברך שזהו העידון הגדול מכל העידונים. ואף שיש בזה הרבה מדרגות, מכל מקום זה ברור ודאי שבלא שום דעת לא יתכן אהבתו כלל.
וזהו מש''כ ''דע את אלקי אביך ועבדהו בלב שלם'' שנתבאר דלב שלם כונתה בכל הרצון והחשק. כי להגיע ללב שלם בעבודתו צריך הקדמה של דעת ''דע את אלקי אביך'' שבלא הדעת לא יתכן האהבה כמש''כ הרמב''ם. ועיין בפירוש המצו''ד שם, וז''ל, דע את אלקי אביך ''כלומר חקור בשכלך לדעת אותו'' וזה כמש''נ שבלא הדעת והחקירה לא תתכן אהבה, וממילא לא יתכן הרצון הגמור, כי איך אפשר לעשות עם כל הרצון דבר שאינו מבין.
אם חי אצלו
והנה ענין הדעת הוא ענין עמוק ונאריך בה קצת מה שיביא תועלת לענין, ויעויין בהקדמת רבינו נסים גאון לש''ס (נדפס בתחילת התלמוד ריש מסכתא ברכות) שהאריך לבאר, שמלבד המעלה של האדם שהוא מדבר [נגד בהמה שאינו מדבר] יש לו עוד מעלה אשר הוא באמת יותר עיקרי והוא מעלת האדם בזה שיש בו דעת להבין בין טוב לרע.
וענין ''דעת'' פירושו השגה וכמו שכתב הרמב''ם [ה' תשובה ובפיהמ''ש פרק חלק] על מש''כ שלעתיד לבוא הצדיקים יושבים ועטרותיהן בראשיהם. שהעטרה הוא זה ''שיודעות ומשיגות'' גדלותו יתברך. רצה לומר שנעשה הדבר יותר חושי ומורגש
ושמעתי בשם המשגיח ר' יחזקאל זצוק''ל בחילוק מדרגות בני אדם, שהוא בדרגת ''ההשגה'' איך שכל העבודה הרוחנית חי אצלו, שמרגישו במציאות כאילו נמצא בפני העינים. וזה מה שהנביא צוח ידע השור קונהו וחמור אבוס בעליו ישראל לא ידע עמי לא התבונן'' שלכל הפחות דעת כמו בהמה להשיג מקום מחצבתם היה צריך שיהיה להם. [וכדברי ר''נ גאון דהלא כל זה מעלת האדם מבהמה].
אחד מן האנשים
וז''ל הרמב''ם (יסוה''ת פ''א ה''י) ''מהו זה שביקש משה רבינו להשיג כשאמר הראיני נא את כבודך. ביקש לידע אמיתת המצעו של הקב''ה עד שיהא ידוע בלבו כמו ידיעת אחד מן האנשים שראה פניו ונחקקה צורתו בלבו שנמצא אותו איש נפרד בדעתו משאר אנשים'', עכ''ל. הרי מבואר דבר נפלא, שכל בקשת השלימות של משרע''ה הוא במיוחד בזה הענין שיתרבה מדרגת הדעת וההשגה שלו במציאות השי''ת שיהיה חי אצלו כעומד ומדבר לחבירו ממש.
ומסופר על רבינו סעדיה גאון שבכל יום ויום היה מתודה על מה שהבין היום מגדלותו יתברך, כי לפי השגתו היום היתה עבודתו אתמול חסר בשלימות הראוי, וכן ביום שלאחריו הבין איך שמה שהיה ביום לפני לא היה מספיק לגודל המצוה, ובדרך זה התודה כל יום ויום.
נמצינו למדין כי זה עיקר עבודת האדם לעלות במדרגות ההשגה לקבוע בלבו עד שהוא מרגיש כמוחש מציאות ה'. וזהו על ידי הדעת וכלשון הרמב''ם ''עד שיהא -ידוע- בלבו''. ופשוט שהאדם שהגיע לשלימות באהבת הקב''ה גם בדעת והשגה בבורא הוא מושלם.
דברי המשגיח ממיר
והמשגיח ר' ירוחם זצוק''ל ביאר כונת הפסוק ''וידעת היום והשבת אל לבבך'' שיש ב' מדרגות בדעת, האחד הוא ידיעה בעלמא והשני הוא הדעת הנתווספת בלבו של אדם על ידי ההשבה ללב וההתבוננות במה שהוא יודע. דידיעה שטחית אינו דומה כלל לידיעה פנימית.
והביא משל על זה, והוא, שאינו דומה שר העומד בפני המלך שמכיר היטב בנימוסי המלך ואמיתת טעמן, ממי שאינו רואה כלל פני המלך כאיכר פשוט המתגורר רחוק ממבצר המלך, שאין שום דמיון בגודל השגתן בעניני המלוכה. ובכן אף אם ימצא ששניהם יעשו אותו הפעולה ממש, ודאי שמעשה השר יהיה בה כל כך הרבה פנימיות והשגה, ויראה מפחד המלך, למעשה האיכר, שאינו משיג כלל טעם מה שהוא עושה. וזהו ענין ההשבה ללב, רצה לומר ה''בכל לבבך'' התלוי ב''וידעת היום''.
דברי המורה נבוכים
ואחר כתבי מצאתי ת''ל הרבה מדברינו מבוארים בספר המורה (חלק ג' כרך נ''א) ע''ש באורך בענין הדעת, וכתב מפורש שהאופן להשיג האהבה הוא על ידי ההשגה. ועוד יותר מזה, גם כתב דכך הוא כונת הפסוק ''דע את אלקי אביך''. וגם כתב זה המשל הנ''ל שאמר המשגיח ז''ל בחילוק מדרגות הדעת. והרוצה להשיג הענין על בוריו יעיין בדבריו.
ועיין שם בביאור מעלת האבות ומשרע''ה שהיתה דעתם והשגתם בבורא עולם גדול כל כך עד שייחד ה' שמו עליהם, ולכן מתפללים ''אלקי אברהם אלקי יצחק אלקי יעקב''. שעל ידי הדעת זוכה אדם לקשר עצמו עם הבוי''ת, והוא מש''כ התורה באברהם אע''ה ''כי ידעתיו למען אשר יצוה'', שהוא הקשר בינו לבין הקב''ה.
עוד כתב המורה, שהאבות ומשרע''ה הגיעו לעוצם מדרגת ההשגה בבורא עד היו עסוקים בכל עניניהם רק בגופם בלבד, אבל דעתם היתה דבוקה בבורא [וכעין זה כתב החיד''א ז''ל באחד מספריו, שהצדיקים בכל הדורות בחרו לפרנסתם עבודה כזאת הנעשה רק עם הידים, משום שרצו להשאיר הראש ועסק השכל פנוי להקב''ה, כי העוסק בעבודות שכליות א''א שלא ישאר איזה חלק ממחשבותיו טרודים בענין ההוא].
משוך חסדך ליודעיך
ובאמת מצינו שזה היתה מעלת אאע''ה הנקרא ''אברהם אוהבי'' ולהנ''ל י''ל שהוא משום שהגיע למדרגת ''כי ידעתיו'' לכן נקרא אוהבי. ועיין מה שכתב המורה בהמשך, דמי שיש בו דעת ומקושר לבוי''ת, כפי דרגת הקשר כן הוא דרגת ההשגחה מהקב''ה עליו, ואפשר שזהו כונת הנאמר ''חסד לאברהם'', דחסד הוא ההשגחה המיוחדת שהקב''ה נהג עמו.
ובזמירות לשבת כתוב ''משוך חסדך ליודעיך'' ואולי כי שכר הידיעה הוא ההשגחה פרטית על האדם והוא חסד ה' [וע' בכותרת לספר מדע- משוך חסדך ליודעיך] ודדא ביה כולא ביה, כי עיקר הכל הוא הדעת והוא מה שאנו מתפללים ''אתה חונן...דעה בינה והשכל, ומסיימים רק חונן ''הדעת'' כי הוא העיקר.
סוד השמחה
והנה מן התועליות הגדולות שיגיע לאדם כשעובד השי''ת בלב שלם וברצון הגמור, הוא השמחה ואושר החיים. ויעויין בהמשך הפסוקים בדברי הימים שם (פכ''ט ט') ''וישמחו העם בהתנדבם כי בלב שלם התנדבו'', שמשום שנדבו בלב שלם ובחשק גמור לכן הגיע אליהם השמחה.
ושם פסוק י''ז ''אני ביושר לבבי נדבתי כל אלה ועתה עמך הנמצאו פה ראיתי בשמחה להתנדב לך'' וכתוב במצו''ד ''ראיתי אני אשר בשמחה נדרו להתנדב לך אם כן גם המה נדבו ביושר לבב כמוני, עכ''ל, הרי מפורש ששמחתם נבע מלבם השלם, וכעדות הנביא שם פסוק ט'. כי זה ראה דוד על פניהם שמפני שהם שמחים ודאי שבלב שלם נדבו.
לעמוד על סודו
והשגת השמחה האמיתית גרמה למבוכה גדולה בימינו ורבים נלאים לעמוד על סודה לדעת איך לקנותה, ומרוב הבהילות להשיגה ירגישו שמחה מדומה ה''י.
וכתב הרמב''ם (סוף ה' סוכה) ''השמחה בעבודת ה' עבודה גדולה היא'' ובמגיד משנה שם כתב, שלא יעשה המצות כאילו זה עול אלא בחשק. והרי לנו סוד כל הענין. להבין ולהשכיל ולידע ולהשיג בטעמי התורה, עד שישתרש הדבר בלבנו השרש הגדול להשיג אמיתת הענינים, עד שנעשה כל מעשינו ברצון וחשק גמור. שההבנה של האדם במה שהוא עושה הוא מביא לידי הרצון השלם של לב שלם, ולאחר שמשיג לב שלם הוא מגיע לידי שמחה אמיתית. ''וישמחו העם...כי בלב שלם התנדבו''. פרשה קטנה זו מלמדנו יסוד השמחה.
סגולה לבנים הגונים
ואנו מתפללים בכל יום ''למען לא ניגע לריק ולא נלד לבהלה'' וכתב המשנה ברורה, שכשאומר תפילה זו יכוין שיהיו לו בנים ת''ח וירא''ש, ומי זה שאינו רוצה בנים כאלו, כולנו רוצים נחת מהילדים.
אבל בתחילת הפסוק עצמה מבואר הדרך לזכות לכך - ''וישם בלבנו אהבתו ויראתו לעשות רצונו בלבב שלם''. כי השגת לב שלם גורם שהאדם יעשה הכל ברצון אמיתי ולא ברצון מדומה. שהעושה בדרך מדומה ירגישו הבנים שאין זה באמת רצון אביהם וירגישו כמוכרחים. אבל כשעושה בכל החשק ילמדו הבנים ללכת בדרכיו, וממילא יגיע לזה שלא יעמול לריק ובהלה. וזה סוד גדול שהכל תלוי בו.
לבן של צדיקים
השמרו לכם פן יפתה לבבכם. דבר זה הוא ההיפך מהלב הטוב של בכל לבבך. וכתוב במדרש שוכר טוב (קי''ט) ''בכל לבי דרשתיך'' לבן של צדיקים מכניסן לחיי העוה''ב ולבן של רשעים מורידן לגהינום, והיינו מה שאמר דוד לשלמה בנו דע את אלקי אביך ועבדהו, ע''ש. מפורש שההיפך מלב שלם הוא הלב של הרשע.
ובספר קובץ שיחות מביא דברי רבינו יונה (ש''א לא) התאוה הנתונה בלב כל אדם שורש כל הפעולות כו'. כי כל מעשה האדם הם רק כתולדה ממה שהשריש בלבו מקודם, ואם כן נמצא שהכל תלוי בלב. והוא מש''כ במשנה בפרק''א ''אמר להם רואה אני דברי ר''א בן ארך שבכלל דבריו דבריכם'' רצה לומר בכלל לב טוב נכלל הכל, עין טוב כו', כי הכל נולד מהלב. וע' קובץ שיחות ח''א פרשת קרח עוד בזה.
להבין מה אבדנו
ובזה נוכל קצת להבין ענין אבילות החורבן, שענינה הוא שחסר לנו כל כך הרבה בהשגת בורא עולם, וע''ז אנו מתאבלים, כי הריחוק מהבורא וההרגש של חלל הלב הפנוי מחכמה מטולטלת בגויים כואב לנו עד לב השמים. ואם נתבונן מה הרגישו העומדים במקדש, כמה גדלות הבוי''ת כמה גלוי שכינה, ודאי שהיו כל מעשיהם מלאים תוכן וכונה, ולאומתה כמה מעשינו משוללים תוכן ומשוללים כונה. אפילו את החשבון הזה היה חסר לנו עד שעמדנו קצת על סודה. ואם כן ודאי ישנם עוד אלפי אלפים פרטים, ופרטי פרטים בהבנת גודל האבידה, חורבן בית מקדשנו, יהי רצון שיבנה במהרה בימינו אמן.