מחנה ישראל· רבי ישראל מאיר הכהן מראדין
חלק שני · פרק ו
בו יבואר גורל איסור גנבה וגזלה:
כמה צריך כל אדם ליזהר מאיסור גנבה וגזלה שהוא איסור חמור עד מאד כמו שאחז"ל סאה מלא עונות מי מקטרג גזל מקטרג בראש. ומפני שיש מאנשי הצבא שאיסור זה אינו חמור בעיניהם כ"כ מצאתי א"ע מחוייב בדבר לערוך לפני הקורא במקצת מאמרי חז"ל המספרים לנו את גודל איסורו. ואען ואומר. הנה המצוה הזאת של השמירה מגזל הוא מן המצות המושכלות שאלו לא נתנה התורה ימצאנה האדם בשכלו והנה זה משבע המצות שנצטוה אדם הראשון וצריך אדם שישא ויתן באמונה ויהיה נקי כפים מן הגזל כדי שיהיה זוכה לעלות בהר אלהים הקודש כמו שאמר דוד ע"ה מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו נקי כפים ובר לבב למדנו מכאן כי מי שיש בידו גזל הוא מרוחק מהר ה' וממקום קדשו וכן דרשו חז"ל שכל מי שבידו גזל אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה שנאמר לא יגורך רע לא יגור במגורך רע. כמה חמור הוא איסור גזל שהרי מן השמים ממהרין צעקת הנגזל כדאיתא בב"מ נ"ט שלשה אין הפרגוד ננעל בפניהן אונאה וגזל וע"ז אונאה דכתיב הנה ה' נצב על חומת אנך ובידו אנך גזל דכתיב חמס ושוד ישמע בה על פני תמיד. ע"ז דכתיב העם המכעיסים אותי על פני. וביותר מזה שאפילו אם יקריב קרבן עולה שהיא כולה כליל או יעשה שאר מצות ה' מעושק וחמס לא ירצה לפניו כמה דכתיב כי אני ה' אוהב משפט שונא גזל בעולה. וכן מצינו בעולת העוף שכתוב בו והסיר את מראתו בנוצתה מפני שהעוף הוא פורח באויר וטס בכל העולם ואוכל מכל צד גזלות וחמסים אל יקרב לגבי המזבח לכך נאמר והסיר את מיראתו בנוצתה אבל בהמה שאוכלת מאבוס בעליה מקריב כולה שנאמר והקריב הכהן את הכל המזבחה. והנה זה ענין נפלא שמקיץ מתרדמת הזמן כי כל מי שיש בידו גזל לא יגש אל מזבח ה' ולא יעלה ולא יראה לפניו אבל שקץ ישקצנו אם לא יחזיר הגזילה גם בעוה"ז לבסוף יצא נקי מנכסיו עי"ז כי הקב"ה יזמין לו איש שהוא רפ וקשה ממנו ליפרע על ידו כמו שאחז"ל כל מה שאדם גוזל וחומס בעולמו אין יוצא מעולמו עד שאחרים בווזין אותו דכתיב וכו'. ויש כח ביד העון הזה לעורר דין עליו ולחתום גז"ד יותר מכל העונות כדאמרינן בסנהדרין ק"ה א"ר יוחנן בא וראה כמה גדול כחי של חמס שהרי דור המבול עברו על הכל ולא נחתם גזר דינם עד שפשטו ידיהם בגזל שנאמר קץ כל בשר בא לפני וגו'. גם תפלותיו אינן מקובלות לפני ה' כל עוד שהגזל בידו שאותה התפלה נקראת תפלה עכורה כמו שאחז"ל על הפסוק ותפלתי זכה (איוב י"ב) וכי יש תפלה עכורה אלא כל תפלה שאין בה גזל זו היא תפלה זכה ושיש בה גזל זו היא תפלה עכורה. גם על עון הגזל וכן ה"ג בכל עונות שבין אדם לחבירו אין יוה"כ מכפר עד שירצה את חבירו. ואפילו יום המיתה אין מכפר ע"ז (וכדאיתא במ"ר ויקרא י"ז) ותשבר כד על המבוע זו כרס לאחר שלשה ימים כרסו נבקעת ומוסרת לפה ואומרת לו הילך מה שגזלת וחמדת ונתת לי (ונוכל לאמר שזהו כונת הכתוב ופי רשעים יכסה חמס) גם אחז"ל שעבור זה החטא מאכילין אותו שם חול הדק ושיניהם נשברות כמו שנאמר שני רשעים שברת וכשהם אינם רוצים לאכול משיב להם הקב"ה מדוע כשהייתם אוכלים גזל בעוה"ז היה מתוק בפיכם. ואפילו אחר כל העונשים לא יהיה לו תקנה גמורה עד שישוב בגלגול להשיב הגזלה. וראיתי בספרים מעשה נפלא שהיה בימי הריב"ש שבא אחד בגלגול סוס והיה עובד בכל כחו כדי לשלם חובו. וזהו מן הגלגלים לים הקשים ולפחות יצטרך לבוא עוד הפעם לאותו העולם לחזור ולהבראות כדי לפרוע את גזלתו כמו שמובא בכמה מקומות וכן כתב הגר"א במשלי על הפסוק מציל נפשות עד אמת. וכתבו הספרים התעוררות נפלא שממנה יוכל האדם להתבונן עון העושק והגזל שהלא ידוע שיוה"כ הוא היום האחרון ששייך להשנה והוא היום הטוב שבכל השנה שבו נמחלים עונותינו וגמר חתימת תפלותיו הנוראות היא תפלת נעילה ומה אמור בה למען נחדל מעושק ידינו. מכל זה צריך האדם להתבונן ויראה להשמר מגזל בכל כחו כל ימי חייו:
ודע עוד דאפילו הגונב מחבירו רק על מנת לצערו לפי שעה ובדעתו להחזיר לו אח"כ הוא ג"כ עובר על איסור דאורייתא כדאיתא בב"מ דף ס"א ע"כ צריך לו לאדם ליזהר בזה מאד. ויש מההמון שמשתבשין בזה ועי"ז באין עוד לידי איסור מחלוקת ושקר ואונאת דברים והשומר נפשו ירחק מזה מאד. ודע עוד דאיסור גנבה הוא אפילו מעובד כוכבים ומזלות כדאיתא בח"מ בסימן שע"ט וברמב"ם וז"ל תנא דבי אליהו ואהבת את ה' אלהיך תהא מאהבו על הבריות וירחיק את עצמו מן העבירה ומן הגזל מן הישראל ומן הגוי אפילו מכל בני אדם ולא ניתנה תורה אלא לקדש שמו הגדול שנא' ושמתי בהם אות וגו' והגידו את כבודי בגוים: