אור ברסלב
מחנה ישראל חלק שני › פרק ג

מחנה ישראל· רבי ישראל מאיר הכהן מראדין

חלק שני · פרק ג

פרק ב

בפרק זה יבואר גודל גנות הגאוה ושלא ישתרר איש על חבירו:

כמה גדול הוא איסור הגאוה ואפילו המת אה רק בלב בלבד דכתיב תועבת ה' כל גבה לב ויש ע"ז ל"ת ממנין תרי"ג כמו שכתוב ורם לבבך ושכחת את ה' אלהיך וכתיב השמר לך פן תשכח את ה' אלהיך כמו שכתוב בסמ"ג ואחז"ל בסוטה כל אדם שיש בו נסות הרוח כאלו עובד עבודת כוכבים וכאלו כופר בעיקר וכו' ושכינה מיללת עליו וכו' וכל זמן שאדם מתכוין להגדיל שמו בעולם שמו אבד ומתמעט והולך וגופו מחולל על הבריות ע"כ יזהר האדם מאד מלהשתרר על חבירו כי הרבנות מקברת את בעליה. ואם עזרו הקב"ה שהוא נתעלה באיזה מעלה על חבירו ייטיב עמו כאב עם בנו שאינו מכביד עליו עול כבד ולא יראה השתררות עליו כי אמרו חז"ל על מה מת יוסף קודם לאחיו מפני שהנהיג עצמו ברבנות עליהם. וגם עי"ז יטילו גם אחרים השתררות עליהם. וצריך האדם ללמוד ק"ו משוטרי בני ישראל דכתיב בקרא ויוכו שוטרי בני ישראל אשר שמו עליהם וגו' אף שהיו שוטרים עליהם. ועבור זה יזכה להיות לעתיד לבא מחכמי ישראל ומנהיגיהם כמו שזכו הם וכמו דכתיב אספה לי שבעים איש מזקני ישראל אשר ידעת כי הם זקני העם ושוטריו וכמו שפירש"י שם ומפני מה זכה דוד למלוכה עיין במדרשים מפני שראה הקב"ה את טוב לבבו שמרחם אפילו על הצאן לישא אותם על כתפו למקום מים ומרעה טוב אמר הקב"ה זה בודאי ירחם על בני לנהגם בהנהגה טובה ומועילה וכן צריך לנהוג כל איש עם אחיו לנהגו בהנהגה של רחמים וחמלה. ודע דהשתררות איש על חבירו מביא לידי קנאה ושנאה והלבנת פנים ומחלוקת ולידי הרמת יד ובפרט לידי איסור גאוה המתועבת כי חושב בלבו אני החכם ואיש באנשים והכל שפלים לנגדי. ומי שירצה לטהר את נפשו מעון המר של הגאוה יחשוב תמיד בגודל גנותה כי איך יתגאה האדם אשר תחלת הוייתו נוצר מטפה סרוחה והוא עתיד לילך למקום עפר רמה ותולעה ויאכל קצתו את קצתו גם יתבונן בגודל עונשו בעוה"ז ובעוה"ב כמו שאמרו (בסוכה כ"ט) בשביל ד' דברים נכסי בע"ב יורדים לטמיון וכו' ועל גסי הרוח ואמרינן נמי בסוטה כל אדם שיש בו גסות הרוח לסוף מתמעט שנאמר רומו מעט יכול ישנו בעולם ס"ל ואיננו וכו' וגרסינן נמי שם אמר רב חסדא כל אדם שיש בו גסות הרוח אמר הקב"ה אין אני והוא יכולין לדור בעולם שנאמר וכו' ואמר ר"א כל אדם שיש בו גסות הרוח אין עפרו ננער לתחיית המתים שנאמר וכו' והוא מדה כנגד מדה דתחת שהיה לו לחשוב תמיד בנפשו דסופו לילך למקום עפר רמה ותולעה ולא להתגאות וכנ"ל והוא לא כן חשב כ"א במרומי סלעים היה משגבו תמיד יתר על כל בני גילו לכן כאשר גופו נעשה עפר אין בעפרו כח להנער ממקומו והכל יעמדו ויקומו על רגליהם והוא ישאר מושכב נמוך תחת כפות רגלי כל האנשים אשר התגאה עליהם בעודו בחייו. הש"י ישמרנו מחטא הגאוה ויזכנו להיות מן הענוים שנאמר עליהם וענוים יירשו ארץ ויתענגו על רוב שלום

תוכן העניינים

מחנה ישראל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה