מחנה ישראל· רבי ישראל מאיר הכהן מראדין
חלק שני · פרק א
בו יבואר שאל יתמרמר האדם אפילו אם סבבוהו כמה ענינים ממצוקי הזמן:
כתיב בתורה ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך ודרשו חז"ל בכל מדה ומדה הן מדת טובה או פורעניות הוי מודה לו וצריך לקבלו בשמחה וברוב אהבה. ונסביר את הדבר בהקדם מה שאמרו על המשנה דאבות איזהו עשיר השמח בחלקו לכאורה איך יפעל האדם בעצמו אם יש לו רק לחם ומים בצמצום או שער מצוקות שיהיה שמח בזה. ועוד למה לא אמר במה שיש לו ונסביר הדבר מעט לדוגמא אם נטול מאומן עושה מעשה חרש המגרה הגדולה שלו העשויה לנסר העצים וניתן לו תחתיה מגרה קטנה יקרה העשויה לנסר אבנים טובות להשוותן אף שהמגרה זו יקרה היא מ"מ לבעל מלאכה הזה ללא תועלת יהיה וגם להיזק גדול כי לא יהיה לו להחיות נפשו כי לאומן חרש צריך מגרה פשוטה וגדולה כן הדבר ממש בזה הקב"ה שהוא אלהי הרוחות לכל בשר יודע את כל ענינים המסוגלים לכל נפש ונפש לנסותה בם בעמדה בזה העולם כי באמת כל נפשות האדם ירדו לנסיון לזה העולם, יש שנסיונו הוא ע"י עוני ושאר מצוקות הזמן ויש שנסיונו הוא ע"י עשירות וכדאיתא במדרש רבה וז"ל אשרי אדם שעומד בנסיון שאין אדם שאין הקב"ה, מנסה אותו מנסה לעשיר אם תהיה ידו פתוחה לעניים ומנסה העני אם יוכל לעמוד ולקבל ביסורין ואינו כועס ואם עמד עשיר בנסיונו ועושה צדקות הקב"ה מצילו מדינה של גיהנם ואם עמד עני בנסיונו ואינו מבעט הרי הוא נוטל כפלים לעתיד לבוא עכ"ל *) וכל פרט ופרט שנזרמן להאדם בכל ימי חייו הוא ענין חלקו השייך לנפשו לבד לפי ענין התיקון הנדרש ממנה ואם היו נותנין לזה האיש המצב של אדם אחר היה צומח לו מזה כמה סיבובים רעים ולזה אמר איזהו עשיר השמח בחלקו וא"כ הדבר שכל מצבו של האדם בעוה"ז לפי מה שהוא הוא רק לנסיון לו אם נזדמן לו לאדם איזה ענין שהוא לכאורה צער גדול מ"מ אל יפול לבו עליו כי הוא רק לטובתו וצריך לשמוח בזה וכענין שר צבא גבור אשר יבחר לו תמיד במלחמה החזקה יותר כדי להראות גודל גבורתו בנצחונה, כן נמי במלחמה הזו שהיא מלחמת היצר וחייליו אם נזדמן לו איזה ענין שצריך לזה התגברות גדול להשקיט את יצרו.
**(הגה"ה וצריך האדם שמנסים אותו בנסיון של עוני ושאר המצקות לידע ולהסכים בנפשו שלא ירע בעיניו על מה שאין הש"י מנסה אותו בנסיון של עושר כי באשר שידוע שטוב ה' לכל והוא מקור כל הטובות והחסדים אם היה טובה לו הנסיון של עושר בודאי היה הש"י מנסהו בנסיון ההוא אלא ודאי שהש"י יודע שלא לטובה היה לו ענין העשירות לנפשו שהיה מבטלו הרבה מדברי תורה וגם תפלה בצבור לא היה מקיים לפי טבעו אשר יש לו השתוקקות הרבה לממון או שהיה מתגאה ומחפיר פנים ומזיק בדבורו ומעשיו לכל או שהיו בניו הולכים בדרך לא טוב ע"י העשירות ואולי כבר נבחן בנסיון העשרות בגלגול ראשון ולא עלתה לו. נם פעמים רבות באו לו היסורים עבור העונות שעבר והוא בעצמו כשיביא לבסוף לעולם העליון ויראה את גודל כח עונותיו וגודל העונש שהיה ראוי לבוא עליו עבור זה והקב"ה מוחל לו בשביל יסורין)** **(שקבל בעוה"ז ישמח בעצמו הרבה מאד יותר ממה שמקבל העשיר נחת מעשרו ויתן הודאה להקב"ה על מה שנתן לו יסורין וכדאיתא באגדת תהלים סביב רשעים יתהלכון ר' יהודה אומר סביב לרשעים צדיקים הולכין ורואין את הרשעים נידונין בגיהנם באותה שפה נותנין הודאה להקב"ה על היסורין שהביא עליהם בעוה"ז שנאמר ואמרת ביום ההוא אודך ה' כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני:)** ואעפ"כ נצחו זה יורה על תוקף אמונתו ובטחונו בה' ונרשם למעלה מאוהבי ה' וחושבי שמו ויהיה לע"ל לנס ותפארת עבור זה בעיני הכל וכעין מה ששמעתי משל ע"ז בשם המ"מ ומ"ץ דווילנא. איש ישראלי אחד מדורות הקדמונים שכר בית משר אחד במקח ג' מאות רו"כ לשנה ושמר הישראל את זמן הפרעון לפרוע להשר דמי הדירה מדי שנה בשנה ויהי היום שהשר נסע למרחוק והפקיד לאחד מעבדיו על חצרו וגם על הבית הזה ועוד שאר הרבה בתים שכורים שיהיו ג"כ תחת רשותו והפקיד ההוא היה איש מבקש תואנות ורע מעללים מאד והוסיף על ה קח עד חמש מאות רו"כ ובבוא יום זמן הפרעון שלח וקרא לאיש הישראלי בבוקר ושיביא אתו כסף הפרעון והנה חסר לאיש הישראלי אז עשרים רו"כ ויתחנן לו כי ימתין לו איזה ימים ולא רצה אלא דוקא באותו היום יפרע לו וכראות הפקיד באותו היום שלא הביא לו שלח וקראהו ויכהו בשוטים עשרים הכאות תמורת העשרים רו"כ וכן עשה הפקיד הזה עוד לכמה אנשים וגזל ועשק אותם עד שבמשך הזמן נעשה עשיר גדול וקנה חצר לעצמו וירע להישראלי מאד על הבזיון והחמס שנעשה לו. ויהי היום במשך איזה שנים בא השר לביתו ויאמר איש הישראלי לאשתו אלך נא אל השר ואספר לו את החמס והבזיון שעשה לנו פקידו וילך האיש ויספר לפני השר את כל פעולותיו הרעות של פקידו איך שגזל וחמס את הכל וגם ההכאות המשונות אשר קבל מאתו על לא חמס בכפיו. וירע מאד בעיני השר על גודל רשעת פקודו ויכמרו רחמיו על הישראלי הזה ויאמר לו לכן תחת כל הראה אני גור שיתן לך מאה רו"כ והנה יש לו חצר של ד' אלף רו"כ חצי חצרו יהי: כלך ונתן לו מכתב תעודה ע"ז וכראות אשתו של זה הישראלי שבעלה נשתהא כ"כ בחצר רצתה גם היא לחצר לראות מה נעשה בהמשפט. ויהי כאשר באה להחצר יצא בעלה מחצר השר ופניו זועפים ותאמר לו אה בי בעלי מה נעשה במשפטך ויראה לה את המכתב תעודה שנת לו השר אשר חצי החצר של פקידו יהיה שייך לו ותאמר לו א"כ למה אתה דואג כ"כ ויען ויאמר לה בין כך ובין כך כבר עבר כאב ההכאות יותר טוב היה לי אם היה אז מכני ארבעים הכאות והיה כל החצר שייך לי. כן הדבר ממש בעוד שהאדם מקבל היסורים בעוה"ז הוא דואג ומצטער ע"ז מאד ואינו רוצה לסבלם כלל אך כאשר יבוא עולם הגמול ושם יקבל הרבה שכר תחת כל שעה ושעה כל יסורים שסבל בעוה"ז וכדאיתא במדרש רבה על הפסוק זכור ימות עולם אמר להם הקב"ה כל מן שאני מביא עליכם יסורים בעוה"ז תזכרו כמה טובות ונחמות עתיד אני ליתן לכם לעתיד לבוא עכ"ל יחשוב האדם אז בנפשי הלואי ויותר טובה היה לי אם היו לי אז יסורים יותר כי אז היה לו הרבה יותר עונג נצחי עי"ז. ועקר הכל הוא להאמין שכל מה שנזדמן לו הוא רק השגחה פרטית מאתו יתברך והוא רק לט בתנו וכמו שאחז"ל כל דעבדין מן שמיא לטב הוא דעבדין. וכל זה שכתבנו הוא אפילו אם לפי הנראה אין לו במה לתלות היסורין באיזו חטא כלל כי מדמה בנפשו שאין לו חטא הראוי לעונש כזה וכ"ש אם פשפש במעשיו ומצא בעצמו כמה עונות וחטאים ובפרט עון ביטול תורה בודאי צריך לקבל היסורין מאהבה כי זה דומה למי שנתחייב לחבירו אלף אדומים ונתרצה המלוה שיפרע לו עבורם אלף פרוטות שבודאי יפרע אותם ברוב אהבה ושמחה אפילו אם הזמן דחוק לו מאד כן. ממש הדבר הזה בקו אלף אלפים כי ידוע היא מה שכתב הרמב"ן ששעה אחת בגיהנם קשה מיסורי איוב כל ימיו והקב"ה חושב היסורים לטובתו כדי שבמה שקבלם באיזה זמן בעוה"ז ינקה מעונותיו ולא יצטרך לסבול עוד עונש החמר של גיהנם והם מכפרים יותר מקרבנות כדאיתא באגדת תהלים חביבים יסורים שהם מרצים יותר מן הקרבנות שחטאת ואשם אין מכפרין רק לאותה עבירה אבל היסורים מכפרים על הכל הוי יסור יסרני יה הם פתחו לי שער לעולם הבא (ר"ל שזהו שסמך הכתוב פתחו לי שערי צדק אצל יסור וגו'). ואפילו אם אין לו ח"ו רק לחם צר ומים, חץ יתן הודאה להקב"ה על הכל כדאיתא בתנא דבי אליהו אם היה רעב וצמא וערום רק בהוא חי וקיים על פני האדמה בלחם צר ומים לחץ יאמר כתוב בתורה תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל ועבדת את איבך ברעב ובצמא עד השמידו אותך ע"כ יתפאר וישתבח המלך הקדוש שנתן לי חיים ול השמיד אותי מעל פני האדמה עכ"ל. ואם הצדיק עליו את הדין באמת ולא הרהר אחר מדותיו על הקב"ה סוף שאין היסורין מתעכבין עליו ועוברין הן ממנו כדאיתא באגדת בראשית וז"ל אם באו עליך יסורין אל תפתח את פיך ותקרא תגר אחר מדת הדין אלא וסגור דלתך בעדך למה חבי כמעט רגע שאין היסורין מתעכבין בעולם עוברין הן שנאמר עד יעבר זעם עכ"ל ובאמת כיון שעכ"פ הוא צריך לסבול על כרחו שלא בטובתו טוב לגבר שישא עול ולא יקוץ בתוכחת ויקבלם באהבה ובטוב לבב כי גדול מעל השח ח ביסורין ומקבלם מאהבה כמו שאחז"ל בברכות שעבור זה יראה זרע יאריך ימים וחפץ ה' בידו יצלח. ועכ"פ יהא רגיל לומר על כל מין צער שיארע לו גם זו לטוב וכל דעביד רחמנא לטב עביד ולא יהא ככסילים שבועטים וכועסים ואם נופלים או נכשלים אומרים דברי חירופין וגידופין ח"ו אוי להם שיגעים ביסוריהן ומוסיפים על חטאתי פשע בל המקבלים הכל בטוב לב אחריתם יהיה טוב כי כל מה שיראה לאדם רעה אלהים חשבה לטובה וכמו שהיה אצל יוסף הצדיק וכמי שבארנו במקום אחר שכל מעשה יוסף הוא רמז ג"כ לכלל מצב הישראלי. וחשובים מאד אצל הקב"ה שהקב"ה מיחד שמו עליהן אפילו כשהם חיין כדאיתא במדרש רבה ויגש אין הקב"ה מיחד שמו על בריה כשהוא חי אלא על בעלי יסורין וכו' עי"ש. והש"י יזכנו להבין ולהשכיל את דרכו כי הוא עושה חסד ומשפט וצדקה בארץ: