אור ברסלב
מחנה ישראל חלק ראשון › פרק ח

מחנה ישראל· רבי ישראל מאיר הכהן מראדין

חלק ראשון · פרק ח

פרק ז

בו יבואר ההנהגה לענין תפלת מנחה וערבית (משו"ע או"ח סימן ק"ה ורל"ה):

א

והנה לענין תפלת המנחה פשוט הוא דלא מיבעי אם העבודה השניה דרכה להמשך עד אחר עבור זמן המנחה בודאי חייב הוא להקדים להתפלל מנחה קודם שילך להעבודה ואפילו אם דרכה להפסיק מקודם כמו בקיץ בימים הגדולים ג"כ צריך לו להתפלל מקודם דמי גריע העבודה שנמשכת כמה שעות מסעודה גדולה דקי"ל בשו"ת או"ח (בסימן רל"ב ס"ב) בהג"ה דבמקום שאין השמש קורא לבהכ"נ להתפלל דצריך להתפלל מנחה מקודם שיתחילנה ואפילו אם הוא מתחלה תיכף אחר חצות וכ"ש בזו שמתחיל אותה שתים וג' שעות אח"כ:

ב

ועוד יותר נראה דאפילו אם הוא יודע שהיום לא יקראוהו עוד להעבודה כלל אפ"ה מהנכון שתיכף משיגיע זמן המנחה בצהרים אחר שיאכל סעודתו וינפש מעבודתו יתפלל תפלתו ולא ימתין כלל כי פן יוטל עליו אח"כ איזה שירות אחרת או איזה שליחות ולא יהי' לו שהות להתפלל וכענין שאמרו בשבת קנ"א תניא רשב"א אומר עשה עד שאתה מוצא ומצוי לך ועודך בידך. ומה מאד צריך האדם להיות זהיר בתפלת המנחה שלא להפסידנה בשום פעם ברצונו שזכותה יותר גדול כמו שאחז"ל שאליהו לא נענה אלא בתפלת המנחה שנאמר ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו הנביא ויאמר ענני ה' ענני וגו'. ודין תפלת התשלומין לענין אם עבר זמן המנחה יתבאר בסעיף ח' עי"ש:

ג

ועתה נבאר קצת לענין ק"ש של ערבית ותפלתה. מה מאד יזהר איש הצבא שאחר שכלה עבודת הממשלה הרוממה ביום יתחיל בערב להתעסק בעבודת מלכו של עולם והוא מלך מלכי המלכים הקב"ה אשר מפקיד נשמתו בידו וכל ארחותיו מסורות אליו. והוא, שיקרא ק"ש של ערבית וברכותיה כדין שיש בה קבלת עול מלכות שמים וקבלת עול המצות ואמונה לגאולה העתידה כי ברכת אמת ויציב שאנו אומרים בשחרית הוא על החסד שעשה עם אבותינו שהוציאם ממצרים ובקע להם הים וברכת אמת ואמונה שאנו אומרים בערבית הוא מדבר בה אף על העתידות שאנו מצפים שיקיים לנו הבטחתו ואמונתו לגאלנו ולשום נפשנו בחיים וכמו שאנו אומרים בה מלכנו הפודנו וכו' הגואלנו וכו' וע"ז נאמר בכתוב להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות (וכדאמרינן בברכות י"ב ע"א עי"ש ברש"י]:

ד

ואח"כ יתפלל שמ"ע של ערבית ג"כ כדין ולא יישן באמצע התפלה ח"ו אף שהוא יגע מעבודתו של כל היום ויתבונן בעצמו אלו היה צריך עוד להוסיף מעט בעבודה לשרת לפני אחד מהשרים בודאי היה מזדרז בכל כחותיו שלא יראה שום תנועת השינה על פניו א"כ כמה יש לו לעשות למלך הכבוד הוא אלהי השמים והעושים ח"ו בהיפוך נאמר עליהם בכתוב כי יגעת בי ישראל ואחז"ל כל היום טרי ולא לעי ופי' שיגע ואינו עמל) צלי ולעי.

ה

ולענין זמן ק"ש של ערבית ותפלתה פשוט הוא דמכיון שבא הזמן צריך תיכף לקיים דאפילו בשאר כל אדם מצותה לכתחלה מיד בצאת הכוכבים כ"ש באיש הצבא פן לא יהיה לו שהות אח"כ מאיזה סיבה ועכ"פ אסור לאחרה יותר מחצות עבר ואחרה אפילו במזיד לא נפטר עי"ז וקורא ק"ש עם כל ברכותיה ומתפלל עד עלות השחר:

ו

ואם היה שיכור או חולה או שהיה עומד על המשמר וכדומה לזה שאר אונס קורא לאחר עמוד השחר קודם הנץ החמה ואז לא יאמר רק ק"ש וב' ברכות שלפניה ואמת ואמונה אבל השכיבנו לא יאמר דלאחר עמוד השחר אין זמן שכיבה וכן ברכת יראו עינינו לא יאמר וכן שמ"ע של ערבית לא יתפלל דלאחר עמוד השחר הוא יום: ו

ז

וכל זה בדיעבד אבל לכתחלה נכון לו לנהוג כשלא התפלל ערבית והעמידוהו על המשמר בלילה ויודע שימשך זמן המשמר עד אחר עלות השחר שיקרא ק"ש בלחש בעת שהולך על המשמר ויכוין עכ"פ בפסוק שמע ישראל ובשכמל"ו וכמו שכתבנו לעיל בפרק ששי בדין ה' עיי"ש:

ח

ועתה נבאר במקצת דין תשלומי התפלות אם לא התפלל בזמנו אם היה אנוס או שטעה שהיה סבור שיש לו עוד זמן להתפלל או שהיה שכור ואפילו התחיל לשתות אחר שכבר הגיע זמן תפלה שהיה סבור שיהיה לו שהות אח"כ אעפ"כ מקרי אונס ומשלים אותה תפלה בתפלה הסמוכה לה כגון אם לא התפלל ערבית מתפלל שחרית שתים לא התפלל שחרית מתפלל מנחה שתים לא התפלל מנחה מתפלל ערבית שתים וכ"ז דוקא בשהיה אנוס אבל ביטל בידים לא מהני תשלומין:

ט

כשמתפלל שתים צריך שיכוין שהתפלה הראשונה לשם חוב שהוא זמנו והשניה לשם תשלומין מה ששכח ובדיעבד שטעה והתפלל ראשונה לשם תשלומין יצא דהא אין כאן היכר איזו היא לתשלומין:

י

ויזהר מאוד שתיכף לאחר שסיים תפלת החוב בעוד שעוסק בתפלתו יתפלל התשלומין ולא יפסיק ביניהן רק באמירת אשרי דהיינו כשמתפלל שחרית או מנחה שתים יאמר בין תפלה לתפלה אשרי וגם תחנון ולא ישהה יותר ויתפלל תיכף תפלת התשלומין ואם מתפלל ערבית שתים לא ישהה בין תפלה לתפלה רק כדי הלוך ד' אמות ופשיטא דאסור במלאכה בינתים כי י"א דאפילו בדיעבד אם לא התפלל תיכף לא יכול עוד להתפלל. אך בדיעבד שלא התפלל תיכף או שלא נזכר עד אחר שהתפלל שעה או שתים יסמוך על הפוסקים דס"ל דיכול להתפלל אע"פ שאינו עוסק עכשיו בתפלה וכתב הח"א דאסור להתפלל תפלת תשלומין רק עד חצות היום שמשם ואילך אינה זמן תפלת שחרית וכן במנחה דוקא כ"ז שמותר להתפלל מנחה. ובס' דה"ח כתב דרק עד ד' שעות בשחרית מותר להשלים המעריב ולא יותר עיי"ש:

יא

טעה ולא התפלל ערבית ולא נזכר למחר בבוקר להתפלל לתשלומין וכן טעה ולא התפלל שחרית ועבר זמן מנחה ולא התפלל התשלומין לא יכול עוד להשלים בתפלה האחרת דאין תשלומין אלא בתפלה הסמוכה כגון מערבית לשחרית ומשחרית למנחה וממנחה לערבית אבל אם טעה ולא התפלל שחרית אע"פ שכבר התפלל מוסף יכול להשלים במנחה דזה מקרי תפלה הסמוכה:

יב

כשמתפלל תפלת התשלומין אינו מתפלל רק תפלת י"ח אבל ק"ש וברכותיה אין להם תשלומין:

תוכן העניינים

מחנה ישראל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה