אור ברסלב
מחנה אפרים חלק א - ב חידושים על טור יו"ד › הלכות ס"ת

מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון

חידושים על טור יו"ד · הלכות ס"ת

הלכות עבדים כנענים

דף שכה. אי כתב את השם שלא בקדושה אי שרי למוחקו:

וראיתי בספר פ"ח שכתב בפשיטות שאע"פ שלא נתקדש השם לוקה על מחיקתו והביא ראיה מההיא דכתב דשם שכתב על הכלי' דמסתמא לא נתקדש ואפי' הכי כתב רמב"ם דלקי ומאי דבעי' שיכתוב לשם קדושה אינה אלא לענין ס"ת עכ"ד. אבל ראיתי בהגהת מיימוני שהביא משם ראב"ד ז"ל דכל שלא נתקדש השם מותר, למוחקו ומדברי רמב"ם שכתב בפ' זה מין שכתב ס"ת שורפין אותו עם אזכרות שבו מפני שהוא אינו מאמין בקדושת השם ולא כתבו לשמו אלא שהוא מעלה בדעתו שזהו כשאר דברים והואיל ודעתו כן לא נתקדש השם משמע מדבריו אלו שכל שלא כתבו בכונת קדושה אין בו איסור מחיקה מן התורה ומדברי הרב ז"ל שכתב אבל כנעני שכתב את השם גונזין אותו נראה דכל שהיא יודע בשעה שכותב את השם והוא מאמין בקדוש' ה"ז נתקדש דהא ודאי כשכתבו כנעני אינו מחשב לשם קדושת השם. ולע"ד דכל שכתב את השם שלא בכונת ה' שלא היה מכוין לכתוב את השם בהא ודאי מותר למוחקו וכמ"ש הסמ"ק והרשב"ץ אבל בכתב את השם בכונה ויודע שהוא כותב את השם אפי' תימא דלענין ס"ת לא מהני עד שיכוין להקדישו לענין מחיקה אסור דכיון שכתבו בכונה ה"ז מקודש:

בענין אזכרות של ס"ת אם צריך שיכתוב אותם לשם קדושת . השם איכא לספוקי ולומר דהא דצריך כתיבה לשמה היינו לומר שיכתוב אותו בכונת השם יתברך שיכוין בשמה שהוא כותב שכותב שמו של הקב"ה אבל אם לא כיון בכתיבה שהוא שמו של הקב"ה לא קדיש דלא נכתב לשמו ית' והוי כאותה שאמרו הי' צריך לכתוב את השם ונתכוין לכתוב יהודה וכתב את השם דאינו קדוש משום דלא נכתב לשמו או שמא צריך שיכוין כשכותבו שהוא מקדש אותו בכתיבתו ומדברי הרמב"ם שכתב ס"ת שכתבה מין ישרף מפני שאינו מאמין בקדושת השם ולא כתבו לשמו אלא שהוא מעלה בדעתו שזהו כשאר הדברים עכ"ל. משמע דטעמא דלא נתקדש השם מפני שהוא מעלה בדעתו שזהו כשאר הדברים הא כל שכותבו יודע שהוא כותב שמו של הקב"ה סתמא חשיב לשמו ואיכא למידחי דהרמב"ם לא כתב כן אלא לענין מחיקה דכל שלא כתבו לשמו לא חל עליו קדושה כלל אבל לענין ספר תורה בעינן שיכוין לשם קדושה אבל בסתמא פסול אע"פ שיודע שכותב את השם:

שאלה. הני זהובים שכתוב עליהם שם הוי"ה אם מות' לחתיכם:

תשובה. לכאורה היה נראה דשם שלא נכתב בקדושה מותר למוחקו דגרסי' בירו' דמגילה א"ר במעות מן חביבי ר"ח אם יתן לי אדם ספר תהלים של ר"מ מוחק אני כל הללויה שבו מפני שלא נתכוון לקדשו כלומר דר"מ סבר דהללויה הוי שם תיבה א' וכ"נ גם כן מדברי הרמב"ם שכתב פ"ו מהלכות יסודי התורה וז"ל ס"ת שכתבה מין ישרף מפני שאינו מאמין בקדושת ה' ולא כתבו לשמו אלא שהוא מעלה בדעתו שזהו כשאר הדברים והואיל ודעתו כן לא נתקדש השם משמע מדברים אלו דה"ט דשורפן משום שלא נכתב לשמו ואין בו איסור מחיקה ואע"פ שכתב אח"כ אבל עובד כוכבים שכתב את השם גונזין אותו אע"פ שסתם עובד כוכבים אינו כותבו לשם קדושת השם ואפי' הכי גונזין אותו יראה דאינה אלא מדרבנן ומשום בזיון ולא גרע משאר כתבי הקדש שכתב אחר כך דגונזין אותם. ומ"ש בירושלמי בשם ר' חייא אם יתן לי אדם וכו' הא דשרי למוחקם היינו משום תיקון אבל בלאו הכי אסור למוחקו דאפילו בספרי מינים שלא נכתבו בקדושה אר"י בפרק כל כתבי דבחול קודר את האזכרות וגונזן וה"ט דקא' שורפין אותם אינו אלא משום דלא יזכר שם למינים ודלא כדמשמע לכאורה בספר עמודי גולה דשם שלא נכתב בכונת קדושה מותר למוחקו:

וראיתי מי שר"ל דאפילו נכתב שלא בכונת קדושה אסור למוחקו מן התורה ולוקה עליו ומשתמע ליה הכי מההיא דשמות הכתובים על הכלים שכתב הרמב"ם דאם התוך הכלי לוקה וסתם שם הכתוב על הכלים לא נכתב לשם קדושת השם ומ"ש דצריך כתיבה לשם קדושה אינו אלא לענין קדושת ס"ת אלו דבריו ז"ל. ואינם נראה לי וכמ"ש. וההיא דמייתי משמות הכתובים על הכלים דכתב הרמב"ם דסתמא לא נכתבו לשם קדושת ה' לכאורה היה נ"ל מדברי הרמב"ם דקדושה האמור' באזכרות היינו לומר שיכוין בשעת הכתיבה שכותב השם ובכה"ג חל עליו קדושה כיון שכותבו לשמו ית' כ"נ ללמוד מדבריו שכתב דמין שכתב ס"ת ישרף מפני שאינו מאמין בקדושת השם אלא שמעלה בדעתו שזהו כשאר הדברים והואיל ודעתו כן לא נתקדש ומדהאריך כ"כ בלשונו וכתב דאינו קדוש משום שמעלה בדעתו שזה כשאר הדברים ולא סגי במ"ש משום שלא כתבו לשמו משמע דמ"ש דכל שהוא כותב לשמו ית' אע"פ שלא נתכוין לקדש ה"ז קדוש ומ"ש אזכרות שבו לא כתבתים לשמן היינו לומר שכתבם שלא בכונת השם וכ"נ מדבריו בהלכות תפילין וכ"כ התוספות בפרק התכלת לחד תירוצא:

ודאתן עלה לידן בהנהו זהובים שאתה שואל עליהם אם נעשו ע"י עובדי כוכבים אף ע"פ שלא נעשו לשמו ואסור להתיכן מ"מ שרי ליהנות מהם כיון שלא נעשו לשמו אבל אם נעשו ע"י ישראל דאיכא למימר דנעשו לשם קדושה בכונה ואפי' תימא סתמא כבר כתבנו דספק' הוי אי סתמא קדיש כיון שכתבם לשמו ית' נראה דאסור ליהנות מהם דהוי ספק איסור תורה דשמא קדשו ואסור ליהנות מהם וכמ"ש התוס' בפ"ק דערכין גבי יגוד וישתמש דמותר ע"ש:

שאלה. על ס"ת שנמצא בה טעות שבמקום שהיה לו לכתוב יהוד' כת' את השם מהו לגרור את השם ולכתו' שם יהוד':

תשובה. נראה לע"ד דאם נכתב השם בכונה אינו יכול למוחקו ולגרר השם דעובר משום מוחק את השם ואם נכתב שלא בכונה יכול למוחקו כדי לתקן את הספר כדאיתא במס' סופרים. וכהנה הוגד לי כי הסופר ברוב אומנותו נפל את השם עם מקצת קלף שלמעלה כדי שלא למחוק את השם ונשאר עדיין הקלף שלמטה שלם כמו שהיה מקודם ורצה לכתוב שם יהודה וראיתי בתוס' פ"ק דערכין גבי שם שכתב על הקורה דיגוד וישתמש במותר שכתבו דמשמע במקום השם אסור בהנאה מפני קדושת השם ומכאן יש להזהר שאם גרר את השם שלא יכתוב שם במקומו תיבה אחרת והגם שיש לי לדון בדבריהם דנראה מכאן ראיה להיכא דלגרר השם דדילמא היכא דהשם קיים במקומו מקומו נמי קדוש אבל היכא דנגרר השם אמרינן אזלא לה כתבא אזלא לה קדושה כמ"ש בפרק כל כתבי. ומ"מ נראה דאפי' התוספות לא אמרו אלא כשכתב השם בכונה אבל כל היכא דטעה וכתב את השם שלא בכונה כגון שהיה מכוין לכתוב יהודה וטעה וכתב השם ולא הטיל בו ד' בכה"ג כיון שיכול למוחקו שלא חל עליו קדושה בודאי שיכול לכתוב על מקום הגרר מה שרוצה אבל היכא דטעה שהיה סבור שצריך לכתוב את השם ה"ז אסור למוחקו מן התורה אסור לכתוב על הגרר שלו ג"כ:

דף לז ע"א וע"ב בדין נפלה לאור והוריקה הכבד כנגד בני מעים גרסינן בגמרא נפלה לאור והוריקה הכבד כנגד בני מעים מהו א"ל טריפה ולא יהא אלא ניטלה א"ל כיון שהוריקה כבד כנגד בני מעיי' בידוע שנפלה לאור וטרפה וכו' וכתב התוס' והרמב"ן והרשב"א דהכא איירי בראינוה שנפלה לאור ואין המעיים לפנינו כגון שנאבדו וקא מבעי להו דכיון דאשכח לכבד שהוריק חזקה שג"כ הוריקו לחללן. וק"ל דאי איירי כשנאבדו הבני מעים ולא נבדקו אפי' לא נמצא בכבד שום ריעות' ה"ז טריפה כמ"ש הר"ן דאם נפלה לאור ולא נבדקה טריפה והביא ראי' מההיא דאמרינן בגמרא אין ריאה לעוף ליחמר וההיא ודאי בסתמא קאמר דאלו היכא דנחמרו הא קמן דלא הגינו הצלעות אלא אם נפלה לאור דאינה צריכה בדיקה ודוקא ריאה הא שאר בני מעיים דעוף דליכא מאן דמגין עלייהו צריכה בדיקה עכ"ל:

איברא דעיקר ראיה זו איני מכירה דאה"נ דצריכה בדיקה היינו דאם איתא בפנינו כמו בכל הספיקו' היכא דאפשר להתברר אבל כל שנאבד תלינן להקל ודעת הר"מ לומר דאפילו לא נודע שנפלה לאור ושלקו והוריקו טריפה וכ"נ דהכריח זה מדאמרינן בברייתא בני מעיים או בקרקבן בלב ובכבד מאי קא מיבעי ליה לרב יוסף וכי ברייתא לא שמיע ליה ונראה מדברי הר"מ דשינוי הכבד אוסר מחמת עצמו שכ"כ והרי הם כמו שניטלו וצ"ל דאיירי בהוריק כולו או במקום חיותא אבל אם הוריק כנגד בני מעיים אין ראי' מדברי הרמז"ל:

תוכן העניינים

מחנה אפרים חלק א - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה