אור ברסלב
מחנה אפרים חלק א - ב חידושים על הרמב"ם ומפרשיו › הלכות נדרים

מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון

חידושים על הרמב"ם ומפרשיו · הלכות נדרים

הלכות שבועות

פרק ב דין י"ז כתב הבכ"מ אבל מ"ש בסיפא אינו נוח לי וכו' נ"ב עיין פ"ב מה' תרומות ונ"ל דה"ק כל ג' ימים יכול לחזור בו וא"צ לזכות בו אם בא' אחר אח"כ וזכה בו מוציאין אותו מידו אחר ג' צריך לזכות בו:

פ"ג דין ט' כתב הרמב"ם וז"ל פגע בו חנוכה ופורים ידחה נדרו מפני הימים האלו וכו' נ"ב לא שייך הכא לומר נדר שהותר מקצתו הותר כולו דכי אלמוה רבנן לדבריהם דוקא באותן ימים בלבד ועיין פרק ואלו נדרים גבי אלמוה רבנן לשעבודיה:

עוד שם כתב הבכ"מ ויש לדקדק בדברי רבינו שנראה שהוא סובר דבעי"ה ור"ח אסור מן התורה עד וי"ל דאה"נ שאינ' אסורות אלא מדרבנן אלא שכיון שיש להם קצת סמך מן התורה לא אתו לזולזלי בהו ולפיכך אינם צריכים חיזוק ע"כ נ"ב ע' בה"ה ספ"ו מהל' שבת שכ' דהחמירו יותר בתחומין דדבריהם מד' אמו' דר"ה לפי שדבריהם צריכים חיזוק עכ"ד הרי דבתחומין עשו חיזוק אף על גב דיש להם סמך מן המקרא:

פ"ה דין י"ד כתב הבכ"מ ומ"ש רבינו ברישא ה"ז אסור בחילופיהן וכו' עד אבל באומר שאני טועם דמותר בחילופיהן ובגידוליהן איכא לספוקי במשקין ע"כ נ"ב קשה דבדבר שאין זרעו כלה הגידולין אסורים ואפ"ה כתב רבינו דבמשקין הוי ספק ואיכא למימר דגידולין בכדי נקטיה:

שם דין ט"ו כתב הרמז"ל ולמה לא יבטל העיקר האסור בגדולין שרבו עליו שהרי הן דבר שיש לו מתירין וכו' נ"ב ע' בדין י"ו וקשה בשבועה מאי מצוה לאיתשולי עליה איכא:

פ"ח דין ד' כתב הרמז"ל ולא עוד אלא מי שראה אנשים מרחוק אוכלים תאנים שלו וא"ל הרי הן עליכם קרבן כיון שקרב אליהם והביט והרי הם אביו ואחיו הרי אלו מותרים ע"כ נ"ב אע"פ שלא אמר כלום דמסתמא אלו הי' יודע דהיו אביו ואחיו לא היה אוסר וה"ה אם היו זרים ופירש ואמר אלו הייתי יודע שהי' פלוני לא הייתי נודר דהוי' נדר טעות וכל שיש טעות בעיקר הנדר הרי הנדר בטל מאליו משא"כ בקונם אשתי ואח"כ אומר שהייתי סבור שגנבה את כיסי הוי דברים שבלב וכ"כ הר"ן וע' מהרי"ט ח"א סי' ס"ה:

פ"ט דין ה' כ' הבל"מ וא"ת כיון דבכל התורה כולה אזלינן בתר רובא הכא אמאי לא וכו' נ"ב ע' הר"ן בקדושין גבי רובא דקדשי והדר מסבלי ותמצא נחת:

שם דין ט' כתב הר"מ ז"ל הנודר מן החטים אסור בהם בין חיים בין מבושלים וכו' עד חטים שאני טועם מותר באפוי וכו' נ"ב החילוק הוא בין נודר מן החטים סתם למפרש ואמר שאני טועם והכי איתא במתני' גריסין שאני טועם אסור לכוס ומותר במבושל ואלו בנודר מהגריסין אסור במקפה:

פ"י דין ד' כתב הרמז"ל שאיני אוכל בשר שנה זו וכו' עד ואם נתעברה השנה אסור בה ובעיבורה ע"כ נ"ב ע' בפ"ק דר"ה דף ו' ע"ב לענין בל תאחר כיון שעברו עליו ג' רגלים או שנה בלא ג' רגלים ודוק באותה סוגיא ותראה דכל שהשנה מעוברת אינה נקראת שנה אלא עם חדש העיבור שם דין ו' כתב הר"מ ז"ל שאיני שותה יין וכו' עד ואם נדר עד סוף אדר ה"ז אסור עד סוף אדר שני ע"כ נ"ב נ"ל טעם לדבריו דאמר עד סוף אדר הרי לא התיר עצמו אלא בניסן וכונתו הוא שיהא אסור עד שיכנס ר"ח ניסן משא"כ לשאמר עד ר"ח אדר דלא אסר עצמו אלא עד סוף שבט הסמוך לו:

פי"א דין ד' כתב הבכ"מ ז"ל ומ"ש אע"פ שנדריהם קיימים אי חיללו נדרם וכו' פשוט הוא דהא לאו בני עונשין נינהו ע"כ נ"ב קשה לי דבגמרא קאמר אי מופלא סמוך לאיש דאורייתא מילקא נמי לילקי:

שם דין ח' כתב הרמז"ל נתן לה גט על תנאי או לאחר זמן לא יפר ימים שבנתים וכו' נ"ב קשה לי דבנתן לה גט לאחר זמן אינה מגורשת אלא עד שיגיע הזמן ושמא כיון דטעמא דמפר משום שלא תתגנה על בעלה הכא לא שייך דמגונה ועומדת היא:

פי"ב כתב הר"מ ז"ל אמרה יקדשו ידי לעושיהן וכו' עד חכמי' עשו חיזק לשעבוד הבעל מפני שהוא מדבריהם ע"כ קשה לי דמשמע דמפני שהוא מדבריהם עשו חיזוק א"כ בעונה שהוא מן התורה אמאי אין מפקיעין:

שם דין ט' מפני שהוא משועבד לה בשאר וכו' נ"ב בסמוך כתב דקונמות מפקיעין מידי שעבוד אלא מפני שמעשה ידיה מדרבנן עשו חיזוק אלא הכא היינו טעמ' שאינו יכול לאסור עצמו לבטל המצוה ע"כ. שם דין י"ד כתב הכ"מ דלית ליה אותם דוקא וק"ל מההיא דכתב רבינו פ"ד מה' פרה אדומה אין שוחטין שתי פרות אדומות כאחת שנאמר ושחט אותה ודלא כבעל ל"מ שכתב דהא דכתב רבינו בה' סוטה אין משקין ב' סוטות כא' היינו טעמא משום דאף רבנן מודו בה אלא שלא היו דורשין אותו אלא מפני שלבה גס בחברתה ורבינו הביא הפסק ולא הביא הטעם ע"כ וזה אינו דהא קאמרו שם מאן ת"ק ר' שמעון דדריש טעמיה דקרא והרמב"ם ז"ל פסק בכל המקומות דלא כר"ש דדריש טעמיה דקרא:

פי"נ דין ב' כתב הכ"מ ז"ל וכיצד מפר אומר מופר וכו' עד דלפ"ז ענין התרת חכם אינו אלא הוראה שמורה שהוא מותר וכו' ע"כ כלומר שהחכם מתיר את האיסור ולפיכך אומר אין כאן נדר כלומר אין כאן איסור אבל הבעל אינו יכול להתיר את האיסור אלא שמבטל הנדר והדיבור שאמרה כאלו לא אמרה כלל ולפיכך אין זה נדר משמעו שאין זה איסור ולא אמר כלום אמר אין נדר זה כלום משמעו שאין הדיבור שאמרה כלום ודלא כהב"י. עוד כתב הכ"מ שם אבל דעת הרא"ש בפסקיו ס"פ נערה מאורסה דחכם עוקר הנדר מעיקרו לגמרי והבעל אינו מפר אלא מכאן ולהבא הלכך אם עברה על נדרה ואח"כ הפר לה בעלה לוקה מה שאין כן בחכם ע"כ וצ"ע דבפי"ב כתב הרמב"ם ג"כ דאם נדרה ועברה על נדרה קודם שיפר אע"פ ששמע בו ביום והפר לה ה"ז חייבת מלקות:

שם דין כ"ב כתב הכ"מ אמר לה קיים ומופר לך בבת אחת וכו' עד וא"ת ה"ל לרבינו לכתוב בהדיא דהוי קיים מספק וי"ל דכי אמרינן דלא חיילי לה הקמה ולא הפרה ממילא הוא קיים דשתיקה הוי קיום ע"כ נ"ב לפי דבריו ק"ל אמאי נקט אח"כ הרי זה קיים לעולם בהרי זה קיים לבד סגי ולי נראה דאע"ג דאינו בזה אחר זה האי טעמא הוי לכשלא תהא חלה הפרה אבל הקמה ודאי חלה מכיון דלא חיילא הפרה ותפסינן לשון ראשון דהקמה:

תוכן העניינים

מחנה אפרים חלק א - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה