מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון
חידושים על הרמב"ם ומפרשיו · הלכות שבועות
חידושים על הרמב"ם והכס"מ ח"ג
פרק ב דין י"ב כתב הכ"מ ונ"ל שאין אנו צריכין לידחק וכו' נ"ב ול"נ דרבינו אזיל לטעמי' דס"ל דהנודר סתם ואחר כך אמר כסבור הייתי כך וכך ואדעתא דהכי נשבעתי ה"ז מותר ומש"ה כתב בפ"ב מהל' נזיר דאם נזר ואח"כ נגנבה בהמתו אינו נזיר וכמו כן כתב בפ"א. מה' נזיר דאם נזר ובא ואמר כסבור הייתי שחכמים מתירין לי לשתות יין מפני שהוא קובר מתים אינו נזיר דהוי נדרי שגגות והראב"ד ז"ל השיג עליו ואמר מפני דהוי כנדרי אונסין:
פ"ג דין י' נ"ב מ"ש הבעל ל"מ דהיינו טעמא משום דאין מביאין קרבן על הספק יע"ש ק"ק לטעמא שכתב רבינו משום א דהוי אנוס:
פ"ד דין י"ד כתב הרמב"ם וז"ל וחזר ונשבע שלא יאכל תאנים ... וענבים וכו' נ"ב מדנקט כאחת נראה דהיינו טעמא דהשניה חלה דעל אכילה מב' נשבע אבל ק' מ"ש אח"כ וכן הנשבע וכו':
פ"ו דין י"ז כתב הרמב"ם וז"ל שבועה שלא אוכל היום שבועה שלא אוכל היום וכו' נ"ב השבועה השני' הוי כנשבע לקיים המצוה כ"נ מפרש"י ונהי דפטור מקרבן ומלקו' מ"מ שבועה איכא וכדאמרינן מנין שנשבעים לקיים את המצוה והכי אמרו בפ"ב דנדרים לישנא אחרינא חיובא הוא דליכא הא שבועה איכא ומשום הכי כתב רבינו ז"ל דמצי מתשיל אשני' ברישא:
פי"ב דין ד' כתב הרמב"ם וז"ל בד"א בשאר כתבי הקדש אבל הנשבע בתורה אם נשבע במה שכתוב בה דעתו על האזכרות וכו' והראב"ד ז"ל השיג וז"ל מה ראה לחלק בין תורה לשאר כתבי הקדש וכו' עד מ"ש והריני מודיע שאין הענין הזה כמו שהוא סובר שלא על הנשבע בתורה קאמר אלא על המתפיס בס"ת דאי נקיט לה ביד דעתי' אזכרות שבו ואזכרות כדבר הנדור הוא וכו' נ"ב עיין מ"ש הרמז"ל בספ"א מהלכות נדרים ז"ל נדר במה שכתוב בה הרי זה אסור שהרי כתוב בה אסר ונדר עכ"ל ולכאו' נראה מפשטן של דברים שמלבד מה שחלוקים עם הראב"ד לענין שבועה בנשבע בשאר כתבי הקדש גם יש מחלוקת ביניהם לענין מתפיס בנדר דלסברת הראב"ד ז"ל דבאזכרות קא מתפיס כל שכתוב בה אזכרות אף שאין כתוב בה איסור או נדר הויא התפסה אמנם לסברת הרמב"ם ז"ל לא הוי' התפסה כי אם דוקא כשכתו' בה איסור או נדר ולאפוקי כשאין כתוב בה איסור או נדר כגון שאין לפניו אלא מספר בראשית או תפילין ומזוזות ודוחק לומר דמ"ש הרמז"ל בה' נדרים שהרי כתוב בה איסור ונדר וכו' דעל גופא דתורה קאמר ועוד יש דבספרים הנדפסים לדעת הראב"ד ז"ל לא הויא התפסה ולדעת הר"מ ז"ל הויא התפסה כיון שכתוב בהם איסור או נדר הן אמת דצריך להבין דאם איתא לפום פשטן של דברים דהרמז"ל ס"ל דוקא אם כתוב בה איסור או נדר דאמאי לא אמרינן דעתו על האזכרות כמ"ש בהלכות שבועות והאזכרות הם מוקדשים ע"י אדם וכונתו לקדושה וצ"ל דהרמב"ם ס"ל דהאומר בתורה לא אמרינן בקדושת התורה קאמר ואע"ג דכונתו לכך משמעות הלשון נראה שנשבע על הכתוב שם ולא על הקדושה שבהם ועדין לא יצאנו ידי חובה דמהירוש' שהביא הראב"ד הויא תיובתיה: