מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון
חידושים על הרמב"ם ומפרשיו · הלכות חובל
פ"ו דין ה' שהרי שמילא חצר וכו' כתב ה"ה והר"א כתב וכו' נ"ב טעמו דפסק כר' דסתמא לא קביל עליה נטירותא והוו כאלו מתנים זה עם זה להיות פטור כל אחד. בכל נזקין כמ"ש בפ"ח מה' נזקי ממון וכן כתב ר' ירוחם ז"ל ע"כ
שם בנ"מ והטח"מ סי' שע"ט וכו' נ"ב ונ"ל דהטור מחלק בין היכא דהוו. ב' שלא ברשות להיכא דהאחד ברשות והב' שלא ברשות וכן נראה מדברי הראב"ד שכתב דהיינו שלא נתן לו רשות ומשמע דהיינו אף ע"פ שידע בי' ע"כ:
שם פ"ח דין ד' נשא ממון חבירו וכו' חייב לשלם וכו' נ"ב היינו אם היה לו ממון באותה שעה כדי להציל עצמו אבל אם לא היה לו כגון שהיה עני פטור לשלם כ"נ מדברי הרא"ש ז"ל בסנהדרין גבי רואה את חבירו טובע בנהר יע"ש ולפי מ"ש אין כאן מקום לתמיהת הראב"ד שכתב אין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש ובודאי הכי הוא היכא דליכא לי' ממון להנצל אבל היכא דאית לי' ממונא להנצל שוב אין כאן פיקוח נפש כיון שיכול להציל עצמו בממונו ובהוראה דפטור ה"ט משום דהוי גרמא בנזקין עד כאן:
שם דין ט"ו כתב מרן כ"מ כתב ע"ז נ"י ולפיכך לא טעם בה שום טעם נ"ב כלומר ולא שייך בכי האי גוונא לדין רודף כיון שלא היתה טעונה יותר מדאי ודמי לעובדא דהעדשים שיל דפלשתים היו טמוני' בהם ואף על פי כן אמרו אסור להציל על מנת שלא לשלם כיון דלא היה ברי הזיקא עד כאן: