אור ברסלב
מחנה אפרים חלק א - ב חידושים על הרמב"ם ומפרשיו › הלכות גזילה

מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון

חידושים על הרמב"ם ומפרשיו · הלכות גזילה

הלכות גניבה

פרק א דין ב' ואסור לגזול כל שהוא אפי' אצל כותי וכו' נ"ב כיון דקי"ל דמעות קונות בין בישראל בין בעובדי כוכבי' ע"כ גזל העובד כוכבים אסור:

פ"ב דין ג' מכרה הגזלן אינה חוזרת בעצמה וכו' נ"ב בפ' הגוזל דף קט"ו משמע דיאוש ושינוי רשות אין הלוקח חייב כלום ע"כ:

שם דין ד' וכן אם השביח הלוקח ל"מ וקשה טובא לדעת רבינו דבגמרא מוכח כדברי הראב"ד וכו' ותיקשי ממתני' דקאמר משלם דמי פרה העומדת לילד נ"ב לדעת ר' פרה העומדת לילד ה"פ שאינו מחזיר הולד אלא מחזיר הפרה וגם מה ששוה הפרה שעומדת לילד וזהו דקאמר דמי החילוק שיש בין פרה העומדת לילד לפרה סתם גם אפשר לומר שצריך הגזלן לתת לנגזל דמי פרה מעוברת דכיון דאין הגזילה כעין שגזלה צריך לתת דמיה כעין שגזל ולא די בהשבת פרה ודמי מה שהי' שוה העובר ברשותי' דיאמר לו איני רוצה לטרוח אחר פרה מעוברת אחרת לקנותה שם דין י' שינוי החוזר לברייתו אינו שינוי נ"ב ומ"מ אם נתייאשו הבעלים קנה כ"כ הרא"ש בפ' מרובה ולמדו מההיא דרבה דאמר שינוי קונה קרא ומתניתא וכתבו התוס' דאיירי בשינוי החוזר וק"ל דבפרק הגוזל מסיק דמתני' איירי בשינוי שאינו חוזר וכ"כ התוס' בפרק מרובה דף ס"ז גבי הגנב והגזלן הקדשן הקדש דאמרן טעמא דהוי שינוי השם שינוי שאינו חוזר ואע"ג דנתייאשו הבעלים דהכי מוקי לה בפרק בתרא איברא דק"ל על דבריהם אם הוי שינוי שאינו חוזר אם כן מאי פריך בפ' בתרא אהאי מתני' אי ר"ש ק' גנב אי רבנן ק' גזלן הא כיון דאיכא שינוי אלים לא בעינן יאוש איברא דראיתי בתוס' בפרקין דף ס"ו ד"ה שנוי השם שכתב דשינוי השם גרידא לא קני בלא יאוש אבל מדברי ר' ברוך בי"ד בגזל טלה אין נראה כן ובתוס' כ"כ אח"כ בדף ס"ז ד"ה הא לאו הכי וההיא דהגנב הקדשן הקדש ה"ט דבעינן יאוש משום דאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו וראיתי בתוס' בסוכה כדברי הרא"ש ז"ל:

שם דין ט"ו ואם רצו הבעלים כתב ה"ה וצ"ע למה לא קנה הגזלן נ"ב ה"ט דכיון דנשבר מסתמא אינו רוצה לקנותו והכי אמרו במרובה כי אמר יאוש קנה בשזה רוצה לקנות האי אינו רוצה לקנות:

פ"ג דין ד' כתב הבל"מ ותימה דבפי"א מהלכות נזקי ממון פסק רבינו כרבנן דאם החזירו אינו מוחזר וכו' ע"כ נ"ב רבינו סובר דהוי היזק שאינו ניכר כמ"ש התוס' בפרק הניזקין ומ"מ פשיעה חשוב ומ"ה שומר חייב ועיין בספר שער אפרים סימן כ"ח:

שם דין ח' רצה ליטול פחתה נוטל נ"ב עיין תרומת הדשן סימן שי"ו וצ"ע:

שם כתב ה"ה ז"ל וסבר הרב דאם אינה עשויה למלאכ' וכו' דהא גזלן הוא נ"ב לא נ"ל דאפי' אם עשויה למלאכה גזלן הוי הרמ"ה ז"ל כתב דבאינה עשויה לשכר אינו נותן אלא פחתה דהוי זה נהנה וזה אינו חסר משמע דלא חשיב גזלן ונראה ומפרש כפירוש רבינו דהיינו שלקחה שלא מדעת ולא כפרש"י שפיר' שלקחה בע"כ והביאו לזה משום דמסתמא כיון דקיימא לאגרא ניחא לי' לאוגורא וכדמשמע בפרק השואל דף ק"א ע"ב דלדעת הרמב"ם יש לחלק בין קרקע למטלטלין דבמטלטלין שייך לומר לא ניחא לי שיהא פקדוני ביד אחר:

פ"ד דין י"ז נכנס לבית חבירו וכו' כתב ה"ה ז"ל דעת הרב ז"ל שנשבעין בעד אחד בטענת שמא ע"כ צ"ב ולי נראה דטעמו משום דזה חשוב טענה ודאית שהרי הוא מודה שלקח עשרה קודם בואם לדין וזה יודע בודאי שמשלו לקח (א"ה ע' בתשו' המבי"ט ח"ב סימן רס"ג ודבריו צ"ע וע' מ"ש הרא"ש ז"ל בפרק שבועת הדיינין דף כ"ו במה שדקדק מתוך דברי הריא"ף דע"א קם לשבועה אפי' בטענת שמא יע"ש דלפי דברי המבי"ט נראה שאין ראיה מדברי הרי"ף):

פ"ה דין ג' בדין הדר בחצר חבירו שלא מדעתו נ"ב ואע"ג דלא נחית אדעתא ליתן שכר ולא מצי לומר מאי חסרתיך הלא אם לא הייתי אני דר לא הייתי יכול להשכיר' דסוף סוף הרי נאסר חבירו וכ"נ מדברי התוס' דף ך' ריש ע"ב יע"ש ודלא כפסק הר"ש ז"ל שהביאה המרדכי וע' בפרק אלו נערות גבי תוחב משקין של תרומה לתוך פיו של חבירו ודו"ק ור' כתב פ"א בתוקף בעבדו של חבירו ונשתמש בו דהוי גזלן ואע"פ דקרקע אינה נגזלת מה שנשתמש בו הוי גזלן וע' בתשו' הרא"ש כלל צ"ה

שם דין ח' אסור ליהנות וכו' כתב ה"ה ז"ל ולקיים דברי הרב נ"ל שהוא מחלק בין גזלן לגנב נ"ב וה"ט דבגנב כיון דלא נתייאשו עדיין הבעלים הוי ספיקא דאורייתא אבל בגזלן דאיכא יאוש לא הוי אלא ספיקא דרבנן שהרי מן התורה קנאו זה ביאוש ושינוי רשות. שם דין י' כתב הבכ"מ נטלו המוכסים כסותו והחזירו לו אחרת וכו' עד ופסק רבינו כסתם מתני' דקתני הרי אלו שלו מדינא ואע"ג דבעלמא קי"ל יאוש כדי לא קני ואף על גב דכי אתא לידיה הוה לי' יאוש ושינוי רשות מ"מ באיסורא אתא לידיה הכא שאני שהיא במכירה וכו' ע"כ נ"ב לפי דבריו אמאי איצטריך לומר קסבר יאוש כדי קני ועיין בשה"ג סביבות פרק אלו מציאות ול"נ דהכי קאמר שזו כמכירה היא ואף על גב דנתייאשו אחר שבאו לידו במכירה מהני משא"כ במתנה וגם לית כאן לו' בלקח מגנב מפורסם וכו' שאינו יודע בודאי שזו גזילה:

פ"ו דין ב' אבל המציל מיד ליסטים עובדי כוכבים ל"מ ק' וכו' אבל אי הוי סתמא לרבנן הוי מוכס לאו יאוש וכו' נ"ב כלומר מסתמא מתייאשים הבעלים כיון שנתנוהו לאחר וכ"כ הרא"ש ז"ל דמוכס סתמא הוי יאוש:

פ"ח דין ח' שאם יתנה להם עכשיו אינה מתנה נ"ב רש"י ז"ל לא פירש הכי וגם פשטא דשמעתין לא משמע הכי וע' בתוס' פ"ב דגיטין ד' ך' ד"ה דילמא גבי כתבו על איסורי הנאה:

פי"א דין י"א ואע"פ שאסור לרואה דבר זה ליטול וכו' נ"ב והיינו דוקא בדבר שיש בו סימן אבל באין בו סימן הרי זה הפקר:

פי"ד דין א' אבל דבר שאין לו תובעין אלא נתייאשו וכו' נ"ב ומידי דקטן אינו מועיל בו יאוש מבואר בפרקין:

שם דין י' עובר משום השב תשיב' נ"ב מכאן נ"ל דאם היה פיקדון ביד חבירו ולא ידע בי' ונתייאש דקנאו בחוב ג"כ יאוש מועיל כדמשמע באותה סוגיא דהמלוה מעות את העני דפרק כל הגט אבל הפק' אינו מועיל כיון דאינו ברשותו כמפורש בההיא דהצנועין פ' מרובה דף ס"ת ודלא כמשמעות דברי התוס' במרובה גבי יאוש לא קני כיון דבאיסורא אתי לידיה אבל מדברי הראב"ד בהשגות בפי"ו מהלכות אלו נר' דבפקדון לא הוי יאוש:

שם דין ח' ראה סלע ל"מ ולשונו קשה במ"ש בד"א בידוע כו' נ"ב בידוע שהם שותפין אוקימנא ממונא בחזקתיי' ולא מחלו אבל באין ידוע אמרינן שמא מחלו כיון דליכא חזקת שותפות ודו"ק:

פט"ו דין י"ד חוששין שמא מן הכלי נשפכו נ"ב מלשון חוששין משמע דה"ט משום דאזלינן לחומרא וכ"כ הרא"ש בשמעתין דאזלינן לחומרא וצריך להבין דא"כ מאי פריך בפרקין אי חיישינן לשאלה חמור בסי' אוכף היכי מהדרינן ניחוש לשאלה דהא ודאי אזלינן לחומרא:

פט"ז דין ד' ואע"פ שבעליה וכו' כתב ה"ה לא קנה לפי שבאה. לו המציאה וכו' נ"ב עיין בה"ה ז"ל פ"ח דין י"ד וכן אם הי' גזל הגר ועיין בריש פט"ו מ"ש הבכ"מ ז"ל ובפ"ה בנטלו מוכסין כסותו ובמ"ש הבכ"מ ומה שהקשה לו לפי שבאה המציאה קודם יאוש וחצרו כידו ל"ד דכשבאה לידו קודם יאוש כבר נתחייב בהשבתה ומש"ה יאוש דאח"כ לא מהני משא"כ כשבאה לחצרו והוא לא ראה עד שנתייאשו הבעלים מעולם לא נתחייב בהשבה ועיין בתוס' בפ' מרובה בדברי וכ"נ מההיא דסמוך שכתב ה"ה בשם הרמב"ן ורשב"א שאם היה הלוקח אע"פ שלקחן מב"ה הרי אלו של תגר וכן הם דברי התוס' וכ"מ מההיא דראה סלע של חבירו שנפל נטלו ע"מ להחזירו ולאחר שנתייאשו נתכוין לגזול הרי זה עובר משום השבה אבל משום בל תגזול ליכא משום דבהיתרא אתא לידיה:

שם דין י"א ואם השכירו לשלשה כותים וכו' הרי הוא של מוצאן נ"ב ק"ק אמאי לא תיקני ביתו לב"ה דאין לומר כמ"ש הרא"ש דכיון דעשאהו פונדק אינו עתיד להמצא לבע"ה שהרי מדברי הרמב"ם בדין ח' אנ"כ:

פי"ז דין ח' בד"א בחצר המשתמרת אבל בשדה וכו' נ"ב ה"ט דכל שאין החצר משתמרת מעצמו אע"ג דעומד בצדו והוי כמשתמרת אינו קונה שלא מדעתו וראיה מההיא דפרק השואל דמוקי מתניתא דאמר כל מציאות שיבאו היום בחצרי תזכי לי חצרי לא אמר כלום בחצר שאינה משתמרת ופריך מסיפא דקתני ואם יצא לו שם מציאה בעיר דבריו קיימין ומשני כיון דיצא לו שם מציאה מבדל בדילי אינשי מיניה והוי כחצר המשתמרת. אלמא אע"ג דחשיב חצר המשתמרת מטעמא דמבדל בדילי אינשי מיניה לא היה קונה אלא מטעם שאמר תזכי לי חצרי דמדקתני דבריו קיימים משמע דמשום דבורו הוא דקנה וה"ט כמ"ש דכיון דאין החצר משתמרת מצד עצמו אינו קונה שלא מדעתו:

שם דין י"ב במציאת חרש שוטה וקטן נ"ב ר' בפי' המשנה פירש דאיירי בקטן שהגיע לפעוטות:

תוכן העניינים

מחנה אפרים חלק א - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה