מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון
חידושי הרב המחבר ז"ל שנמצאו סביבות הרי"ף ומפרשיו · למסכת שבת
בפ"ק דשבת דף ק"ד ע"ב כתב הר"ן ז"ל כיון שהוא שוכרו לימים וכו' נ"ב ומדברי הרמב"ם בה' שבת במי ששכר את העובד כוכבים לכתוב ס"ת לא משמע הכי:
בפרק כירה דף קי"ח ע"ב כתב הר"ן ז"ל וז"ל ומהא שמעינן דמוקצה לעשירים וכו' נ"ב מהא לא שמעינן אלא דהוי מוקצה לעשירים אבל דהוי מוקצה אף לעניים לא ול"נ דכל היכא דמותר לעניים לטלטלו שרי לעשירים ג"כ וההיא דמקשה מבגדי עניים היינו לומר דכל דבר שאינו חשוב אצל עשיר לא מהני מה שהוא חשוב אצל עני ואם כן היכי בטל המחתה אגב קרטין כיון שאין הקרטין חשוב:
שם הרב בשה"ג הק' לסברת הר"ן מההיא דתרומה נ"ב לק"מ דתרומה עומדת לנותנה לכהן דהא לא חזי לו מה שאין כן הכא דאינו עומד לינתן לאחרים ובה"ג חילק הר"ן בס"פ נוטל:
עוד שם דף קי"ט ע"א כתב הר"ן וז"ל לפי שאין המים מכבים אלא מונעים שלא יתפשט וכו' נ"ב דברים אלו צ"ע דבפרק כל כתבי אמרו גרם כיבוי מי אסור כלומר וכשיגיע למים הוא כבה:
בפרק במה אשה דף קכ"ו ע"ב כתב הר"ן ז"ל משמע דס' דתלמודא דהאי וחילופיהן לענין חיוב ופטור כו' נ"ב בפירוש כתב ר"ת דהאי וחלופיהן אחיוב חטאת ולא לענין פטור אבל אסור שם כתב השה"ג ואם המפתחות של כסף כו' נ"ב עיין בהר"ן ריש פרקין והירוש' בענין זה יש שני פי' מחולפים זה מזה והטור הביא שניהם וצ"ע:
שם בדף קכ"ח ע"א כתב בשה"ג ז"ל ועוד היאך יהיב סמ"ג טעם לאיסור פירות ע"ג מטבע משום דמיחזי כמערים וכו' נ"ב מ"ש משום דנראה כמערים הוא לתת טעם למה אינו ראוי לטלטול כיון דהוקצה לכך מידי דהוה אאנן דאם הקצה לכך ראוי לטלטול לכך כתב משום דנראה כמערים כדי להוציאה ולא לצורך מלבוש ולא בר טלטול הוא משא"כ גבי אבן והא דאיבעיא בגמרא אי מצי להערים היינו משום דאגוז בר טלטול הוא ואף שהקצה לכך א"צ ומ"ה בעי כיון דיכול לטלטל מהו להערים כיון דאין דרך הוצאתו בכך ומ"ה לא מצי לפשוט ממטבע דהתם לאו בר טלטול כלל וכי אין דרכו בכך מאי הוי ורש"י וסמ"ג ז"ל שוים בטעמם ודו"ק:
בפרק שמנה שרצים דף קל"ט ע"א כתב הר"ן ז"ל ומיהו כי שריא אפי' שבות ע"י ישראל וכו' נ"ב ודוקא שהוא שבות כדרכו אבל ע"י שינוי קיל טפי ע"י ישראל משבות כדרכו ע"י עובד כוכבים כמ"ש הר"ן דף קס"ג ומדברי הר"ן שם נראה דכל שא"א ע"י ישראל מותר ולפ"ז קשה ההיא דפי"ט דהתם נמי א"א בלאו הכי:
בפרק כל כתבי דף תמ"ה ע"א כתב הרב בעל שה"ג וז"ל שהרי גבי מאכילין נתן טעם להיתר שאלת שכרו משום שלא היה שם איסור נ"ב עיין מ"ש הרב המגיד ז"ל בפי' דברים אלו:
עוד שם ע"ב כתב הבשה"ג וז"ל ומסופקני בכל מלאכת שבת הנעשה בלא מתכוין ע"י גורם וכו' נ"ב לא ידעתי במאי נסתפק דהא נר שאחרי הדלת הוי גורם ואינו מתכוין דאי במתכוין היכי סבור לומר דאתי כר"ש הא ר"ש לא אמר אלא בשאינו מתכוין וא"ה אסרו מטעמא דפסיק רישיה וגבי דליק' התירו והכי משני גמרא ועיין סביבות פ"ד מיתות בש"ס:
בפרק שואל דף קס"ז ע"א כתב הר"ן וז"ל דכיון דלחברו הוא מותר וכו' נ"ב האי טעמא לא סגי אלא לו' שיעשה לו בחול אבל לא בשבת כמ"ש הר"ן בסמוך והא דמותר לומר לחברו שמור לי פירות ה"ט רשום דכיון דלחברו מותר כמ"ש הרשב"א ז"ל:
בפרק מי שהחשיך דף קס"ט ע"א כתב הר"ן וז"ל ותשו' איני מכיר וכו' נ"ב לא ידעתי מה שייך הכא טלטול ד' אמות דבחצר המעורבת מיירי:
עוד שם כתב הר"ן וז"ל דאיסורא דרבנן ספינן בידים כו' אין מכאן ראי' דהכא אי לא שרית לי' אתי למיעבד איסורא דאורייתא עוד שם נ"ב ואף בדבר דלא שכיחא כגון דלוקה חיישי' דילמא אתי למיסרך וזה הפך ממ"ש הר"ן בפרק תולין בשם התוס':