מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון
חידושי הרב המחבר ז"ל שנמצאו סביבות הרי"ף ומפרשיו · למסכת כתובות
בפ"ק דכתובות דף תע"א ע"א כתב הר"ן וז"ל וכתב הרשב"א וכו' עד מ"ש וחזקה דגופא. נ"ב משמע מהכא דחזקה דגופא ורובא עדיפא מחזקת ממון וזה אינו תדע ממתני' דהיא אומרת בתולה נשאתני והוא אומר אלמנה נשאתיך דאיכא רובא וחזקה ואפ"ה צריך ראיה וכ"כ התוס' בבכורות דף כ':
עוד שם דף קע"ב ע"א כ' הרי"ף וז"ל לימא דרב הונא ור"י דאמרי כר"ג וכו' נ"ב ק"ק לפי מאי דהוו סברי דטעמא דרשב"ג דברי ושמא ברי עדיף הא אי שתיהם טוענים ברי כגון שטוען בעולה מצאתיה הוא נאמן ואמאי והא רשב"ג אית ליה דכתובה דאורייתא ולעיל אמרינן דטוען פתח פתוח נאמן משום דכתובה דרבנן הא אי הוה דאורייתא אינו נאמן:
בפרק האשה שנתארמלה דף תע"ג ע"ב כתב הר"ן וז"ל וא"ת דכיון דפלגינן דבורא וכו' עד סוף לשונו ולא מפלג דיבורא נ"ב עיין בנ"י בפ"ב דיבמות דף ת"ט ע"א וצ"ע מפ' בא על אשתי דאיתא בסנהדרין דף ט':
עוד שם דף תע"ה ע"ב כתב הר"ן וז"ל וההיא דצא תן לו וכו' עד מ"ש מסתמא יפרעהו לאלתר וכו' נ"ב כ"כ הרמב"ן בחי' לפ' חזקת דף מ' ואפי' קבעי לי' ב"ד זימנא דעביד איניש דפרע בגו זימניה דב"ד כדאמרינן בפרק שנים אוחזין ולפי זה צ"ע מה ראיה מייתי הכא:
עוד שם דף ת"פ ע"ב כתב הר"ן וז"ל אבל בירוש' משמע וכו' עד מ"ש ומשמע מיהא דבלא נשאו אפי' בחצר שרי כו'. נ"ב וק"ל דנישאו ה"ק אם נישאו ונתגרשה מן הנשואין לאפוקי אם נתגרשה מן האירוסין וא"ש הא דמסיים בירוש' וארוסה ביהודה כנשואה היא כלומר משום דלבו גס בה וראיתי למוהראנ"ח דקדק כן מלשון נישאו ולא ידעתי אמאי איצטריך לזה דבפי' נראה כאשר כתבתי:
בפרק אע"פ דף תצ"ג ע"ב כתב הר"ן וז"ל ואיכא מ"ד וכו' עד מ"ש ומוכיחים לה מדאמרי' בירוש' וכו' נ"ב אין ראיה דהמדיר את אשתו היינו שהדיר את עצמו:
בפרק המדיר דף תק"א ע"ב כתב הר"ן וז"ל וא"ת ומ"ק וכו' עד מ"ש ומפקיעין מידי שעבוד ומש"ה מצי מדיר לה וכו' נ"ב היינו בקונם כללי אבל במדיר לא תדע דפריך בירושלמי וכי אדם נודר שלא לפרוע לב"ח ומ"ש דכי היכי דאלמוה לשעבודיה ה"נ אלמוה לשעבודא דידה ל"ד דבעל עשו אותו כלוקח ראשון וזה לא מצינו באשה כי אם חוב יש לה אצלו:
עוד שם דף תק"ג ע"א כתב הר"ן וז"ל ואי דלא ידע נסמוך עד מ"ש דהכא מוכח מקרא דמצי למסמך עילוה עכ"ל נ"ב עיין בהר"ן בריש פסחים דף רכ"ח ע"א גבי בדיקת חמץ ונראה דט"ס נפל בכאן:
עוד שם דף תק"ו ע"א כתב הר"ן וז"ל ומשום ה"ט וכו' עד מ"ש אפי' בשמא ושמא נמי חייב הבעל וכו' נ"ב ק"ק דבר"פ האשה שנתארמל' דקאמר מתני' דלא כרשב"ג ומשני ע"כ לא קאמר רשב"ג אלא בברי ושמא והא במתני' שם לא שייך ה"ט דכאן נמצאו וכאן היו ובכהאי גוונא אפילו בשמא ושמא אמרה ר"ש בן גמליאל:
עוד שם כתב הרב בשה"ג וז"ל ונראה בעיני שאם לא מצא וכו' עד מ"ש לא היה כונסה. נ"ב עיין במלחמת ה' דף תפ"ב ע"ב שחולק ע"ז:
בפרק אלמנה ניזונית דף תקכ"ה ע"ב כתב הר"ן וז"ל ומיהו כל הני מילי דוקא לדינא דגמרא אבל עכשו כבר תקנו הגאונים וכו' נ"ב הר"ד ן' לב בח"ב סי' כ"ה הקשה דנפקא לן אחר התקנה אי אמרינן דלא מהניא אלא דוקא כשתפס מסימטא או מרשות הרבים אבל מרשות היורש לא ואישתמיטתיה מ"ש הר"ן בפרק הכותב גבי מתני' מי שמת וכו' וז"ל ובגמרא אפליגו אי בעיא דוקא שתפס מר"ה וכו' ומיהו השתא לדידן לא נפקא לן מידי דהא תקינו רבנן דבכל מקום תפיסה מהניא:
עוד שם דף תק"ל ע"ב כתב הרי"ף וז"ל ולא פירות ירושלמי שאינה יכולה להוציא ממנו פירות שאכל ע"כ. נ"ב אבל בתו' בד"ה אילימא אממאנת וכו' כתבו דאפי' פירות שהן בעין וצ"ע:
בפרק שני דייני גזירות דף תקל"ה ע"ב כתב הר"ן וז"ל וכתב הרא"ה דדוקא מה שיש בגוף השטר הוא שאין צריכין לקרות וכו' נ"ב משמע דהעדים אכוליה שטרא באי' להעיד וז"א דממתני' מוכח דוקא משום שחתום העורר הא לאו הכי אין ראיה מעדים החתומים דהעדים לא קא מסהדי אלא ע"פ מ"ש להו מוכר וכ"כ הפוסקים ז"ל ועיין בהר"ן בפ"ב גבי אני פ' כהן כדברי
כתב הרב בשה"ג סביבות, המרדכי פ' האשה שנתארמלה דף תקל"ח ע"ב וז"ל ולא דמי להא דתנן וכו' עד מ"ש שוב אינו חוזר ומגיד נ"ב כל אלו הדברים לא הבנתי' וצ"ע:
עוד שם כתב הרב בעשה"ג וז"ל וצ"ע בפ' גט פשוט וכו' נ"ב גם זה צ"ע:
בפרק מציאת האשה כתב המרדכי בסימן קצ"א וז"ל מעמלא דבתי כגון שהשכיר לשנה וכו'. נ"ב לא ידעתי אמאי לא מוקי לה כגון שהשכירוהו היורשים ואין לומר משום דהוי ראוי דהא כתב דנגבית מן הראוי:
בס"פ המדיר כתב המרדכי וז"ל וההיא דרבי נתן דאזיל בתר השתא משום דמעיקרא בריא הוה וכו' נ"ב עיין במרדכי פ' מי שמת סימן תרכ"א תשו' לר"מ דנראה דהאי טעמא דחזקת בריאי' בדרך דחיה איתמר:
בפרק מי שהיה נשוי כתב המרדכי בסי' רל"ט וז"ל אבל אם ישנן בעיר צריכים לבא שניהם עכ"ל. נ"ב זה נראה הפך ממה שפירש לעיל דהיכא דהוה בעיר שליחותי' קעביד והכא קאמר איפכא וצ"ע:
בפרק שני דייני גזירות כתב המרדכי בסימן רע"ח וז"ל מכאן משמע ראובן שהיה חייב לשמעון מנה וכו' עד מ"ש וראיה מדברי חכמים וכו' נ"ב נראה מדבריו שהחוב ברור וא"כ צריך להבין ראייתו: