אור ברסלב
מחנה אפרים חלק א - ב הלכות שלוחין ושותפין › סימן יט

מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון

הלכות שלוחין ושותפין · סימן יט

סימן יח

והיכא דאמ"ל ראובן לשמעון למיזבן ליה מידי ואחר שקנאה טוען שלעצמו קנאה מי מהימן או לא:

הא מילתא במחלוקת שנויה דדעת הרמ"ה שהביא הטור בסי' קפ"ד נראה דכל שא"ל זבין לי כאלו א"ל זכי לי וסתמא שליחותא דמשלח קא עביד ואינו נאמן לומר לעצמי קניתיה וכ"כ הטור בסימן רס"ט לענין מציאה דאי א"ל לחבריה זכי לי בה דאינו נאמן לומר שלצורכו הגביה. אבל מדברי הרשב"א בתשובה בס' תולדות אדם סי' פ"ז אנ"כ שכתב דשנים שהתנו שכל מה שישתכרו באומנותם או אפי' מציאה שתבא לידם שתהא לאמצע נעשו שכירים זה לזה והוי כשכירו ללקט לו מציאות ואינו נאמן לומר חזרתי בי שא"כ אף פועל יאמר כן אלא ודאי פועל אף ע"פ שיכול לחזור בו כל כמה דלא חזר בפני עדים סתמא ע"ד תנאו הראשון הוא עושה כדמוכח בפרק הגוזל גבי שיירא ההולכת במדב' ועמד אחד והציל דהציל לב"ה דאיירי בפועל דיד פועל כיד ב"ה ע"כ מדבריו אלו אני דן דדוקא בפועל הוא דאינו יכול לומר שחזר בו דכיון דשכירו הוא ידו כיד בע"ה וסתמא ע"ד תנאו קא עביד הא כל שאינו שכירו הר"ז יכול לומר חזרתי בי ולעצמי לקחתיה וכן נראה גם כן מאות' תשובה של הרשב"א הביאה הרב ב"י ז"ל בסי' קפ"ג בדין מה שנהגו בעלי החנויו' והכי מוכח שהוא דעת בעל העיטור שהביא שם הב"י משם ראש ישיבה דאי אמ"ל ראובן לשמעון אית זבינתא בדוך פלן זיל זבנה ביני ובינך ובתר דזבנה טעין לעצמי קניתיה דה"ז נאמן. נמצא עולה מהאמור דהרמ"ה ס"ל דאם חזר שמעון אחר משיכה ואמר שקודם משיכה חזר בו בפירוש אינו נאמן אלא אם כן חזר בו קודם משיכה בפני עדים והרשב"א ובעל העיטור ס"ל דנאמן לומר אחר משיכה שרצה לקנות לעצמו:

ולכאור' סוגיין דשמעתין פ"ק דמציע' הכי אזלא דעולא הוה מפר' למתני' דנטלה ואמר אני זכיתי בה זכה בה דאיירי בדאמר מתחלה לעצמי הגבהתיה ואע"ג דהוא ס"ל דתנה לי כזכי דמי ור"י לא זז מהאי אוקמתא אלא משום דמשמע ליה דאני זכיתי בה עכשו קאמר וכמו שפירש רש"י משמע דלכ"ע נאמן לומר לעצמי זכיתי בה מתחלה ואפי' כי א"ל חברו זכי לי בה וכ"נ ג"כ מדברי הרמב"ם ז"ל בפי"ז מהלכות גזילה שכתב אמר לחברו זכי לי כיון שהגביה לו קנה משמע דאיירי בשמודה שהגביה לו וכ"ת אי איירי במודה שהגביה לחברו א"כ כי א"ל תנה לי אמאי לא זכה חברו כיון שמודה שהגביה לחברו ל"ד דבאומר תנה לי לא עשאו זה שליח לזכות לו אלא שיתננה לידו ולהכי אפי' כי מודה שהגביה ליתנה לחבירו עדיין לא זכה חברו דלא כיון לזכות לו באותה הגבהה עד שיתננה לידו וכמ"ש הרב בנ"י. ונראה לומר דאפי' הרמ"ה לא אמרה דאינו נאמן אלא בשהודה לו תחלה לקנותו לחברו דכיון דהודה לו סתמא שליחותיה דחבריה עביד דשארית ישראל לא יעשו עולה וכו' אבל כי לא הודה לדבריו אלא דשתק ושתיקה בכה"ג לא הוי כהודאה וההיא דמציעא איירי בשתק וכמ"ש הרשב"א בספר תולדות אדם סי' ק"ג. וההיא דפרק הגוזל דמיירי בשהודה לו תחלה ואפי' הכי משמע דטעמא משום דהוי שכירו הא לאו הכי לא התם שאני משום דמיירי באינם יכולים להציל ולהכי כי לא הוי שכירו מצי א"ל חזרתי בי ולעצמי הצלתי שאינו מחוייב זה למסור עצמו בעד חברו ולית בהא משום שארית ישראל. ומיהו נראה מדברי הר"ן ז"ל בפרק האיש מקדש דאפי' בשהודה לו דאינו נאמן ה"ד בדהוי דבר מיוחד דאית ביה משום רמאות אבל אי א"ל למזבן סתם ה"ז יכול לומר לעצמי לקחתי זולת היכא דהוי שכירו וכמ"ש הר"ן הביאו הרב ב"י בריש הלכות שותפין. אבל מדברי הרשב"א ז"ל ובעל העיטור שהבאתי נראה דאפי' בדבר המיוחד דקאי נפשיה בחזקת רמאי עכ"ז יכול לומר חזרתי בי ולקחתיה לעצמי ואפי' כי הודה לו מתחלה אבל מאותה תשוב' דספר תולדות אדם סי' ק"ג נראה דהא דמצי לומר לעצמי אני זכיתי בה היינו משום דלא הודה לו תחלה אלא דשתק ושתיקה בכה"ג לא הוי כהודאה:

תוכן העניינים

מחנה אפרים חלק א - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה