אור ברסלב
מחנה אפרים חלק א - ב הלכות שלוחין ושותפין › סימן יג

מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון

הלכות שלוחין ושותפין · סימן יג

סימן יב

ישראל שהיה נושה מנה אצל העובדי כוכבים וא"ל הישראל לעובד כוכבים מנה שאתה חייב לי תנהו לישראל פלו' ונתן לו וכן ישראל שא"ל לעובד כוכבים תן מנה לשמעון ואני אתן לך ונתן העובד כוכבים לשמעון ומת העובד כוכבים וראובן תובע משמעון שכיון שעל פי דבורו נתן לו העובד כוכבים עובדי כוכבים כי יהיב לדידיה קא יהיב והוא חזר והלום לשמעון ושמעון משיב אני לא לקחתי אלא מיד העובד כוכבים ואתה נעשית ערב בעדי וכיון שאתה לא פרעת שום דבר לעובד כוכבים אין לך עלי כלום:

תשובה אם לא היה ראובן כי אם ערב בלחוד מילתא דפשיטא היא דלית ליה על שמעון כלום. אבל בנדון זה שא"ל ראובן לעובד כוכבים תן מנה לשמעון ואני אתן לך בלא שאלת שמעון כי האי גוונא שליחות דישראל ראובן קא עביד עובד כוכבים וכן מבואר מדברי הטור בהל' ערבות דערבות וקבלנות היינו כשתבע הלוה מן המלוה שילוהו ונכנס זה ערב או קבלן אבל אם לא דבר הלוה עם המלוה שילונו אלא ראובן אמר ללוי המלוה הלוה מעות לשמעון ואני פורע אין ללוי על שמעון כלום אלא בשליחות ראובן נתנם לו יע"ש וכיון שכן בנ"ד שראובן לא ערב בלבד היה לעובד כוכבים אלא חשיב שהוא לוה מן העובד כוכבים ויהיב אח"כ לשמעון א"כ השתא יכול ראובן לתבוע המעות משמעון ואע"פ שהוא לא פרע לעובד כוכבים כלום. וכ"ת והא כיון דאין שליחות לעובד כוכבים אפי' כי א"ל ראובן לעובד כוכבים תן לשמעון ואני אתן לך עדין לא זכה ראובן באותם דמים וליכא למימר דכי האי גוונא עובד כוכבים שליחותיה דישראל קא עביד ונהי דמתחייב ראובן לעובד כוכבים לשלם כיון שעל פי דבורו נתן לשמעון מ"מ לא חשיב שהוא הלוה לשמעון כדי שיוציא מידו של שמעון. ובפ' הרבית גבי עובד כוכבים שלוה מעות ברבית מישראל מצאו ישראל וא"ל תנם לי ואני אעלה לך מותר ואם העמידו אצל ישראל אסור פי' דא"ל ישראל לעובד כוכבים תנם לפלו' ומשמע שם דהאי דאסור אינו אלא משום חומרא דמדינא ליכא איסורא דעובד כוכבים לית ליה שליחות ולא אמרינן ישראל הלוה זכה מיד העובד כוכבים בשביל ישראל חברו וכתבו התוס' ז"ל דה"ט משום דאין העובד כוכבים מפקיר נכסיו כדי שיוכל זה לזכות בשביל ישראל חברו אלא הוא רוצה לזכות נכסיו למלוה עי"ז ואין שליחות לעובד כוכבים. אבל בדברי הרמב"ם ז"ל פ"ה מהלכות מלוה והרב בעל התרומו' שער מ"ו ח"ד שכתבו שם דכי האי גוונא הוי רבית קצוצה נראה דס"ל דהישראל זוכה לחברו מידו של עובד כוכבים. וראיתי בירושלמי פ"ו דדמאי בישראל שאמר לחנוני תן יין לפועלי' ה"ז חושש משום י"נ קאמר עלה ר' זעירא סבר החנוני מזכה להו לפועלים בשביל ב"ה ור' אילא סבר הפועלים זוכים לב"ה וחוזרים וזוכי' לעצמם. מה נפק מביניהון היה החנוני חרש ע"ד דר' זירא אינו חושש שאין שליחות לחרש ע"ד דר' אילא חושש עכ"ל. ולע"ד היה נראה דאפילו רבי זירא לא פליג אר' אילא אלא משום דס"ל דאין דעתם של פועלים לזכות לב"ה ולחזור ולזכות לעצמן ומש"ה קא' בגמ' דילן דאינו אסור אלא משום חומרא דלסברת התוס' שאינו יכול לזכות לחברו כיון דאין העובד כוכבים מפקיר נכסיו קשה עדין דמה בכך שאין העובד כוכבים מפקיר נכסיו כיון שישראל הלוה דעתו לזכות בשביל חברו לא יהא אלא שתפס בע"כ של עובד כוכבים ה"ז זכה לו דע"כ לא אמרינן דתופס לב"ח לא עשה כלום היינו היכא דהוי חב לאחרים אבל כל שאינו חב לאחרים כ"ע מודו דקנה והטור בי"ד סי' קס"ט נראה שסובר כמש"כ שכ' דאם הישראל אומר שבשליחות הראשון מקבלם ה"ז מדינא אסור וכתב הב"י דלאו דוקא שעשהו שליח אלא כיון שדעתו של שליח שני לזכות לראשון זוכה לו ותלמידי הרשב"א כתבו בשם רבם דלעולם אינו אסור אלא משום חומרא דאפי' אמר לי' ישראל המלוה שיזכה בשבילו וקבלם על דעת לזכות למלוה כיון שמיד הכותי הוא זוכה וא"א לומר שהוא מסתלק מהם בעודם בידו הלכך ישראל זה אי אפשר לזכות לישראל חברו עכ"ל הרי אתה רואה דלדעת התוס' וסברת ת"ר שהביאו משם רבם א"א לישראל לזכות לחברו מידו של עובד כוכבים ולדעת הרמב"ם ז"ל ובה"ת והטור כל שדעתו של שליח לזכות בעד חברו זוכה לו ולפ"ז נראה דאם ישראל שלח לחברו שיקח מיד העובד כוכבים בעדו בהקפה מיד שבאו לידו של שליח זכה בהם המשלח ולסברת ת"ר שהביאו משם רבם לא זכה בהם המשלח בפ"ק דגיטין גבי תופס לב"ח במקום שחב לאחרים לא קנה כתבו הרא"ש והר"ן ז"ל דאי אינו חב לאחרים ואית ליה פסידא לב"ח וכגון דהלוה הוא גברא דמפסיד נכסי' הרי זה זכה לו דזכין לאדם שלא בפניו והוי כאלו תפס המלוה בעצמו. מוכח מהכא דכל היכא דניחא ליה למלוה יכולים אחרים לזכות למלוה שלא מדעת הלוה. והא דאמרינן בפ"ק דגיטין גבי הולך מנה לפלו' שאני חייב לו דכ"ע הולך כזכי דמי ומ"ד אם בא לחזור חוזר ה"ט דמתוך שחייב באחריותו אם בא לחזור חוזר ואפילו מאן דפליג עליה ואמר דאינו חוזר היינו משום דס"ל דהולך כזכי דמי הא לאו הכי יכול לחזור ואין השליח יכול לתופסם בשביל המלוה התם שאני משום דאיכא פסיד' ללוה שהשליח רוצה להוליכם בדרך ואיכא למיחש שמא יאבדם בדרך אבל היכא שאינו רוצה להוליכם בדרך אלא מניחם במקום השמור בהא מהני התפיסה ולפי דברים אלו צ"ל דמה שאמרו בפרק הרבית דכי א"ל ישראל לעובד כוכבים תנם לישראל זה דאינו אלא משום חומרא התם שאני משום דאין הישראל השני מכוין לזכות בעד היש' חברו וכי לקחם לעצמו לקחם אבל אם נתכוון הישראל השני לזכות בעד ישראל המלוה ה"ז אסור מן הדין וכ"כ הטור שם וכתב הב"י שם דאפי' זכה לו שלא מדעתו של מלוה:

תוכן העניינים

מחנה אפרים חלק א - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה