מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון
הלכות שלוחין ושותפין · סימן י
במאי דקי"ל דכל מלתא דאיהו לא מצי עביד לא מצי משוי שליח מוכח מדברי התוספות בפ"ב דנזיר דף י"ב ד"ה באשה שאין לה בת וכו' דאף במפרש ואומר לשליח שיקדש לו אשה פ' אחר שיגרשנה בעלה הוי דינא הכי ואף שהרב מהרי"ט ז"ל כתב בח"מ סי' כ"ג דסוגיא לא מוכח הכי ז"ל וקשיא לי דע"כ למאי דס"ד מעיקרא דקאמר כי משוי שליח למלתא דקמא קמיה לאו בשליחות תליא אלא בדעתו של אדם מדפריך מההיא דאם היו פקחין וכו' וכי מסיק דודאי דעת האדם נמי אמלתא דליתי' קמי' אלא דכי משוי שליח במידי דמצי עביד מנא לן דהדר ביה לגמרי ממאי דקאמר דדיינינן בדעתו של אדם ותלינן בשליחותו של שליח דכל מידי דלא מצי עביד השתא לא מצי משוי שליח ואפי' אמר בפירוש שיקדש מה שתהא ראויה לו באותה שעה נימא דהשתא נמי מסתמא אין בדעתו לשווייה שליח אלא אמאי דמצי עביד השתא אבל אי פריש פריש ע"כ עד שמכח זה רצה הרב ז"ל לומר דדבר זה במחלוקת הוא שנוי לע"ד דברי התוספו' הם מוכרחים מתוך הסוגיא דפריך שם ולא ת"ש האומר לאפטרופוס כל נדרים שתדור אשתי מכאן עד שאבא ממקום פ' וכו' יכול יהו מופרים ת"ל וכו' ואי לאו דאמר רחמנא הוא מיפר כו' ומאי פריך שאני התם דפריש ובפריש מהני אלא ע"כ צ"ל דכי קא משני אלא אמלתא דקא מצי עביד משוי שליח במלתא דלא מצי עביד לא משוי שליח היינו דלא מצי משוי ואפי' אי פריש לא מהני (ודוחק לחלק בין מפרש אותו דבר למפרש ואומר בכולל לשליח כל נדרים שתדור אשתי מכאן עד שאבא הפר לה):