אור ברסלב
מחנה אפרים חלק א - ב הלכות שלוחין ושותפין › סימן ה

מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון

הלכות שלוחין ושותפין · סימן ה

סימן ד

כתב הרמב"ם ז"ל בפי"ב מהלכות שלוחין האומר לחברו מנה שיש לי בידך בין מלוה בין פקדון שלחהו לי ביד פ' אפי' היה קטן אם רצה לשלחו בידו ה"ז נפטר ואינו חייב באחריותו עכ"ל. וכתב הבכ"מ זה נלמד מהמשנה דהשואל את הפרה וא"ל השואל שלחה לי ביד בני ביד בנך ושלחו ה"ז חייב השואל דהו"ל כאלו הגיע לידו ובנו דקתני משמע אפי' קטן דאלו גדול היינו שלוחו עכ"ד. ויש להקשות ע"ז דאי כפי' דבבנו קטן איירי א"כ שלחה ביד בנך אמאי חייב השואל דעדיין לא יצאתה מיד המשאיל דידו כיד אביו וכמו שהקשו שם אמאי דקתני עבדו. ואדרבה משם איכא למילף דאפי' אי א"ל שלח לי ביד פ' כל שהוא קטן דאינו בר שליחות עדיין לא יצאתה מרשות הבעלים והכי יליף לה הרמב"ן ז"ל וכתב דאינו פטור עד שיאמר לו שלח ופטור ע' בבעל התרומות שער נ"ח ג':

איברא דמההיא דפרק הספינה יש ראיה לדברי הרמב"ם ז"ל וכמ"ש הרב בכ"מ דמשמע דאי לשדורי לשדריה נפטר החנוני ואפי' ששלחו ע"י הקטן ולדעת הרמב"ן ז"ל איכא לתרוצי ולומר דהתם כיון שמסר הפונדיון בידו של קטן אי א"ל שלח לי ע"י כמי שא"ל שלח ופטור קא חשיב וקרוב לזה כתבו התוספות בפרק הגוזל קמא דף ק"ד בסוגיא דשליח שעשאו בעדים וכו' בד"ה רבא אמר לא הוי שליח יע"ש או אפשר לומר דבנו שאני דכיון דידו כיד אביו כי יהיב ליה חנוני לקטן מדעת אביו כאלו מסר ביד אביו דמי וכן ראיתי להרשב"א בחידושיו למסכת קדושין שהביא משם התוספות גבי ההיא דאומר אדם לבתו קטנה צאי וקבלי קדושיך דמכי מסר כסף הקידושין בידה זכה אבידה דידה כידו. ןמ"מ מאי דיליף הרמב"ן דין פקדון משואל את הפרה לע"ד לא דמי כלל דהתם כיון דברשותא דמריה קיימא עדיין היכי יתחייב זה מדין שואל כיון שלא קנאה משא"כ בפקדון דכל היכא דאיתיה ברשותיהו דמריה קאי ואינו קנוי לנפקד אלא שחייב לשומרו כי שלחו בידו מדעתו של מפקיד נפטר הנפקד שהרי מדעתו של מפקיד מסרו בידו נשאר לנו להבין לדעת הרמב"ם ז"ל ההיא דפרק השואל דמשמע דאע"פ שא"ל שלח לי ביד עבדך הרי זו פטור משום דעדיין לא יצאתה מרשות המשאיל וה"נ כי א"ל שלח לי על ידי קטן עדיין לא יצא מרשות הבעלים:

ונראה לע"ד לחלק דהתם שאני דאיירי במתה מחמת אונס ואין השואל גרמא לזה דאפי' לא היה שולחה היה יארע כזה אבל במלוה שא"ל ללוה שלח לי ביד פ' אע"פ שהוא קטן או עובד כוכבים דלאו בני שליחות נינהו מ"מ כיון שעל פי דיבורו שא"ל שלח לי ע"י נאבדו ה"ז כמי שא"ל שלח ופטור ול"ד לזרוק חובי דאינו נפטר עד שיאמר לו זרוק והפטר דהתם כיון דהלוה יכול לשומרם זרוק ושמור קא"ל אבל בשלח לי ע"י קטן כיון דאין הלוה יכול לשומרם שאינו הולך עמו בדרך כמי שא"ל שלח ופטור חשיב וכיוצא לזו כתב הרא"ש בתשו' המנעלים הביאה הטור בסי' ר"ץ וע' בפרק הרבית דף ע"א ע"ב דאיצטריך לאוקומה בדא"ל הניחם ע"ג קרקע והפטר. ונראה לי עוד ללמוד מדברי הרמב"ם ז"ל דכל ששלחו ע"י בן דעת הרי זה פטור ואפי' לא א"ל שלח לי ביד פ' ולא איצטריך לכשיאמר לו ע"י פ' אלא כדי לפוטרו אפי' בהיה אותו פ' קטן מדכתב בסמוך בדין השולח בנו קטן אצל חנוני ז"ל שלא היה לו לשלח אלא על ידי בן דעת משמע דכל ששלחו ע"י בן דעת נפטר החנוני דה"ק שלח לי ע"י בן דעת וזה סותר מה שדקדק הבכ"מ בפ"א מהל' שלוחין דין ח' ראובן ששלח כתב לשמעון וא"ל מנה שיש לי בידך שלחהו לי ביד לוי דדוקא בשייחד לו שליח אבל סתמא דא"ל שלח לא יע"ש:

תוכן העניינים

מחנה אפרים חלק א - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה