מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון
הלכות שכירות · סימן יב
השכיר ביתו לג' שנים כל שנה בכך וכך נראה דיכול לתבוע לו השכירות בסוף כל שנה ושנה ומ"ש הר"מ ז"ל בפ"ז וכן אם שכר ממנו ופי' שיתן לו השכר בכל שנה וכו' הא דאיצטריך לפרושי איירי בששכר בכ"כ ליום או לחדש ופי' שיפר' לו שכירותי' בכל שנה הא לאו הכי שלא פי' בכל חדש וחדש הוה זמניה אבל היכא דשכר לג' שנים כל שנה בכך וכך כל שנה ושנה הוי שכירות בפני עצמו ועיין בפ' הספינה גבי כור בל' ועיין במהריט"ץ סי' ח"י ועיין בתוס' בפ' בית כור דף ק"ד בד"ה פרושי קא מפרש שכתבו דה"ק לי' בשנים עשר זהו' לשנה משום דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף הוצרך להתנות שהי' לו ליתן כל חדש דינר עכ"ד ונראה דהתם דוקא הוא דלא אמרי' הכי משום דסוף סוף אינו מתפרש לשונו יפה שהרי בחדש העיבור אין לו לתת כלום ואיהו קאמר דינר זהב לחדש ולכן איכא למימר דמיהדר קא הדר ביה כדי להרויח את חדש העבור אבל בנ"ד דלא שייך לומר הכי שאינו מרויח כלום וגם כן מתפרש שפיר, לישניה כללא דמלתא דהיכא דשכר בית סתם שא"ל השכיר לי בית זה בכך וכך ליום אע"ג דא"ל כל יום כך וכך ה"ז שכורה אצלו לחדש אחד דסתמא דמלתא לא אגר אינש ביתא לפחות משלשים יום כדאמרי' בפ"ק דר"ה והיכא דשכר ואמר השכיר לי בית לג' שנים כל שנה כך וכך או כל חדש וחדש כך וכך נראה דכל חדש וחדש הוי חד שכירות כדמוכח מההיא דפרק הספינה דמדמי השוכר את הפועל לעשות עמו בגורן לאומר כור בל' סאה בסלע והכי פי' לה הטי"ד: