מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון
הלכות שכירות · סימן ו
והשתא איכא למיבעי בשוכר בית לזמן ובתוך הזמן באו עובדי כוכבים ודרו בה למי הוי הפסידא והיכא דנלקחו בתים הרבה לא קא מיבעיא לן דכה"ג הוי ודאי מכת מדינה דהוי פסידא דמשכיר כי קא מיבעי לי היכא דלא נלקחה בית אחרת כי אם זו בלבד מי אמרינן מזליה דשוכר וכר גרם ויתן כל השכירות או דילמא כיון דאין השוכר יכול לדור שם דמי לנפלה דקי"ל דאינו צריך לתת לו שכר ממה שלא דר בו וכ"כ הרב המבי"ט בח"א סי' מ' וכתב דאפילו לדעת הרמב"ם שכתב בשוכר את החמור ונאחז באנגריא דא"ל המשכיר הרי שלך לפניך ויתן לו כל השכירות מ"מ מאחר שהניחוה מעבודת המלך ישלים השוכר שכירותו ועוד דבחמור דמצי אמ"ל הרי שלך לפניך איירי דוקא בנלקחה דרך הליכתו אבל אם היו מחפשים בבתים ולוקחים הוי פסידא דמשכיר וגבי בית לא שייך לומר נלקחה דרך הליכתו עכ"ד ולכאורה נראה דבנ"ד איירי אפי' שלא נלקחו בתים אחרות אלא זו בלבד ואם הדבר כן עדיין יראה דמזליה של שוכר גרם ול"ד לנפלה דלתות הבית בעיניה אבל כל היכא דאיתיה הבית בעיניה כמות שהשכירה יכול לומר הרי הבית לפניך וכן מצאתי להרב בספר פני משה בח"ב סי' ל"ב שחילק בהכי וכתב דהא דמפלגינן גבי חמור בין ניטלה דרך הליכתו וכו' וגבי בית לא שייך לומר הכי מ"מ הרואה יראה בטור דאית ליה דהך סברא דדרך הליכתה ניטלה לא איתמר בגמרא אלא בהשכיר את החמור סתם אבל בא"ל חמור זה אע"פ שאינו בדרך הליכה א"צ להעמיד לו חמור אחר ומינה דלהר"מ ז"ל ג"כ בא"ל חמור זה לא שנא דרך הליכה וחייב ליתן לו כל שכרו עכ"ד והגם כי במ"ש ז"ל דהיכא דא"ל חמור זה אין חילוק בניטלה דרך הליכתו וכו' לע"ד אין נראה כן דכל שמחפשים בבתים ה"ז מכת מדינה וכל היכא דהוי מכת מדינה הוי פסידא דמשכיר שאפי' לא היה שוכרה זה היתה נלקחת שכן מחפשים ולוקחים כל החמורים. אבל בנ"ד דלא נלקחה כי אם בית זו בלבד כיון דלא הוי מכת מדינה איכא למימר דמזליה דשוכר גרם דאפשר שאם לא היתה שכורה אצלו לא היתה נלקחת:
וראיתי להתוס' ז"ל במסכת ערכין דף כ"א שהקשו על הבריית' דקתני, חלטו כהן א"ל הרי שלך לפניך והא בית הנחלט אסורה בהנאה וא"כ היכי מצי א"ל הרי שלך לפניך דהוי כמתה או נשברה דחייב להעמיד לו חמור אחר יע"ש ולכאורה היה נראה דזה סותר למ"ש דכל היכא דהבית קיימת אע"פ שלקחוה עובדי כוכבים ואינו יכול לדור בה דהוי פסידא דשוכר ואלו התוספות כתבו דדמי לנפלה. אבל עדיין איכא לפלוגי דבית הנחלט אינה ראויה לדירה לשום אדם ולכך דמי לנפלה מה שאין כן בלקחוה עובדי כוכבים שהבית ראוי לדירה. ועוד דהתם ליכא למימר מזליה דשוכר גרם וכמו שפירש רש"י ז"ל דמשום מזליה דמשכיר הוא שנחשד על הגזל ולפי פירוש הרמב"ם ז"ל דאית ליה דמאי דקתני בברייתא נאחזה באנגריא א"ל הרי שלך לפניך הוי כפשוטו דצריך השוכר לתת כל שכרה מינה נמי למדנו בחלטו כהן דא"ל הרי שלך לפניך דר"ל דצריך לתת לו כל שכרו כיון דהבית קיימת ולא נשתנה מכמות שהיה. ומה שכתב הרב המבי"ט ז"ל דאפי' בנלקחה מחמת השוכ' שאם היה ביד המשכיר לא היתה נלקח' אחר שיצאו העובדי כוכבים משם ישלים השוכר ימי שכירותו אינו נראה כן מדברי הרמב"ם ז"ל ואנגריא שאינה חוזרת יוכיח דאפי' הכי צריך לתת לו כל השכירות כיון דמזליה דשוכר גרם שהרי בדרך הליכתה ניטלה ומ"מ בעיקר הדין היכא דלקחוה עובדי כוכבים אפי' כי לא הוי מכת מדינה דמי לנפלה ומזל שניהם גרם ואינו נותן השוכר שכר דלהבא דמזל שניהם גרם והכי מוכח מפי' רש"י בפרק האומנין שכתב חייב להעמיד חמור או יחזיר לו שכרו: