אור ברסלב
מחנה אפרים חלק א - ב הלכות שכירות › סימן ג

מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון

הלכות שכירות · סימן ג

סימן ב

ראובן ששכר בית משמעון לחדש אחד והשאילו ללוי לאותו זמן ונשרף הבית וטוען ראובן שיחזיר לו השכירות מזמן שנשרף הבית ואילך ושמעון טוען לאו בעל דברים דידי את אחר שהשאלת אותה ללוי לא נשאר לך שום זכות בבית:

תשובה לכאורה היה נראה דראובן דינא קא משתעי דקי"ל ישנה לשכירות מתחלה ועד סוף וכל שנשרף הבית באמצע הזמן לא זכה המשכיר בשכירות שלא דר בו השוכר או הבא מכחו ויכול השוכר לתבוע השכירות מזמן שנשרף הבית ואילך. אבל ראיתי להתוס' בפרק האומנין דף ע"ט ע"ב שכתבו ז"ל וא"ת מ"מ אם נתן כל השכירות אמאי לא יטול השוכר שכר חצי הדרך שלא הלך ועוד דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף וי"ל דכיון שהקדים לו שכרו נתרצה שיהא שלו לאלתר דאף ע"ג דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף לדעת כן נותנו שיהא שלו לאלתר עכ"ד למדנו מזה דכל שהקדים לו השכר לא שייך לומר ישנה לשכירות מתחלה ועד סוף וכיון שכן בנ"ד שחזר ראובן והשאיל הבית ללוי כבר פקע זכותי' דראובן מהבית דשאלה ליומיה ממכר הוא תו לא מצי ראובן לתבוע משמעון שיחזיר לו השכר מזמן שנשרף הבית ואילך וכן מוכח מההיא דפרק המפקיד דף ל"ה ע"ב דאמר ר' זירא פעמים שהבעלים משלמין כמה פרות לשוכר ה"ד דאגרא מיניה מאה יומי והדר שייליה מיניה תשעים יום הדר אגרא תמנין יומי והדר שייליה מיניה שבעים יומי ומתה בתוך ימי שאלתה דאכל שאלה ושאלה מחייב חדא פרה ע"כ ופירש רש"י ז"ל דמחייב להעמיד לו הד' פרות שתים נחלטות לו בשביל שתי פרות שהשאיל לו ושתים על שתי שכירות לעשות אצלו עשרים יום עכ"ל. והשתא יש לדקדק דאמאי לא חשיב עוד דאם מתה הבהמה בתחלת השבעים יום שיעמיד לו פרה אחרת לעשות מלאכה שבעים יום. וכ"ת הרי השאילה לו לבעלים לשבעים יום ואם היתה קיימת היה עושה אצל בעלי' שהוא השואל מ"מ נימא ליה לבעלים כיון דמתה כלתה שאלתך ואתה חייב להעמיד לי השכירות דאינה לשכירות אלא מתחלה ועד סוף. וראיתי למהרש"א ז"ל שדקדק זה ופירש דאיירי כשהשכיר לו בהמה זו דאז אינו חייב להעמיד לו חמור אחר אלו ת"ד אבל לע"ד זה א"א לאומרו דא"כ גם להשלים העשרה ימים לא יתחייב לו להעמיד לו פרה אחרת כיון דפרה זאת א"ל וכבר ראיתי למהרש"א ז"ל שנדחק בזה ואישתמיטתיה מיני' דברי הריטב"א ז"ל בחידו' שכתב בהדיא דאיירי בשא"ל בהמה סתם ומש"ה חייב להעמיד לו בהמה כדי להשלים העשרה ימים. אבל לע"ד נראה ליישב עם מ"ש דהכא איירי כשהקדים לו השוכר השכירות מקודם וכן נראה מפרש"י שפי' ז"ל חזר ושכרה ראובן מצ' יום שהיא שאולה ואמ"ל השכירנ' לי וטול שכרך עכ"ל משמע דטול שכרך מהשתא קא יהיב ליה דאל"כ אמאי איצטריך תו לומר וטול שכרך אחר שא"ל השכירנה לי והלכך לא מצי השתא לתבוע לו שיעמיד לו בהמה לסמנן יומי שהמשכיר א"ל כבר זכיתי בשכר' מעת שבא לידי ואח"כ כשחזרתי ושאלתי אותה ממך מחלת לי על שיעבוד השבעים יום שנשתעבד בה אני וראיתי בחי' בתרא לפרק הספינ' שכתבו משם הרא"ם גבי ההיא דמדינר ליום ולגורן יפה סלע שאין זה אגר נטר דאע"ג דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף ה"מ היכא דלא בעי למיהב ליה מתחלה אבל היכא דיהיב ליה מתחלה שכירות הוי ולא הלואה:

תוכן העניינים

מחנה אפרים חלק א - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה