אור ברסלב
מחנה אפרים חלק א - ב הלכות שכירות › סימן א

מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון

הלכות שכירות · סימן א

הלכות שכירות

המשכיר בית לחבירו וצבר כליו לתוכו הרי זה חזקה וכ"כ הרב בעל העיטור והכי איתא בירושלמי וכן פסק הרמב"ם ז"ל אבל קצת מהמפרשים כתבו דזה לא הוי אלא כאכילת פירות ואכילת פירות לא הוי חזקה ועיין במהרי"ט ז"ל ח"א סימן ס"ה ולע"ד עם שאיני כדאי מ"מ נראה לי עיקר כסברת הרמב"ם ז"ל דכל שנותן כליו לתוכה הרי זה חזקה מכמה מקומות דבפרק הפרה דף מ"ח פריך על הברייתא דתניא כנוס שורך ושומרו הזיק חייב הוזק פטור הא גופא קשיא אמרת כנוס שורך ושומרו פטור טעמא דא"ל ושמרו הא סתמא חייב דבסתמא מקבל עליה נטירותא אימא סיפא כנוס שורך ואני אשמרנו הוזק חייב טעמא דא"ל ואני אשמרנו הא סתמא פטור דבסתמא לא מקבל עליה נטירותא כרבי ומשני רב פפא כולה רבי היא וסבר לה כרבי טרפון דאמר קרן בחצר הניזק משלם נזק שלם הלכך אמ"ל שומרו לא אקני ליה מקום בחצר והוי ליה קרן בחצר הניזק לא אמ"ל שומרו אקנויי אקני ליה מקום בחצר והוי חצר השותפין ע"כ אלמא דבהכנסת הפרה לתוך חצר חבירו קנה ליה מקומה ובפ"ק דקדושין נמי אמרינן בעי רב ביבי סלע של שניהם מהו ופירש הר"ן ז"ל ואף על גב דקי"ל בפרק הספינה דחצר השותפין אין קונים זה מזה הכי קא מיבעיא ליה מי אמרי' כי אמרה ליה תנם ע"ג הסלע אקנויי אקני ליה מקום בחצרו וקנייא לה יע"ש. ובפ"ב דבכורות דף ח"י אמרו דר' טרפון סבר אקנויי אקני ליה מקום בחצרו ופרש"י ז"ל כדי שיזכה בהם בבכורות מיד כשיולדו דתקני ליה חצרו ופי' התוס' ז"ל טעמא אי משום דגמר ושעבד נפשיה אי משום דפעמים הרועה פותח ונועל הא דאיצטריכו להני טעמי משום דאין לרועה בגוף הבהמות כלום כדי דנימא דתיקני ליה מקום כשהכניס בו בהמתו ובפ' הספינה דף פ"ה גבי ברשות המופקדים אצלו לא קנה עד שיקבל עליו או עד שישכיר את מקומו פירש רשב"ם ז"ל דמסתמא הקנה לו נפקד למפקיד את רשותו לצורך פירותיו יע"ש ובפרק קמא דפסחים כתב הרא"ש דאע"פ שהנפקד קיבל עליו אחריות מ"מ עיקר הממון של בעלים הוא וכיון שהשאילו הנפקד ביתו לשמירת ממונו קרינן ביה ביתו משמע מדבריהם ז"ל דבהכנסת הפירות שם נעשה רשותו בלא חזקה אחרינא:

איברא דיש להבין בדבריהם במה שאמרו דכל נפקד סתמא משאיל רשותו למפקיד דבפ' משילין אמתני' דמי שהיו פירותיו בעיר אחרת ועירבו בני אותה העיר לא יביאו לו מפירותיו אתמר עלה המפקיד פירותיו אצל חברו רב אמר כרגלי מי שהפקידו אצלו ואותביה ליה ממתני' דתנן ואם עירב הוא פירותיו כמוהו ומשני אמר רב הונא מתני' כגון שייחד לו קרן זוית ופי' רש"י שייחד לו קרן זוית דאושלי ביתא הלכך ברשות המפקיד הן יע"ש אלמא מוכח דכל נפקד סתמא לא משאיל מקום למפקיד עד שמייחד ליה מקום אבל כי לא ייחד לו מקום ואין צריך לומר היכא דקביל שמירה לא השאיל ליה מקום וכי תימא מי הכריחו לרש"י ז"ל לפרש דביחד קרן זוית דאושלי ביתא הוא ואמאי לא פירש דה"ט דייחד קרן זוית משום דחשיב כאלו פירש ואמר דאינו מקבל עליה שמירה ותו אינם ברשותיה דנפקד אלא ברשותיה דמפקיד איכא למי' דהוצרך לפרש הכי משום דרב ס"ל דאפי' בסתמא קביל עליה נטירותא וא"כ ביחד ליה קרן זוית אמאי לא קביל עליה שמירה ולזה פירש דהיינו טעמא משום דכל שמייחד לו קרן זוית אושלי ליה ביתא וכן משמע מאותה שאמרו בפרק קמא דפסחים ייחד לו בית זקוק לבער דקרינן ביה ביתך ועיין בספר מלחמות להרמב"ן ז"ל בסוף ב"ק גבי גונב מן העדר למקום שנטל יחזיר שכ' דמתני' דהמפקיד חבית אצל חבירו וייחדו הבעלים מקום וכו' דכיון דיחדו הבעלים מקום נעשה רשותו של מפקיד יע"ש:

כללא דמלתא לע"ד דלענין שכירות או שאלת מקום כיון דאינו אלא זכיה לפירות המקום דהיינו לאשתמושי בהו כדרך תשמישו כך דרך זכייתו וכענין שאמרו מודים חכמים לר"א בשביל של כרמים שקונה בהלוך כיון דלהלוך בלבד הוא דקא זכי ביה וה"נ כיון דלהניח כליו שם שכר ליה בהנחת כליו ה"ז זכה וכ"כ הריטב"א בחדושיו פ"ק דקדושין גבי הגבהה לר"ש הגבהה בפיל היכי מצי עביד:

תוכן העניינים

מחנה אפרים חלק א - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה