מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון
הלכות שכירות פועלים · סימן ג
בעל הבית שהקדים שכרו לפועל נראה דזכה בהם הפועל ושוב אין בעל הבית יכול לחזור בו אפי' אם לא התחיל במלאכתו ואמינא לה מההיא דפרק הזהב דפליגי ר"י ור"ל דר"י סבר ד"ת מעות קונות ור"ל סבר משיכה קונה ואמרו עלה דמתני' מסייע ליה לר"ל דקתני נתנה לבלן מעל ואמר רב דוקא בלן משום דלא מחסרא משיכה ופירש רש"י ז"ל לבלן בשכר שירחצנו בבית המרחץ דוקא בלן קתני דמעל הנותן משום דשכירות גמורה היא בנתינת הפרוטה ואין יכול לחזור בו שאין כאן מה למשוך עכ"ל. מדבריו אלו משמע דס"ל דשכירות הפרוטה נתן לו בשביל שירחצנו ולא לקנות בו קרקע כאשר פירשו התוס' ז"ל וכיון שכן על כרחין צ"ל דמשום הכי מעל משום דזכה הבלן בפרוטה ואין בעל הבית יכול לחזור בו דאם לא זכה הבלן בפרוטה אמאי מעל וכן נראה מתשובת הרא"ש בכלל ק"ב סי' י"א דכל שהקדים שכרו לפועל זכה מיד בשכרו ואין בעל הבית יכול לחזור בו יע"ש. ואף שראיתי להריטב"א שכתב בסוגיין על פירוש רש"י ז"ל ולפירושו יש לפרש דלאחר רחיצה הוא שנותנו לו דאי קודם רחיצה הא לא זכה בו שאינה לשכירות אלא או בסוף או מתחלה ועד סוף עכ"ל ומדבריו אלו נראה דס"ל דאף כשהקדים ב"ה שכרו לא זכה בו הפועל ויכול בע"ה לחזור בו. הרואה יראה דאין מקום לפירושו דבמתני' דמעילה קתני נתנה לבלן מעל אע"פ שלא רחץ וכן פירש רש"י בסוגיין (א"ה ולע"ד קשה עוד דנראה דזה סותר למה שכתב הוא עצמו ז"ל דאם הקדים בע"ה ונתן שכרו לפועל אין הפועל יכול לחזור בו וכיון שהפועל אינו יכול לחזור בו כ"ש הב"ה עיין לעיל בסי' א' ונראה שכתב כן לפי שהיה גורס בפרש"י שנותנו בשכירות רחיצה יע"ש דאם היה גורס כגירסתנו בשבי' שירחצנו מה חילוק יש בין שכירות פועלים לפירושו שפירש שכירות קרקע דכמו דשכירות קרקע נקנה בכסף כן שכירות פועלים נקנה בכסף ע"כ) והא דקי"ל דשכירות אינה משתלמת אלא או בסוף או מתחלה וע"ס היינו שאין חייב לשלם השכירות אלא או בסוף או מתחלה מתחייב ע"ס אבל אם הקדים לו השכירות ודאי דזכה בו הפועל כדאמרן וכן נראה מדברי התוס' פרק האומנין גבי השוכר את הספינה וטבעה בחצי הדרך שכתבו שם בד"ה אי אתה מוצא אלא ביין זה וספינה זאת וז"ל וי"ל כיון שנתן לו שכרו נתרצה שיהא שלו לאלתר אע"ג דאינה משתלמת אלא בסוף לדעת כן נותנו שיהא שלו לאלתר וכו' יע"ש והא דאמרינן בפר' הספינה דף פ"ז השוכר את הפועל לעשות עמו לגורן היום בדינר ולגורן יפה סלע אסור ליהנות הימנו וכו' ואם איתא דזכה הפועל בשכירות מיד ואין בעל הבית יכול לחזור בו אמאי אסור הא לא הוי הלואה אלא שכירות כבר פירש שם רשב"ם ז"ל בתחלת הסוגיא דאיסורא הוי משום דמיחזי כי אגר נטר ליה שנותן לו הפועל סלע בימות הגורן בשביל דינר שנתן לו בניסן והמתין לו עד עכשיו עכ"ל יע"ש:
והשתא מתיישב דברי התוס' שם שהקשו ממתני' דמרבין על השכר ולכאורה היה נראה דאין מקום לקושייתם דהתם שאני דכבר נגמר השכירות מהשתא מה שאין כן הכא אם לא שנאמר דגבי פועלים נמי מכי יהיב להו הדמים נגמר השכירות ואע"ג דפועלים מצו הדרי בהו מכל מקום כל כמה דלא הדרו בהו שכירות קיים הוא ואין בעל הבית יכול לחזור בו וכן ראיתי בשיטת מוהר"ר בצלאל כ"י שכתב משם הראשונים ז"ל וזלזולי בשכירות פי' הלא מן הדין אע"פ שלא שכרו עד ימות הגורן מותר דמעות שהקדים לאו הלואה הוא כלל אלא אגריה הוא דקא מקדים ליה שהרי מעכשיו הוא נשכר לעשות עמו לגורן ודמי ללוקח חפץ הנמצא ביד חבירו אע"פ שמתנה עמו שלא יתן החפץ עד חדש או חדשים מותר להקדים לו המעות ולאוזולי' גבי' ולא אמרינן דמעות הלואה נינהו וכי יהיב אותו החפץ בזול הוי אגר נטר אלא כיון דמעכשיו מכר לו אותו חפץ מכר גמור הוא ה"נ שכירות גמור הוא ע"כ. והא דכתב הנ"י ז"ל בפרק הספינה בסוגיין הנז' ז"ל אלא נראה טעמא כאותם שפי' דשכירות פועלים שיכול לחזור בו משמע דאסור משום דכשחוזר המעות הלואה נינהו וגם השתא כשאינו עושה עמו מהיום הוי מעות אלו בהלואה אצלו עכ"ל לאו למימרא דהוי הלואה ובעל הבית יכול לחזור בו אלא דלא הוי שכירות גמורה קאמר כיון דהפועל יכול לחזור בו ולא הוו קנין גמור וכן נראה מתוך דברי ה"ה ז"ל בסוף פ"ז מהלכות מלוה שכתב וז"ל וכתב הרשב"א ז"ל כתב מורי דדוקא פועל הוא דאסרו כשאינו עושה מעשה עמו שנראה כרבית הואיל ולא משתעבד פועל לגמרי מהשתא דהא יכול לחזור בו עכ"ל. ולכאורה נראה מתוך שמעתין דכל זה לא הוי אלא בפועל דאין בו מה למשוך כבלן וכיוצא אבל היכא דיש בו מה למשוך כסופר וכיוצא כל כמה דלא משך לא נגמר השכירות ושניהם יכולים לחזור בהם. אבל עדיין איכא למימר דהא דשמעתין לא הוי אלא לר"ל דס"ל דבר תורה משיכה קונה ולא מעות אבל לר"י דקי"ל כותיה דס"ל דבר תורה מעות קינות ומשיכה תקנתא דרבנן הוא גזירה שמא יאמר לו נשרפו חטיך נראה דבפועלים לא תקינו משיכה והעמידו דבריהם על דין תורה דמעות קונות וכההיא דכתבו הרמב"ן והריטב"א בפרק השואל גבי מאי דאמרינן התם כשם שהקרקע נקנית בכסף וכו' דשכירות מטלטלין נקנה בכסף דלא שייך למימר גזירה שמא יאמר לו נשרפו חטיך דהא לנפשיה טרח ומציל וכן נראה שהוא דעת הרמב"ם ז"ל שכתב בהלכות מעילה פ"ו ז"ל נטל פרוטה של הקדש ונתנה לבלן מעל כו' עד וכן אם נתנה לאחד מבעלי אומניות מעל אע"פ שעדיין לא עשו מלאכתו יע"ש: