מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון
הלכות שותפות · סימן ו
גם זאת וגם קצת מתשובתה נאבדה וזה אשר מצאתי:
תשובה מה שטוען ראובן שישבע לו שמעון שבועת השותפות כדינו אינה טענה שהרי כבר מחל לו השבועה בשטר המחילה שעשה לו אך במה שטוען להחרי' חרם סתם אם נשאר בידו מהשותפות הן מהקרן הן מהריוח לכאורה היה נראה דבהא דינא קא משתעי שאע"פ שכתב לו בשטר המחילה שמחל לו הכל ואפי' טעותא דיתגלי מ"מ כיון דראובן לא הוה ידע בההיא שעתא אם היה נשאר עדיין בידו של שמעון שהרי לא עשו חשבון על הריוח וכמה היה ושמא לא היה שם ריוח כל עיקר ואפי' אם היה לא הוה ידע כמה היה מגיע לחלקו וכל מידי דלא ידיע לאיניש אפי' כי מחל אין מחילתו מחילה דהוי כמו מחילה בטעות וכיוצא לזה כתב הרב בעפ"מ בח"א סי' נ"ז בשותפין שמחלו זה לזה יע"ש דמדמה לה לההיא דע"מ שאין לך עלי אונאה דקי"ל דיש לו אונאה משום דלא ידע ומחיל עד שיאמר יודע אני שאינה שוה אלא חמשים וכן נראה מתשו' הרשב"א ז"ל שהביא הב"י סי"ב ולגבי מחילת שמים הנה בשמים עדו שלא מחל אלא באונס ואפי' לא נאנס וסבור שאין לו בידו יותר ונמצא שיש לו אין מחילתו מחילה דכל דלא ידע לא מצי מחיל ואע"פ שהוא כותב לו הריני מוחל לך עד שיאמר יודע אני שיש לי בידך יותר עכ"ל מבואר מדבריו שאע"פ שבלבו של זה היה שאפי' אם המצא ימצא שיש לו בידו יותר מזה הרי הוא מחול לו אעפ"כ אין מחילתו מחילה וכ"כ בפשיטות הרב מהרי"ט ח"א סי' ק"ג שאע"פ שנתרצה בלבו למחול בלב שלם כיון שבאותה שעה לא הוה בריר ליה אינה מחילה:
איברא דאני לעצמי מזה שנים שעמדתי על דבר זה וראיתי שדבר זה במחלוקת שנויה בין הראשונים נ"נ דאיברא שמדברי התוספות בר' הכותב הכי מוכחא שכתבו גבי ההיא דפריך תלמודא לרב דאמר הלכה כרשב"ג ופרכינן וסבר רב תנאו קיים והאמר רב על מנת שאין לך עלי אונאה יש לו עליו אונאה והקשו בתוס' מאי פריך שאני התם דלא ידע ומחיל ותירצו דהכא נמי לא ידע שתמות אשתו קודם עכ"ד הרי שאע"פ שזה נתרצה ואמר שאם תמות אשתו קודם לא ירשנה אעפ"כ כיון דלא ברירא ליה ההיא שעתא שתמות איהי קודם אין מחילתו מחילה וכמו כן יש ללמוד בנ"ד. אבל הריטב"א ז"ל שם בחידושיו חולק על דברי התוס' וכתב דכל כה"ג לא קרינא ליה דלא ידע ומחיל שלא אמרו כן אלא בסתם מקח שחושב שאין בו שום אונאה אבל זה כבר ידוע שיהיה ראוי לירש את אשתו ומיתה שכיח ואפי' הכי מחל ותנאו קיים אלו דבריו וגם הרב מהר"ר בצלאל ז"ל הביא בחידושיו משם ריב"ש דבאונאה דוקא הוא דאמרינן לא ידע דמחיל היינו מפני שהוא סבור שאין בו אונאה כלל דסבר אנא בדיקנא בדיקני אלין ושוו כמה דיהיבנא: