אור ברסלב
מחנה אפרים חלק א - ב הלכות שומרים › סימן לט

מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון

הלכות שומרים · סימן לט

סימן לח

מי שנתן לאשתו חפץ א' לשמרו ופשעה בשמירתו מהו הדין. וראיתי להרמב"ם ז"ל שכתב בפרק כ"א מהלכות אישות האשה ששברה כלים בתוך הבית ה"ז פטורה משום שלום הבית ע"כ והראב"ד ז"ל השיג על זה דמדינא ג"כ פטורה מפני שהוא שכור לה בכל שעה והוי שמירה בבעלים עכ"ל וכתב ה"ה דהעיקר כדברי רבינו דאין האיש שכור לאשה אלא משום תקנה הוא והכי מבואר בירושלמי דפרק הכותב ע"כ ואני תמה על דברי הראב"ד וה"ה גם כן דמה שייך הכא לדין שמירה בבעלים והלא אשה זו ששברה כלים הרי זה דין מזיק יש לה דקיימא לן אדם מועד לעולם בין שוגג בין אנוס ואין שמירה בבעלים פוטרתה לזאת וכמ"ש הבכ"מ בפ"א מהלכות שכירות וזה מבואר. אלא משום תקנה דשלום הבית פטורה ודוקא בששברה אותה בשעה שהיא עוסקת במלאכתה בתוך ביתה הא שלא בשעת מלאכתה הרי זו חייבת והטעם דדוקא בשעה שהיא עושה מלאכותיה היא פטורה כדי שלא תמנע מלעשות מלאכותיה וכמ"ש הר"מ ז"ל:

איברא דהירושלמי גופא צריך להבין דקאמר התם שברה כלים בתוך הבית מה את עבד לה כש"ח או כשומר שכר וכו' משמע דלא סברא לחייבה אלא מפני שהיא כש"ש ולפי מה שכ' אפי' לא תיהוי שומר כלל ה"ז תתחייב מדין אדם המזיק. וכדי להבין הדברים צריך להקדים ההיא דתנן בס"פ האומנין המעביר חבית ממקום למקום ונשברה בין ש"ח בין ש"ש ישבע ולפי מה שנר' מהסוגי' שם הוא דאיירי בשנתקל ונשברה ונתקל לאו פושע הוא ומדינא ש"ח ישבע שלא פשע ויפטר אבל ש"ש הוה חייב דדמי לגניבה ואבידה אלא שחכמים תיקנו שאפילו הש"ש ישבע שלא פשע ויפטר מפני התקנה ומשמע שלא עשו תקנה אלא בנתקל אבל אי לא נתקל ונשברה הרי זה חייב ואפילו ש"ח משום דהוי פשיעה ולא עשו תקנה לפושעים וממילא נלמוד דאפילו היו בעלים עמו במלאכתו הרי זה חייב כדין אדם המזיק וכמ"ש התוספות שם דמדין אדם המזיק ליכא לחיובי דנתקל לאו פושע הוא אלא חשיב אונס גמור ודמי לגניבה הא כל היכא דפשע בהם כגון ששברם בלא נתקל ה"ז אדם המזיק. והשתא הירושלמי הכי קאמר אם כש"ח עבדי' לה כל היכא דלא פשעה בשבירתן הרי זו פטורה ואי כש"ש את עביד לה כי נמי לא פשעה ה"ז חייבת דליכא למפטרה מפני התקנה אלא באדם אחר בעלמא שאינו מחוייב לעשות מלאכתו של זה אבל האשה שמחוייבת לעשות מלאכתו וא"א להשמט ממלאכת בעלה אינו בכלל זאת התקנה ולזה קאמר דאפילו פשעה בשבירתן ה"ז פטורה מפני תקנת שלום הבית ולפ"ז צריך לומר דהירושלמי תחלה דהוה בעי אי כש"ח או כש"ש הוה איירי כששברתן באונס כגון דנתקל דאדם המזיק פטור אלא משום ש"ש הוי ס"ד לחיובא והדר א"ל דאפילו בפשעה בהם ה"ז פטורה משום שלום הבית והשתא לפי זה נראה דאם מסר בידה חפץ אחד לשמרו ופשעה בשמירתו ה"ז חייבת דליכא בהא משום שלום הבית אלא בשברה כלים בשעה שהיא עושה מלאכה הוא דתקינו כדי שלא תמנע מלעשות מלאכתו ולכאורה היה נראה דאפילו בגניבה ואבידה חייבת דהכי איתא שם בירושלמי שברה את הכלים מה את עבד לה כש"ח או כש"ש מסתברא מיעבדינה כש"ש אמרין אפילו כש"ח אינה אם אומר אם כן אין שלום בתוך הבית ע"כ אבל איכא למדחי דע"כ לא אמרו שהיא כש"ש אלא במלאכות שהאשה חייבת לעשות לבעלה דה"ז כש"ש דתקינו מזונותיה תחת מעשה ידיה אבל במלאכה שאינה חייבת לבעלה דהיינו לשמור לו כספים וכיוצא אינה אלא כש"ח:

ולפי מ"ש היה נראה דאם מסר חבית לשמור ופשע בה ונשברה הרי זה חייב ואפילו היו הבעלים עמו במלאכתו כגון שהוא שותף דשותפין חשיב שמירה בבעלים אפ"ה חייב משום דהוי אדם המזיק ואדם המזיק אינו נפטר מדין שמירה בבעלים אבל מדברי הירושלמי לא משמע הכי שהרי גבי שברה כלים אפילו בפשיעה לא הוה מתחייבת אלא משום שהיא ש"ח הא לאו הכי היתה פטורה וכן נראה מדברי הר"מ ז"ל דבפ"ג מהל' שכירות משמע דהמעביר חבית ממקום למקום ונתקל ושברה דאם הוא שומר חנם ה"ז פטור מדינא וטעמו משום דס"ל דנתקל לאו פושע הוא ולא מזיק ואילו בפ"ו מהלכות חובל פסק דנתקל ונפל על הכלי ושברו חייב נזק שלם דלא חלק הכתוב בין שוגג למזיד ע"כ משמע בהדיא דס"ל דנתקל הוי מזיק ולכאורה הדבר קשה דאם כן אמאי ש"ח המעביר חבית פטור מדינא דאף אם אינו פושע מזיק הוא אלא נראה דס"ל דאדם המזיק לא הוי אלא במזיק בגופו כגון שנפל על הכלי ונשבר או בכחו אבל היכא דנפל הכלי מידו ונשבר אין זה אדם המזיק ולא מתחייב אלא כשהוא שומר חנם שקבל עליו לשמור ואם נתקל לאו פושע ליכא לחייבו כל שעושה בחנם וכן מוכח מספר ראב"ן ז"ל דכל שאינו מזיק בכחו לא חשיב אדם המזיק כדי לחייבו בין באונס בין ברצון ומש"ה כתב דאם היו שניהם רצים ברשות הרבים דהוו שלא ברשות והזיקו זה את זה חייבים אבל הוזקו זה בזה פטור כיון דאין הנזק נעשה מכח המזיק אלא מכח הניזק דשני לן בנזקי גופא בין הזיק להוזק ע"כ ולפי זה בנ"ז כל שהוא שמירה בבעלים ה"ז פטור ומה שהקשו התוס' מההיא דפרק הגוזל גבי טבח שקלקל דס"ד דמקשה דאפי' בחנם היה חייב דא"כ מאי קאמר מפני שהוא כנושא שכר דלפי דרכנו מאי דפטור בש"ח הוי משום דההיזק נעשה ג"כ מפני שפירכסה הבהמה ולא נעשה בגופו דוקא וא"כ מאי ס"ד דמקשן לחייבו היה נ"ל לפרש דה"ק דכל כה"ג דעביד מלאכה לחברו שדרכו לעשותו בשכר כי נמי עביד ליה בחנם חשיב כנושא שכר כיון דמחזיק ליה חברו טובת הנאה וגבי יין נסך אשכחן דאי הוה משקה לעובדי כוכבים י"נ שלהם או שהיה עושה בחנם צריך להשליך לים כפי טובת הנאה שמחזיקים לו העובדי כוכבים ולזה אמ"ל דאעפ"כ לא נעשה ש"ש כיון דמעיקרא לא נחית אדעתא דשכר ורש"י ז"ל פירש שם אף זה חייב כנושא שכר ואע"פ שאינו נושא שכר אלמא פשיעה היא ע"כ פ' לפי' וה"ק בנד"ז אין חילוק בין עביד בחנם לעביד בשכר דבכל גוונא פושע הוא וחייב ולס' התוס' קשה מההיא דקאמר התם לעיל מינה אמר שמואל טבח אומן שקלקל חייב פושע הוא מזיק הוא ופריך ל"ל פושע הוא ומשני אי אמר מזיק הוא הוה אמינא ה"מ דקא עביד בשכר אבל בחנם לא ואי אדם המזיק שייך בכה"ג א"כ מה סברא היה לומר דהיינו דוקא בשכר:

וראיתי בשיטת ר' פרץ בעל התוס' שפי' דכל כה"ג לא שייך ביה דין אדם המזיק כיון דצריך להטפל במלאכתו והשתא אתי שפיר דאי הוה אמר מזיק הוא הוה משמע דחשיב ליה אונס דמזיק חייב אפי' אנוס אבל בחנם היה פטור כיון דהוי אנוס ולזה איצטריך לומר פושע הוא ואפי' בחנם חייב וזה נכון ולפי דברים אלו הירושלמי אתי כפשוטו דאיצטריכו לומר אי כש"ש אי כש"ח משום דכל כה"ג דשברה כלים בשעה שעושה מלאכת הבית לא מחייבא משום אדם המזיק. ועל פי האמור אפשר ליישב מאי דקשיא לי על הנ"י דבפ' המניח כתב בנשברה כדו והזיקו המים בשעת נפילה דפטור דלאו בדהוזק מכחו פליגי דא"כ לכ"ע חייב דהוי אדם המזיק וחייב באונס כרצון אלא מיירי דהיכא דקא אזיל ניזק פגע בהו והוחלק במים דלאו מכח הליכתן איתזק אלא מכח הלוכו על גביהן עכ"ל וק"ל עליו דנראה דלא ס"ל כמ"ש לעיל בדעת הר"מ ז"ל דכל שאינו מזיק בכחו לא חשיב אדם המזיק דא"כ בנשברה כדו ונשפכו המים אין זה חשיב מכחו כמו מעביר חבית ממקום למקום ונשברה דפטור בחנם משום דלא חשיב זה הנזק מכחו והשתא קשה עליו דאיהו ז"ל פי' הכא דנתקל לא הוי אונס גמור ואילו בפרק האומנין גבי מעביר חבית ונתקל כתב דש"ח פטור מדינא ואמאי לא מחייב משום אדם המזיק אבל לפי דברי ר' פרץ ז"ל אתי שפיר דשאני התם דצריך להטפל במלאכתו וכל כה"ג לא שייך אדם המזיק העולה מהאמור דבנ"ד דמסר חבית לחבירו לשמרו ונשברה בהליכתו אם היו בעליו עמו פטור ועיין לעיל בה' נזקי ממון סי' ה':

תוכן העניינים

מחנה אפרים חלק א - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה