מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון
הלכות שומרים · סימן כז
והיכא דהפקיד מידי אצל ב' ופשע א' מהם ונאבד נראה דכל אחד חייב לשלם החצי משום שכל אחד לא קבל לשמור אלא שמירת חצי החפץ וזה מתבאר מדברי הר"ן פ' שבועת הפקדון והרב המגיד ז"ל בפרק כ"ה מהלכות מלוה שכתב ז"ל אבל הרשב"א כתב והסכים לדעת רבינו ז"ל שיש חילוק בין שני ערבים לשנים שלוו שהרי הם לא נתחייבו מחמת שום דבר שנתן להם שנאמר לכל אחד נתן חציו או הפקיד חציו וכ"כ הנ"י בפרק המפקיד ז"ל המפקיד אצל ב' לזה הפקיד מחצה ולזה מחצה ובפ"ק דב"ק פריך והאיכא מסר שורו לחמשה ופשע בו אחד מהם ופריך היכי דמי אם אינו משתמר אלא בחמשתן זה שפשע חייב בכוליה ואי במשתמר בלא שמירתו מאי קא עביד וכתבו התוס' שם בשמעתין דכל מאי קעביד דקאמר היינו לומר דכולם חייבים וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהלכות נזקי ממון והיינו טעמא כמו שאמרנו שכל אחד קבל לשמור מחצה. והגם דהרא"ש ז"ל פירש שם ז"ל מאי קעביד וזה שפשע פטור כיון דסילק שמירתו והם יהיו חייבים שהרי מסר שורו לכולם ונתרצו כל אחד לשומרו אפילו אחד בלא חבירו עכ"ד כבר הוכיח הרמב"ן מפ' המפקיד ומפרק השואל דהמפקיד אצל שנים לשניהם ביחד הפקיד לזה מחצה ולזה מחצה אלא שאם אין לחבירו לשלם הרי זה חייב לשלם מדין ערב כמו שנים שלוו ביחד שנעשו ערבים זה לזה והביא דבריו הרב בעל התרומות בשער מ"ד:
איברא דהאי מלתא דערבות גבי פקדון לא ברירא לי דבשלמא בהלוה או השאיל לשנים שייך ערבות שזה נעשה ערב על חלק חבירו הואיל ומטי ליה הנאה לחברו כאלו הגיע לו דמי אבל גבי פקדון דלא מטי ליה הנאה לנפקד היאך יתחייב זה שנעשה ערב בעדו דאין הערב מתחייב אלא כי מטי ליה הנאה לחבירו וכמו שהביא הרא"ש פ"ק דקדושין משם התוס' ולזה הסכימו הרשב"א והר"ן ז"ל שלא כדעת הרמב"ן שכתב דכל שעשה מעשה על פיו הרי זה מתחייב מדין ערב ואע"פ דלא מטי ליה שום הנאה וכגון דא"ל זרוק מנה לים ואתחייב אני לך ואפי' לפ' מה שכתב הרא"ש ז"ל דאין השומר צריך שימשוך אלא כיון שעל פי דיבורו של שומר סילק שמירתו המפקיד מתחייב השומר היינו טעמא משום דעל דיבורו סמך וסילק שמירתו אבל כי א"ל למפקיד תנם ללוי שישמרם ואני ערב אם יתחייב לך הוי אסמכתא דסמכא דעתו של זה שלוי ישמרם שמירה מעליא והירושלמי דקאמר בהפקיד אצל שנים וכו' או ס"ל כסברת הרא"ש ז"ל דכל אחד קיבל שמירת כל החפץ א"ל מיירי בשאלה ששנים ששאלו מידי שכל שנשלמה השאלה נשארה פקדון אצלם: