אור ברסלב
מחנה אפרים חלק א - ב הלכות שומרים › סימן כא

מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון

הלכות שומרים · סימן כא

סימן כ

והיכא דהפקיד מידי אצל חברו ואחר זמן א"ל הנפקד טול את שלך כי אין רצוני לשמרו יותר וא"ל המפקיד יהא בידך ואם תאבד הרי אתה פטור מה דינו אם נאבד אח"כ. וראיתי בהגה' אשירי בפ' הפועלים גבי מתני' דמתנה ש"ח להיות פטור משבועה והשואל להיות פטור מלשלם דמיירי כשהתנה כן קודם שמשך ולהכי לא הוי כמתנה על מה שכתוב בתורה דלא שעבד נפשיה להיות בתורת השומרים עכ"ד. ולכאורה איכא לאקשויי דנראה דע"כ לא אמרו האי טעמא אלא אליבא דר"מ דאית ליה מתנה עמש"ב אפי' בדבר שבממון תנאו בטל אבל לדידן דקי"ל כר"י דבדבר שבממון תנאו קיים איכא למימר דאפי' כי התנה אח"כ תנאו קיים וכן נראה מדברי הסמ"ע בסי' ש"ד. אבל מדברי ר"י שהביא המרדכי בפרק החובל נראה דס"ל כאותה הגה' שהשיב על ראובן שהלוה לשמעון ד' ליטרין ואח"ז א"ל ראובן לשמעון אותם ד' ליטרין יהיו בידך למחצית שכר ובכן נתעסק שמעון ונאנסו דשמעון חייב כאשר בתחילה כי אין המעשה משתנה בחליפות דברים וראיה מהא דתנן קרע את כסותי חייב ואוקמוה בדאתא לידיה בתורת שמירה אלמא היכא דאתא לידיה בתורת שמירה אע"ג דהדר ביה וא"ל לקרוע לאו כלום היא ובתורת שמירה קאי ועוד ראיה מהא דתנן מתנה ש"ח להיות פטור משבועה ואמרינן שם ואמאי מתנה עמש"ב הוא ומסקינן לעולם ר"מ היא ושאני הכא דמעיקרא לא שיעבד נפשיה משמע הא שעבד נפשיה לא מצי מתנה עכ"ל:

הן אמת דאיכא למידק בדבריו דאיהו יהיב טעמא דאין השומר נפטר משום דאין המעשה משתנה בחליפות דברים ואילו מהראיה דמייתי מפ' הפועלים נראה דהיינו טעמא משום דהוי מתנה עמש"ב. ולכן היה נראה לומר דכל שהתנה בלשון תנאי וכמתני' אף כי התנה אחר שנשתעבד תנאו קיים ותדע דהא באומר קרע את כסותי דחייב כיון שבא לידו בתורת שמירה ואפי' הכי אם התנה ואמר ליה ע"מ לפטור ה"ז פטור דכל תנאי שבממון תנאו קיים והרי זה התנה עמו שאעפ"י שהוא שומר עליו שיהיה פטור משבועה ולר"מ לא מהני תנאו אחר שנשתעבד כבר שכיון שהוא שומר עליו עדיין ולא נסתלק שמירתו אע"פ שגילה דעתו שאינו רוצה להיות כשאר השומרים אין המעשה משתנה בחליפות דברים ועדיין הוי שומר עליו וכיון שכן ה"ז מעמש"ב שמתנה עמו שאע"פ שהוא שומר יהא פטור מדינו:

והשתא יליף שפיר ר"י דאין המעשה משתנה בחליפות דברים מדחשיב ליה לר"מ מתנה עמש"ב דאם איתא שהשומר יכול לסלוקי נפשיה משמירתו א"כ לא חשיב מתנה עמש"ב דכיון דהתנה שאינו רוצה לשעבד עצמו יותר ה"ז נפטר שלא חייבתו תורה לשומר במקום שאינו משעבד עצמו וכמ"ש התוס' ז"ל בפרק אע"פ אלא ודאי צ"ל דאין השומר מסתלק נפשיה מן השמירה בדברים אחר שנתחייב בשמירתו ולהכי לא מהני תנאו דהוי מתנה עמש"ב. אבל לדידן דקי"ל דבדבר שבממון תנאו קיים אעפ"י שלא נסתלק שמירתו של שומר עד שיחזיר ליד הבעלים אפ"ה פטור השומר משום שהרי התנה עמו שיהא פטור וכל תנאי שבממון קיים כאילו קנו מידו וכמ"ש הסמ"ע:

איברא דעדיין איכא למימר דכל שכבר קיבל עליו הנפקד שמירתו אפי' כי התנו אח"כ ע"מ לפטור דלא מהני תנאו ואעפ"י שהוא דבר שבממון משום דמי ידע המפקיד שיאבד כדי דנימחול וכמ"ש התוס' ז"ל בר"פ הכותב ועוד דאין אדם יכול למחול דבר שלא בא לעולם והכא נמי כיון שלא נסתלק השמיר' בחליפות דברים ועדיין בשמירתו קאי כי התנה וא"ל ע"מ שיהא פטור ה"ז כמי שא"ל שאם יאבד ויהא חייב לו שהוא מוחל לו התשלומין שיתחייב לו והוי מוחל דבר שלא בא לעולם ואפי' לר"י לא מהני התנאי זולת כשהתנה עמו מעיקרא שאינו מקבל עליו חיוב שמירה כשאר השומרים והוי כההיא דע"מ שאין לך עלי שאר וכסות שמתנה עמה שאינו מקבל עליו חיוב שאר וכסות וכן נר' להוכיח מלישנא דתלמודא דמסיק לעולם ר"מ היא ושאני הכא דלא שיעבד נפשי' מעיקר' דמשמע דפשיט' ליה דמתני' לא מצי מיירי אלא בהשתנ' עמו מעיקרא ואפילו אליבא דר"י דאל"כ הכי ה"ל למימר לעולם ר"מ הוא והכא במאי עסקינן בשלא שעבד נפשיה מעיקרא כיון דעד השתא דהוה מוקי לה כר"י הוה מיירי בכל גוונא ואפילו כי התנה אח"כ אלא מוכח כמ"ש דאפילו כי הוה מוקי לה כר"י דוקא לא מצי מיירי אלא בשהתנה עמו כן מעיקרא אבל תנאי שאח"כ לא מהני אלא שעדיין יקשה עלינו מתני' דקרע את כסותי דאם אמ"ל ע"מ לפטור מהני דאלמא דמהני התנאי ואפילו לאחר שקיבל שמירתו:

וראיתי להרב בשלטי הגבורים בפרק המפקיד שכתב דהמרדכי לא מיירי אלא כשלא פירש לו שמוחל לו על חיוב שמירתו אבל אם פירש ואמ"ל שמוחל לו על חיוב שמירתו אז ודאי פטור עכ"ל נראה דס"ל דכל כה"ג לא חשיב מוחל דבר שב"ל שאינו מוחל לו דמי התשלומין שיתחייב לו אלא החיוב המוטל עליו מהשתא לשומרם הוא דקא מחיל ליה. ולפי זה יש ליישב דשאני בין היכא, דהתנה הנפקד להיכא דהתנה המפקיד דכי התנה המפקיד וא"ל על מנת לפטור הרי זה כמוחל לו על חיוב שמירתו ומצי מחיל אבל כי התנה הנפקד וא"ל ע"מ להיות פטור אין כאן מחילה אלא שהוא מתנה על עצמו שאם תאבד שלא יהיה חייב בתשלומין כשאר השומרים ולהכי לא מהני תנאו שכבר הוא משועבד בדיני השומרים ולא יכול לסלק שמירתו מעליו עד שיחזיר השומר לבעליו או שימחלו הבעלים וכן נראה מדברי התוספות בפרק אף על פי דף נ"ו שכתב דאפי' לר' מאיר דאית ליה בדבר שבממון תנאו בטל כי אמר לחבריה קרע את כסותי ע"מ לפטור דפטור משום דהרי זה מוחל לו על נזקו ויכול למחול אבל כי א"ל הנפקד ע"מ שאהא פטור מן התשלומין ר"ל שלא יהא עליו חיוב כשאר השומרים ולאו כל כמיניה שהרי כבר הוא מחוייב ועומד. ובחדושי הרמב"ן בפרק י"נ כתב דמחלוקת ר"מ ור"י במתנה על מה שכתוב בתורה אינו בלשון מחילה דהא ודאי יודה ר"מ דמחילה מהניא בממון וכי פליגי אינו אלא בלשון ע"מ שאין לך עלי שאר וכסות דמשמעותו שאינו רוצה להתחייב עצמו מעיקרא בכך ע"כ ולפ"ז למדנו דמתני' דמתנה ש"ש להיות פטור מלשלם דאין משמעותו לשון מחילה דאם משמעותו לשון מחילה היכי ס"ד לומר דהוי מתנה על מה שכתוב בתורה:

ולפי זה עלה לנו דבנ"ד שא"ל המפקיד יהיו בידך ואם תאבד הרי אתה פטור שנפטר הנפקד שהרי מחל לו על חיוב שמירתו ואף לדעת ר' ברוך שהביא בהגהת אשירי בפ' הפועלים שאין התנאי מועיל להיות פטור מפשיעה איכא למימר דהיינו דוקא היכא דקביל עליו לשמרו ומתנה להיות פטור מפשיעה שכיון שקביל עליה לשמרו מיד מתחייב בפשיעה וכי מתנה ואומר ע"מ להיות פטור מפשיעה חשיב תנאי סותר את המעשה. אבל בנ"ד שא"ל הנפקד למפקיד טול את שלך כי אין רצוני עוד לשמרו וא"ל המפקיד יהיו בידך ע"מ לפטור לא חשיב תנאי סותר את המעשה אלא שהמפקיד מתנה עמו שאם תאבד הרי הוא מוחל לו ועוד דבנ"ד מכי א"ל הנפקד טול את שלך נפטר משמירתו כדאמרינן בפרק הזהב כיון דא"ל טול את שלך אפי' ש"ח לא הוי וכי הדר וא"ל המפקיד יהיו בידיך ואם תאבד הרי אתה פטור נמצא שלא נשארו בידו בתורת שמיר' אלא מקום הוא דקא יהיב ליה נפקד למפקיד וכההיא דהא ביתא קמך. ועל מ"ש ר"י דאין המעשה משתנה בחליפות דברים צריך להבין ההיא דאיבעיא לן בפרק השואל שאלה בבעלים ושכרה שלא בבעלים מהו מי אמרינן שאלה לחודיה קיימא ושכירות לחודיה קיימא או דילמא שכירות בשאלה מישך שייכא ופירש רש"י ז"ל שאלה וקודם שהחזירה חזר ושכרה ונגנבה מי אמרינן שכירות לחודיה קיימא ואע"ג דכי משך לה מעיקרא בבעלים הוה ותו לא הדר ומשיך לה אעפ"כ מחייב ליה דבשעת שכירות ברשותו היתה ולא מחסרא משיכה וקני חצרו באמירה וקנין אחריתי היא ושלא בבעלים היא או דילמא שכירות בשאלה שייכא דכל חיוב דשוכר ישנו בשאלה ומחמת משיכה ראשונה בא לו וההיא בבעלים הוה ופטור עכ"ל מוכח מהכא דהמעשה משתנה בחליפות דברים ומי שהיה בידו מידי בשאלה והדר אמר ליה המשאיל מכאן ואילך תהא זאת בידך בשכירות יצא מדין שואל ונעשה שוכר וכמו כן אם שאלה סתם שבידו של משאיל ללוקחה ממנו כל עת שירצה אם א"ל המשאיל מכאן ואילך אין אתה שואל עליה אלא יהא בידך פקדון יצא משואל ואינו יכול להשתמש עוד בה והרי היא פקדון בידו וההיא דקרע את כסותי דלא נפטר היינו טעמא משום דמשאמ"ל הכי פטומי מילי קא"ל וכמ"ש התוספות שם וההיא דמתנה שומר חנם להיות פטור דאי א"ל הכי בתר דאתא לידיה בתורת שמירה דלא מהני ועדיין הוי שומר עליה כדמעיקרא דאלמא דאין המעשה משתנה בחליפות דברים התם שאני שאין השומר יוצא משמירתו עד שיחזירנו ליד בעלים. אבל גבי שואל שאינו חייב אלא מפני שיכול להשתמש בה כל היכא דא"ל המשאיל איני רוצה שתשמש עוד בה יצא מתורת שואל:

תוכן העניינים

מחנה אפרים חלק א - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה