מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון
הלכות שומרים · סימן יג
והיכא דהפקיד אצל חבירו מטבעות פסולי' שיש סכנה למי שנמצאים בידו מי מצי לומר הנפקד אלו הייתי יודע שהיו בכיס זה מעות פסולים לא הייתי מקבלם והוי קבלה בטעות כמו שנראה מדברי מהרי"ק ז"ל שורש קנ"ה ודקדק לה ממה דאיצטריך תלמודא לאוקמי בשהכיר בו שהוא נגחן ולא סגי בשיאמר לו סוף סוף אי תם הוה פלגא נזקא הוית בעי לשלומי יע"ש. ולע"ד לא הכרתי ראיתו דהתם היינו טעמא משום דמצי אמר ליה אי תם הוה לא הוה נגח כמו שפירש רש"י ז"ל אבל כדי לאיפטורי לזה מדין שמירה אם נאבד השור עדיין ליכא ראי' ובסוף פרקין מוקי לה לההיא דר"א בשהכי' בו שהוא נגחן להכי אם הוזק פטור דכיון שהכיר בו שהוא נגחן סתמא דמלתא שלא יזיק קביל שלא יוזק לא קביל משמע דוקא משום שהכיר הא לא הכיר ה"ז חייב אם הוזק ואע"פ שנמצא שהיה נגחן מעיקרא ולא אמרינן שמירה בטעות היא שאם היה יודע שהוא נגחן לא הוה קביל עליה לשומרו כיון דאין החיוב בא לו מחמת שהיה נגחן: