אור ברסלב
מחנה אפרים חלק א - ב הלכות שומרים › סימן טו

מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון

הלכות שומרים · סימן טו

סימן יד

ואם זה שזכה בעד חברו שלא היה מצוי בעיר שאמרנו שלא נעשה הוא שומר והרשו' בידו להחזירו ליד הבעלים הראשונים והחזירו לבעלים הראשונים אם נעשו הבעלים שומרים עליו מי אמרינן כיון דזה דמוסרו בידו לא היה שומר עליו גם זה שישנו עכשיו בידו לא מתחייב דלא עדיף האי שומר מגברא דאתי מחמתיה שאלו זה שזכה בעד חברו פשע בה נפטר אף שומר שבא מחמתו פטור. וכיוצא לזו כתב הרב מהרימ"ט ז"ל בחי"ד סי' ל"ט על ההיא עובדא דארנקי דאפקדיה רב יוסף גבי ההוא גברא ופשע בה הקשה הוא ז"ל והלא רב יוסף דאפקדיה גביה גבאי הוה וממון שיש לו תובעים הוא ותירץ דכיון דרב יוסף עצמו אם פשע בה היה פטור אף זה שבא מחמתו לא עדיף מיניה. וכן ראיתי להריטב"א בחידושיו בפרק המפקיד עלה דההוא אפטרופא דזבן תורא ליתמי ולא הוו ליה (ככי ושני שכתב וז"ל הקשה רש"י מה לו לספסירא עם הרועה שהרי לא שומר שלו הוא ותירץ דכיון דפרה דבעלים הוא ובקרא ש"ש דיתמי הרי בעלים עומדים במקום היתומים וכההיא דקאמר ר' יוסי תחזור פרה לבעלים הראשונים. ואיכא למידק דהתם הוא שהראשון הוא היה שומר של בעלים ושלוחו חשיב לפני שומר שני אבל הכא כיון דמקח טעות אין האפטרופוס שומר של ספסירא כלל ולא שלוחו והרי זה כאדם שאמר לרועה שמור פרה של פלוני שאין הרועה נעשה שומר כלל וי"ל דכל מקח טעות כיון דחייב הלוקח לתת סחורתו למוכר ולוקח נמי יכול לעכבו עד שיתן לו המוכר דמיו הרי נעשה הלוקח שומר עליו וכאותה שאמרו כל האומנין ש"ש אלא דהכא דיו שיהא כש"ח כיון דהוה כאן מקח טעות ונתקיים תי' רש"י ז"ל יפה דאתיא הא כההיא דר' יוסי עכ"ל הנה דבריו מבוארים כמ"ש:

וראיתי להנ"י שכתב בפרק הגוזל בתרא גבי ההוא עובדא דאפקידו גביה ארנקי דפדיון שבוים אתו גנבי עליה שקליה ויהביה להו ואמרו שם אין לך פדיון שבוים גדול מזה שהקשו דל"ל להאי טעמא ת"ל דהוי ממון שאין לו תובעים ותירץ דהכא לא יהביה ליה לחלקם אלא לשומרם ע"כ ולכאורה נראה מדבריו דס"ל דההיא עובדא דפ' החובל דקאמר אפקדינהו גבי ההוא גברא דהיינו שמסרם בידו לחלקם הוא בעצמו הא לאו הכי רב יוסף הוה מצי לתובעם ממנו וכיון שכן אי נתנם בידו לשמירה בלבד כי פשע בהם הוה מחוייב לשלם לרב יוסף ואע"ג דרב יוסף עצמו אי פשע בהם ונאבדו הוה פטור וזה נראה דלא כהרב מהרימ"ט ז"ל. אבל עדיין י"ל דה"ק דההיא עובדא דפ' הגוזל הבעלים עצמם הפקידו ביד זה ע"מ לשומרם ולא א"ל לחלקם וכיון שכן נמצא דעדיין לא נסתלקו הבעלים מהם מה שאין כן בההיא עובדא דפ' החובל דהבעלים מכי מסרו לרב יוסף דהוה גבאי על מנת לחלקם נתנו לו וכבר הבעלים נסתלקו מהם וכמו שפירש רש"י וכיון שכן אי רב יוסף הוה פשע בהם היה פטור כי מסרם לאחר לא עדיף זה שבא מחמתיה מהגבאי עצמו. אבל מדברי הראב"ד שהביא הטור סי' ס' אין נראה כן שכתב דמי שהודה על עצמו שנתן אין בודקין אחריו היאך נתן ויש לנו להעמיד השטר בחזקתו ולומר שזיכה אותם לו על ידי אחר ונשארו בידו ונעשה שומר עליהם ע"כ משמע דאפי' בסתמא נעשה שומר עליהם. וראיתי שדבר זה במחלוקת שנויה בין תרי שינויי דתלמודא דבסוף פרק בתרא דביצה מקשה לרב דאמר כרגלי מי שהופקדו אצלו ממתני' דמי שזימן אצלו אורחים לא יוליכו בידם מנות אלא אם כן זיכה להם מעי"ט ואי אמרת כרגלי מי שהופקדו אצלו כי זיכה להם מאי הוי ומשני כיון שזיכה להם ע"י אחר כמו שיחד לו קרן זויות הוי ואי בעית אימא זיכה שאני ע"כ מוכח מהא דמי שזיכה מידי לחברו ולאחר זכיה הופקדו אצלו לשינוייא קמא כמי שייחד לו קרן זויות דמי ולא נעשה שומר ולשינוייא בתרא לא הוי כמי שייחד לו קרן זויות. ולפי מ"ש היה נראה לומר דאפט' שמינהו אבי יתומים דקי"ל דפטור מפשיעה אי הפקיד מידי אצל אחר ופשע בהם ונגנבו יהיה פטור מה"ט גופיה דלא עדיף זה השומר הבא מחמת האפטרופוס. אבל לע"ד אין נראה כן דכי אפקיד האפטרופוס מידי אצל אחרים כאלו הפקידו יתומים הוי דאפטרופוס ידו כידם הוי: (א"ה עיין בתשו' הרא"ם ז"ל סי' נ"ב דף ע"ח ע"ד והביא אותה רבינו ז"ל לקמן שנראה מדבריו דס"ל דההיא עובדא דרב יוסף איירי שנתנם לו רב יוסף לחלקם לעניים אבל אם א"ל לשמור היה חייב הנפקד כדין ש"ח יע"ש ולכאורה נראה שהוא הפך סברת מהרי"ט והריטב"א ז"ל הנז"ל וע"כ כדי שלא יחלוק הרא"ם על הריטב"א ז"ל צ"ל דשאני רב יוסף דיד עניים הוה וכעין החילוק שכתב רבינו ז"ל:

תוכן העניינים

מחנה אפרים חלק א - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה