אור ברסלב
מחנה אפרים חלק א - ב הלכות שבועות › סימן יא

מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון

הלכות שבועות · סימן יא

סימן י

מי שנשבע שלא לקרב את זוגתו אם לא תעשה דבר פלוני אם חלה השבועה.

תשובה לכאורה היה נראה דלא חלה השבועה כיון דמשועבד לה מן התורה בעונתה וכדאמרינן בפרק המדיר וכיון דמשועבד לה היכי מצי מדיר לה. איברא דבנדרים תנן קונם שאת נהנית לי עד הפסח אם תלכי לבית אביך עד החג הקשו בתוס' וכיון דמשועבד לה היכי מצי מדיר לה ותירצו שני תרוצים ולתירוץ בתרא כתבו דשאני הכא שתולה הנדר בדבר שאפשר לקיימו שפיר חל הנדר שהרי אפשר לה שלא תלך ולא תיאסר עכ"ד. ואין להקשות מההיא דאמרינן בפ' המדיר דאוקי למתני' דתלנהו לקישוטיה בתשמיש ואמרה יאסר הנאת תשמישי עליך אם אתקשט דמשמע דאפי' בתולה נדרה לא חייל כל שהוא להפקיע שיעבודיה דהתם כיון שבידה הוא לבטל התנאי וליאסר א"כ נמצאת איהי מפקעת שיעבודיה בע"כ אבל הכא בידה הוא שלא תלך ולא תיאסר ולע"ד היה נ"ל להכריח כתירוץ בתרא של התוס' ממה שאמרו בס"פ ר"א דנדרים ההוא דא"ל לדביתהו קונם שאי את נהנת לי עד שחטעימי תבשילך לר"י ולר"ש ר"י טעים וכו' אלמא דכל שאפשר לקיים התנאי חל הנדר.

איברא דמדברי התוס' בפ' המדיר דף ע"א נר' דס"ל כתירוץ קמא דנדרים שכתבו אברייתא דהמדיר את אשתו שלא תטעום אחד מכל הפירות פי' דאיירי שא"ל יאסר תשמישך עלי אם תטעום מאותו המין וכ"כ הטור. אמנם ראיתי להרב בנ"מ שחילק בין שתי הנושאים דע"כ לא אמרו התוס' בתירוץ שני אלא במידי דאיפשר לה לקיימה בשובה ונחת כי ההיא דשלא תלך לבית אביה דאין לה צער אם לא תלך אבל בתנאי דאי' לה צערא לקיימה כגון שלא תתקשט או שלא תטעום אחד מכל הפירות הו"ל כאומר סתם קונם תשמישי עליך דלא חל עכ"ל'. ואני אומר הגם כי לכאורה נראה שהוא חילוק נאה מיהו ההיא דס"פ ר"א הויא תיובתיה דהתם מייתי ההוא דא"ל שאת נהנית לי עד שתרוקי ברשב"ג וההיא ודאי לאו תנאה דמתקיים בשובה ונחת דהא ודאי למירק אגלימא דרשב"ג זילותא רבתא היא ומבזה ת"ח עונשיה גדול מנשוא וכ"ש כבודו דרשב"ג דנשיאה הוה וכ"נ ג"כ דעת הר"מ ז"ל בפי"ג מה' אישות שכתב ז"ל המדיר את אשתו שלא תלך לבית האבל וכו' וכתב ה"ה שם ז"ל ומדברי רבינו נראה שהוא מפרשה במדירה מהנאתו אם תלך עכ"ל הרי דכל שתלה תנאי נדרו בד"א אע"ג דאית לה צערה בקיומה שפיר חייל דלאו ודאי קעקר שהרי איפשר לה שלא תלך ולא תיאסר אמנם לזה איכא למדחי דמדברי הרמב"ם ליכא ראיה דהר"מ ז"ל ס"ל דקונמות מפקיעין מידי שעבוד כמ"ש הר"ן בר"פ המדיר ולא אלמוה לשיעבודיה דידיה כיון דאשה יוצאה שלא לרצונה אבל בשבועות דלא מפקיעין מידי שיעבוד איפשר דס"ל דאפי' בתולה תנאי נדרו בד"א ויכולה איהי לקיימה בשובה ונחת אעפ"כ לא חיילא השבועה ולדידיה אתי שפיר כל הני דנדרים שהבאתי למעלה. אבל מדברי רש"י והר"ן שם בפ"ב דנדרים נראה דס"ל כתירוץ בתרא של התוס' ומ"ש הבנ"מ דהתם ליכא צערא לאשה אם לא תלך לבית אביה אינו נראה כן דהא כבר פי' המפרשים שם והרא"ש ג"כ והטור דאיירי בשהיה עומד אחר החג ואסר לה הנאתו עד הפסח אם תלך לבית אביה עד חג הסוכות ובהא ודאי איכא צער' לאשה אם לא תלך דאפי' כשאינו עמה בעיר שנינו המדיר את אשתו שלא תלך לבית אביה רגל א' יקיים שנים יוצי' ויתן כתובה. הן אמת דמדברי הטור בסי' ע' נראה דשלא תלך לבית אביה לית לה צערא ואינו יכול להפר משום נדרי עינוי נפש ולפי זה היינו יכולים לומר דכי אסר הנאתו עליה אם תלך לבית אביה כיון דאפשר לה לסבול שפיר חל הנדר אבל באסר לה תשמישו אם תאכל אחד מכל הפירות כיון דאכילת פירות הוי עינוי נפש ואפילו יום אחד אי אפשר לה לסבול כמ"ש התוס' בהמדיר חשיב כאלו מהשתא, אסר לה תשמישו וכה"ג חילק הר"ן ז"ל ברפ"ב דנדרים גבי אם ארחץ יע"ש. אבל הדבר תמוה דכל הני שלא תלך לבית אביה או לבית המשתה נראים ודאי נדרי עינוי נפש ואינה יכולה לסבול וכ"כ ר"י ופסקה מרן בי"ד סי' רל"ד ואפשר דס"ל להטור דכל שהיא נדרה מעצמ' שלא תלך לבית אביה גילתה דעתה דלא ניחא לה בהליכתה אצלו אבל כי הדירה בעלה שלא תלך אצלו הא ודאי צערא אית לה ועוד דאפילו כי נדרה איהי ע"כ יודה הטור דאינה יכולה לסבול דאם לא כן לא הוה מפר לה אפילו כי תלנהו בתשמיש דלא תלך ולא תיאסר בתשמיש וכדאמרינן גבי קישוט אשר ע"כ נראה לע"ד דס"ל להטור דאע"ג דשלא תלך לבית אביה א"א לה לסבול מיהו לא חשיב נדרי עינוי נפש ע"ד שאמרו בקישוט ומ"ה כי אסר לה תשמישו אם תלך לא (א"ה ע"כ מצאתי ונראה שיש חסרון חבל על דאבדין):

תוכן העניינים

מחנה אפרים חלק א - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה