אור ברסלב
מחנה אפרים חלק א - ב הלכות שאלה ופיקדון › סימן ו

מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון

הלכות שאלה ופיקדון · סימן ו

סימן ה

מה שאמרו אין השואל רשאי להשאיל צריך לברר אם עבר השואל והשאילה לאחר אם יכול לחזור ולהוציא מידו של שני מטעם דאין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר דלפי מ"ש הרי"ף ז"ל בפרק המפקיד דמה שאמרו אין השואל רשאי להשאיל הוא דוקא לכתחלה אבל אם עבר ועשה לא מיקרי גזלן דלא קי"ל כר"מ דאמר כל המעביר ע"ד בע"ה נקרא גזלן יע"ש היה נראה לומר גם כן דאין השואל הראשון או הבעלים יכולים להוציא מידו של השואל השני דשואל הראשון זכה בה לאשתמושי בה כל ימי שאלתה וזה הזכות שיש לו בה נתנו לשני ומה שאמרו בפ"ק דגיטין פקדון אמאי אינו יכול לחזור בו לימא ליה אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר וכו' התם שאני משום דאינו אלא פקדון ואין לו שום זכות בו לנפקד לאישתמושי ביה לא לראשון ולא לשני אלא שנתנו לזה כדי להוליכו לבעליו וע"ז אותיב ליה אמאי אינו יכול לחזור אי משום דזכה זה השני לבעלים הלא אין כאן זכיה דלא ניחא להו לבעלים בכך דאין רצונו שיהא פקדונו ביד אחר. וכ"ת אפ"ה האיך יכול לחזור בו אחר שנתנו לו להוליכו לבעלים כיון דטעמא דאין רצוני לא הוי קפידא גמורה אם איתא דהשואל שהשאיל לאחר מה שעשה עשוי. איכא למימר דכיון דאין זכיה לבעלים יכול זה הראשון להוציאו מידו משום שהוא חייב באחריותו עדיין וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל שכתב בפ"א מהלכות שכירות דהרי זה יכול להוציאו מידו משום שהוא חייב באחריותו יע"ש ולכאורה הוה קשה דאמאי לא סגי ליה מטעם דאין רצוני לחוד אבל לפי מ"ש אתי שפיר וכ"כ הרב בית חדש בסימן קכ"ה יע"ש. והטור בא"ה סימן כ"ח הביא משם בעל העיטור ור"ש דהמקדש בטבעת שאולה דאיכא מ"ד דהויא מקודשת בההיא הנאה שיכולה איהי לאשתמושי בה כל ימי שאלתה והרא"ש כתב דאם נתנו לו רשות להשאילה לאחר והודיעתו לאשה ה"ז מקודשת יע"ש והבת"ה כתב דמה שאצטריך הרא"ש ז"ל לכשנתנו לו רשות להשאיל לאחר אינו אלא לכתחלה אבל בדיעבד אפי' לא נתנו לו רשות להשאיל הויא מקודשת יע"ש:

אבל לע"ד נראה דבהא פליגי דמאן דאמר מקודשת אפילו לא נתנו לו רשות להשאיל סבירא ליה כמו שכתבנו לעיל דאם עבר השואל והשאיל לאחר מה שעשה עשוי ואין מוציאין מידו של שני. והרא"ש ס"ל דכל שלא נתנו לו רשות להשאיל לא זכתה בו האשה כדי שתתקדש בו שהרי יכול לחזור ולהוציא מידה מטעם דאין רצוני והרב בעל העיטור ז"ל כתב באות פקדון אחר שהביא דברי הרי"ף והגאונים ומיהו סברא דרבוותא דאם עבר והשאיל אינו יכול לחזור בו משום טעמא דאין רצוני שיהא ביד אחר אלא כשהוחזק כפרן עכ"ל ולכאורה נראה שטעות סופר נפל וצ"ל יכול לחזור בו דהכי מוכח מהראיה דאייתי מגיטין. ואני בע"ד במ"א הבאתי ראיות לסברא קמייתא מההיא דמתה יורשים משתמשים בה כל ימי שאלת' וכיון דמידי ספיקא לא נפקא נראה לע"ד דאין אנו יכולים להוציא מידו של שואל שני כיון דהוא תפוס בה וברשות בא לידו וכמ"ש התוספות בס"פ השואל ד"ה פרדסי יע"ש והבעלים ג"כ אינם יכולים להוציא מידם ואע"פ שלא החזיקהו בה. והב"ח ז"ל בא"ה כתב דכל שלא נתן לו המשאיל רשות להשאיל הוי ליה קידשה בגזל יע"ש. ולע"ד לא מיקרי גזל כמבו' בדברי הרי"ף והרא"ש בפרק המפקיד גבי אין השואל רשאי להשאיל אלא טעמא הוי כמש"ל דכיון דלא זכתה האשה בשאלה שהרי הבעלים יכולים להוציא מידה אישתכח דלאו מידי יהיב לה בשעת הקידושין ועיין מה שכתב המרדכי ז"ל בפרק הספינה והביאו הב"י ז"ל דאין קונין בסודר שאול יע"ש וכן כתב הרא"ש בתשו' והעיקר נראה לי דאם השאיל לאחר הרי הבעלים יכולים למחות ולומר אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר ומוציא מידו ואף אם השאיל לראשון לזמן מכי עבר והשאילו לאחר נסתלק הוא ממנו ועיין בחידושי הרב מהור"ר בצלאל בפרק השואל מ"ש משם הרמ"ך גבי שואל אדם בטובה לעולם:

תוכן העניינים

מחנה אפרים חלק א - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה