מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון
הלכות קנין מעות · סימן יג
פחות מבן עשרים שמכר קרקע מירושת אביו ונתן הקונה המעות כדי לקנות בו הקרקע לאחר שיבא לכלל עשרים ונשבע המוכר לקיים המקח. לכאורה נראה דבכה"ג קנה הלוקח מיד לאחר עשרים ואפי' שנתאכלו המעות מקודם דהרי זה דומה לאומר לאשה התקדשי לי לאחר ל' יום מקודשת ואפילו אם נתאכלו המעות וכ"ת התם שאני משום דבידו לקדשה מעכשיו מה שאין כן בנ"ד הא ליתא דבפ' ב"ש גבי קטנה שנתקדשה וגדלה דאמר רב דגדלי קדושיה עמה כתב הנ"י בשם הרשב"א דמקודשת היא במעות שקבלה בעודה קטנה דהוי כאלו אמר לה התקדשי לי לאחר שתגדלי דמקודשת ואפי' נתאכלו המעות באותה השעבוד שנשתעבדה ע"כ ועדין נראה שאין מכאן ראיה לנ"ד כמבואר. שוב ראיתי שדבר זה היא פלוגתא דרב ושמואל בפרק יש בכור והתוס' ואור זרוע פסקו כשמואל וכתב הבת"ה שכן נראה עיקר לפי הגירסא שלנו דקאמר שם והלכתא כותיה דשמואל והריטב"א ז"ל ג"כ הכי ס"ל בפ"ק דמציעא. ומיהו אפילו לדבריהם בנ"ד כל שנשתמש זה בבית לאחר כ' שנה וראה המוכר ושתק הרי זה קנאו בחזקה ואע"פ שלא אמר לו המוכר לך חזק וקני כאלו אמר ליה דניחא ליה דליקום בהימנותי' ותדע דהא במוכר מירושת אביו אמרו טעמא בפ"ק דמציעא דף ט"ז דה"ט דלא קני משום דלא סמכא דעתיה דלוקח משום שאינו בידו של מוכר דמי יימר שירש מאביו כלום שמא ימכור אביו נכסיו בחייו הא כל היכא דאיהו בידיה דמוכר ודאי סמכא דעתיה וקונה אותו בחזקה שמשתמש השתא וכמ"ש התוספות והריטב"א ז"ל שם גבי ההיא דבעי התם במאי קני ליה בהאי שטרא וכו' והרמב"ם ז"ל בפכ"ט מה' מכירה כתב שנ"ל שאפילו קטן שמכר קרקע ונעשה בן עשרים ולא מיחה אינו יכול לחזור בו שכיון שלקח המעות ונשתמש הלוקח בקרקע זו לפניו כשהוא בן עשרים נתקיימה ביד הלוקח שהרי רצה בממכרו ולע"ד נראה שאפילו החולקים על הרמב"ם ז"ל בנ"ד כ"ע יודו והוא בהקדים מ"ש המפרשים שם בשמעתין דאותיב לי' לרב מההיא דמה שירש מאבא דלא עשה כלום ומאי קושיא ירושה שאני משום דאתיא ממילא ותירצו דהכא שאני כיון דאמר ליה בשעת המכר מה שאירש מאבא מכור לך הרי הבטיחו שיזכה בה לאחר שירשנו והרי מאמינו עכ"ד וכמו כן בנ"ד הרי. הבטיחו שיזכה בה לאחר עשרים שנה והרי האמינו וכל שכן זה שנשבע: