מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון
הלכות קנין מעות · סימן יא
מי שלקח חפץ ונתן הדמים ולא משך ואח"כ קידש הלוקח אשה באותו חפץ קודם שמשך. לכאורה נראה דאף דרבנן עקרו קנין מעות מ"מ במקום איסורא לא העמידו את דבריהם ונראה שכן מבואר ממ"ש רש"י ז"ל בסוגיין דהזהב וז"ל ונפקא מינה לענין איסורא כגון אם קידש את האשה לר' יוחנן הוו קידושין עכ"ל ולכאור' המובן מדבריו נרא' דאיירי בשקידש המוכר באותן דמים ולזה אמר דאע"ג דמדרבנן לא קנה מיהו כיון דמן התורה קנה במקום איסורא לא העמידו דבריהם. הן אמת דנרא' לפי זה דרש"י ז"ל ס"ל הפך סברת רוב הפוסקים שכתבו דאפי' דמעות אינם קונות מ"מ קמו זוזי ברשותי' דמוכר שהרי אדעתא דהכי נתנם לו לעשות בהם כל חפצו אלמא דאפי' במקום דליכא למיחש לאיסורא קמו זוזי ברשותיה דמוכר לכל דבר. (א"ה עיין בפריש' בסי' קצ"ח שכתב על דברי הטור ז"ל ואם קידש וכו' נ"ל דמש"ה כתב זה ללמדנו דאף לאחר התקנה אם קידש אשה מקודשת דקנין מעות מהתור' לא זז ממקומו לענין קדושין דאיסור' הוא ולחומרא עכ"ל והטור בפי' כתב בסוף הסימן דיכול להוציאם דלפי זה מדינא מקודשת דשלו הם לכל דבר משעה שלקחם וכונת הטור לע"ד הוא לאפוקי סברת ר"ל). ועוד אפשר להבין דכונת רש"י ז"ל הוא היכא דהלוקח קידש באותו חפץ אשה קודם שמשך דאע"פ דחכמים הפקיעו קנייתו ולאו דידיה נינהו מ"מ כיון דמדאורייתא קנה ודידיה הוי ה"ז מקודשת דלגבי איסורא לא הפקיעו חכמים קנייתו. ונראה שרש"י ז"ל למד זה מההיא דאמרו בסמוך ואף ר' נחמן סבר ד"ת מ"ק וכדקאמר לוי במתני' דנתנ' לסיטון הרי זה מעל אלמא דאע"ג דחכמים הפקיעו קנייתו אפ"ה לענין איסורא דמעיל' לא הפקיעו וכן כתב הרשב"א בש' ר"ב ז"ל ד"ה נתנה לבלן וז"ל וא"ת כיון דתקינו רבנן משיכ' ואמרו מעות אין קונות מאי קשיא לי' לר"י דמדינא לא מעל כיון דלא קנה וי"ל דלענין מעילה דאורייתא לא תקינו עכ"ל. הן אמת דלפי דברי התוס' ז"ל אין ראיה משם כלל דטעמא דהתם הוא דנהי דהפקיעו חכמים קנינו של לוקח לענין שלא קנה החפץ מ"מ לא הפקיעו קנינו של מוכר בדמים ומ"ה מעל עיין בדבריהם סוף פרק המפקיד ומדברי הרי"ף ז"ל והגאונים שהביא הטור בסי' קצ"ח נראה דהיינו טעמא דמוכר מצי לאישתמושי במעות משום דאדעתא דהכי נתנם לו:
ונראה לע"ד דאפי' תימא דרש"י ס"ל דאם קידש לאשה באותו חפץ קודם שמשך מקודשת מ"מ לאו כ"ע מודו בה דכיון דחכמים הפקיעו קניית הדמים כי קידש אשה נמי אינה מקודשת דהאי חפצא לאו דידי' הוי דהפקר ב"ד הפקר כדמשמע בפ' האשה רבה יע"ש ולא דמי לנתנה לסיטון דמעל וכמו שחילקו התוס' בפ"ב דע"ז דף ס"ג ע"א ד"ה והא מחסרא משיכ' דהתם קודם שיהי' אתנן עקרו חכמים הקני' ולא חל עלי' אח"כ איסור אתנן כלל משא"כ במעיל' דכבר היה קודש ומיד שנתן לסיטון מעל וכה"ג אין כח ביד חכמים להפקיע וכפי' הל"מ ז"ל והכא נמי כי יהיב דמים על המקח מקודם שקידש בהם את האשה עקרו חכמים קנייתו וכי יהיב אח"כ לקידושין לאו דידי' קא יהיב וכן כתב הריטב"א ז"ל בסוגין דהזהב על דברי רש"י וז"ל ואינו מחוור דכיון דמדרבנן אינן קונית הפקר ב"ד הפקר ואף לר' יוחנן אינה מקודשת למ"ד דלית לי' רשות להנפוקינהו עכ"ל. וראיתי להר"מ ז"ל בה' מעיל' פ"ו שדחה האי סוגיא דהכא ופסק דנתנה לסיטון לא מעל נראה דס"ל דכיון דחכמים עקרו קנית הדמים אע"ג דמן התור' הי' קונ' מ"מ עכשיו שתיקנו דלא ליקנו' יש בידם לעקור אפי' לענין איסורא וכבר כתבתי לעיל דהכי מוכח מאות' שאמרו בפ' השואל בשואל קורדום של הקדש דמעל חבירו מותר לבקע בו לכתחילה אלמא דהעמידו דבריהם אפי' בדאורייתא מדשרי לבקע בו לכתחל'. איברא דבה' תרומות פ"ט פסק ז"ל דאם לקח פרה מכהן ונתן את הדמים ועדין לא משך דאסור לכהן להאכיל' כרשיני תרומ' דמן התורה מעות קונות ולא אמרינן כבר עקרו חכמים קנין מעות ולישתרי להאכילה תרומ' וי"ל: