מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון
הלכות קנין מעות · סימן טו
שייך לקנין משיכה
מי שלקח מקח מחברו והגביה אותם הלוקח ע"י פועלים עובדי כוכבים והניחוה בחא"ן אי קנאה הלוקח מי אמרינן כיון דהפועלים הם עובדי כוכבים אינם יכולים לקנות לישראל ואפילו בפועלי' ישראלים איכא לספוקי מכיון דאין הפועלים מכוונים לזכות ללוקח והוי כאותם שכתב הטור סי' הע"ר דאם היה בונה ע"י פועלים הרי זה לא קנה דאין הפועלים מכוונים לזכות לבע"ה:
ואיברא דבנ"ד אם היו הפועלים ישראלים קנה הלוקח מיד שהגביהו הפועלים את השקים אע"פ שלא נתכוונו הם לקנות ללוקח מכיון דאיכא דעת אחרת מקנה לא בעינן דעת קונה וכדכתב הרשב"א בחי' פ"ב דגיטין גבי זקן שאני דידע לאקנויי אבל היכא דהוו הפועלים עובדי כוכבים בהא איכא למיבעי' דכיון דעובדי כוכבים נינהו ואין ידם כיד ישראל הגבהה דידהו נמי לא חשיב כאלו הגביה הישראל או דלמא שאני פועלים דידם כיד בע"ה וכדאמרינן פ"ק דמציעא דף י' דאפילו למאן דאמר המגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו ואפילו עשהו שליח פועל שאני משום דידו כיד בע"ה. וכיוצא לזה ראיתי להרשב"א בחי' למסכת קדושין דף י"ט בההיא דאומר אדם לבתו קטנה צאי וקבלי קדושיך שהקשו הראשונים והיאך היא מתקדשת דזו זוכה לאחרים הוא דהא כסף קדושיה לאביה וקי"ל דאין קטן זוכה לאחרים ותירץ הרשב"א לחד תירוצא דאיכא למימר דידה כיד אביה לזכות לו היכא דאיכא דעת אחרת מקנה דלא גרע מחצרו דקונה לו שלא מדעתו:
הן אמת דהרשב"א דקדק בהא משום דהוי חצר המהלכת ולע"ד נתקשתי בדבריו אמאי איצטריך לאתויי לה מדין חצר כדי דתקשי ליה דהוי חצר המהלכת ואמאי לא מייתי לה מדין יד דידה כיד אביה כדאמרי' פ"ב דקדושין דף מ"ד ע"ב וכמו דחצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו ה"ה נמי בידו שיזכה לו שלא מדעתו כיון דאיכא דעת אחרת מקנה. וכ"ת הא לא הוי דומיא דידה דמה ידה בסמוכה לה בעינן כדאמרינן בריש פרק הזורק דאיכא למימר כמ"ש הר"ן והביאו הב"י פ"ק דמציעא דכל שהוא משתמר למי שהוא זכות לו כידו הוא ויד אריכתא היא יע"ש אם לא שנאמר דלא אמרינן הכי אלא בנערה דידה כיד אביה וכידא אריכתא דמי אבל קטנה אף דיודעת לשמור לענין זה לא הוי כיד אביה לומר דידה כיד אביה וכידא אריכתא דמי:
ולענין נדון דידן עדיין נראה דאף דיד פועלים כיד בע"ה מכל מקום הוי כחצר המהלכת ועיין בפ"ב דגטין דף כ"א ע"א ובפרק הזורק דף ע"ח גבי מאי דאמר רבא התם כתב לה גט ונתנו ביד עבדה יע"ש. אבל עדיין יש לצדד דבמ"א כתבתי דכל מידי דאם עשהו שלא מדעת בעלים כגון עשיית מעקה או איזה פעולה הרי הוא עשוי בכה"ג לא אימעיט עובדי כוכבים משליחות דכי אימעיט עובדי כוכבים משליחות היינו במידי דבעינן שליחות ואם עשהו שלא מדעת בע"ה אין מעשיו כלום עד שיעשנו שלוחו או ידעינן דניחא ליה לבע"ה בכך דחשיב כאלו הוא עצמו עשהו שליח לכך אבל במידי דלא בעינן שליחות כגון מי שאמר לעובד כוכבים לעשות לו מעקה ועשהו הרי מה שעשה עשוי וכיוצא לזו כתב הרשב"א בתשו' ועיין במהרשד"ם בח"מ סי' שע"ו שכתב ז"ל ועל הספק הג' אי מיקרי חזקה מה שפרע לחופרים גם זה פשיטא לי דהוי חזקה גמורה כי מה לי חפר הוא ומה לי חפרו הם בשבילו ואפי' שהעובד כוכבים לאו בר שליחות כלל לא מתורת שליחות אני אומר וכו' יע"ש ועדיין אין ראיה גמורה לנ"ד כמבואר: