מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון
הלכות קנין מעות · סימן א
כתב הרב ב"י דאם התנה בהדיא דהמעות יקנו קנה וכן פסק הרב בהגה אבל הרב בעל ש"ך כתב דלא נהירא ליה דכיון דחכמים תיקנו דמעות אינם קונים לא פלוג וראיה ממאי דקי"ל כר"י בפרק אע"פ דאפי' בדבר של ממון אם מתנה על דבר שתיקנו חכמים תנאו בטל משום דחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה אלו ת"ד. ודע דהר"ן ז"ל כתב בפרק אף על פי וז"ל ואף על גב דסבר ר"י דחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה ותנאו בטל הא איכא ר' יוסי דפליג עליה ור"י ור' יוסי הלכה כר' יוסי. עוד כתב הש"ך דאפי' למ"ד בדבר שבממון תנאו קיים הכא לא שייך לומר הכי דפשיטא שאינו יכול להתנות ולעשות קנין מדבר שאינו קנין והביא ראיה ממ"ש הריטב"א ז"ל בקדושין שכל מקום שאמרו חכמים שאין קנין מן הקנינים קונה אע"פ שפירש המוכר והלוקח שיקנה בו אינו קונה והרי הוא כאלו אומר שיקנה באמירה בעלמא עכ"ד. ולע"ד אין משם ראיה דע"כ לא אמר הריטב"א הכי אלא במידי דאינו קנין כגון מסירה ברה"י ומשיכ' ברשות הרבים דחכמים לא תיקנו שם אלו הקניות אבל כסף ודאי קנין גדול הוי דבר תורה אלא שחכמים הוא שאמרו שלא יקנה בדמים לטובתו של לוקח וכיון שכן כל שהתנה לומר שיקנה בדמים הרי זה קונה דכל האומר א"א בתקנת חכמים כגון זו שומעין לו כדאיתא בר"פ הכותב וחזר הדין לסיני שדמים קונים. אבל מדברי התוס' והריטב"א ז"ל בפרק הזהב דף מ"ו ע"א בד"ה ש"מ מטבע נעשה חליפין וכו' וז"ל ובקנין סודר דשכיח ליכא למיחש לשמא יאמר לו נשרפו חטיך דכיון דלא קבל המוכר המעות טרח ומציל עכ"ל נראה קצת כסברת הש"ך דלפי מ"ש הב"י דמה שאין הדמים קונין היינו דוקא בסתמא שלא פי' שרוצה לקנות בדמים ואז דוקא הוא דתיקנו חכמים שלא יקנה עד שימשוך אבל אם פירש בהדיא שרוצה לקנות מהשתא קנה א"כ תו ליכא לאקשויי מקנין סודר מה שהקשו התוס' שהרי כבר פירש שרוצה לקנות מהשתא ועיין בפרק בתרא דעובד' כוכבים ס"ג ע"א גבי אתנן זונה:
וראיתי להר"ן ז"ל בפ"ק דקדושין דף תרל"א שכתב וז"ל ודאמרינן לא קנה עד שיתן את הדמים איכא מאן דאמר דדוקא כל הדמים אבל במקצ' דמים אפי' לא עייל ונפיק אשארא לא קני דכי אמרינן דבמקצת דמים קנה הכל כל היכא דלא עייל ונפיק אזוזי ה"מ בנותן מקצת דמים לשם קנין דכיון שקבלם לשם קנין גלי אדעתיה דניחא ליה דליקני בהכי אבל הכא דמים הללו לא לשם קנין נתנם לו אלא לשם פרעון עכ"ל ומתוך דבריו אלו נראה דמה שאמרו בהזהב דף ח"ס ערבון רי"א כנגד כולו הוא קונה איירי בשנתנם לו לשם קנין כדי לקנות בהם ואפ"ה לענין מטלטלין אמרו שם דאינו קינה אלא לענין מי שפרע. וזה נראה דלא כסברת הב"י. וראיתי להב"י בריש סי' ר"ד שכתב ז"ל דאם נתן לו הערבון ואמר שיקנה לו ע"י הערבון לרש"י ז"ל לא קנה אלא כנגד מעותיו ולדברי התוס' ז"ל קנה הכל וסיים ואמר ואע"פ שכל אלו הדינים לענין קרקע הם אומרים מינה נשמע לקנין מטלטלין לענין מי שפרע עכ"ל. ולכאורה קשה דכפי מ"ש בסימן קצ"ח דכל היכא שפירש שרוצה לקנות בכסף קונה הכא נמי כיון שפירש שרוצה לקנות הכל בערבון אמאי לא יקנה קנין גמור אף במטלטלין. ואפשר לומר דאם אמר בפי' המעות יהיו שלך מעכשיו ואפי' אם נאבד או נגנב או נאנס המקח יהיה ברשותי מעכשיו דכה"ג קנה: