מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון
הלכות קנין חצר · סימן טו
וחצרו של אדם דקונה לו שלא מדעתו צריך לברר אם היה בעל החצר ישן אי קנה לו אי לא. איברא דקיימא לן נתן לה גיטה בחצרה והיא ישנה דאינה מגורשת איכא למימר דהתם שאני משום דחצר דגיטה לא אתי אלא משום יד וכל שהוא ישן לית ליה יד אבל בעלמא דחצר משום שליחות אתי כי היכי דשלוחו מהני ואפי' היה זה המשלחו ישן ה"נ בחצרו וכ"כ המפרשים בהזורק דאם עשתה שליח לקבלה וקבלתו בעודה ישנה דהויא מגורשת. (א"ה עיין מ"ש הנ"י בפ"ק דמציעא משם הר"ן דחצר המשתמר במציאה לא אתי מדין שליחות אלא מדין יד וכ"כ בחדושי ר"ב משם התוס' שם יע"ש ועיין מ"ש מרן הב"י בא"ה ס"ס קל"ח בשם הרשב"א וז"ל הצ"ל אבל מה שכתב הראב"ד דאפי' זרקו לה בחצרה והיא ישנה דמגורשת הא ודאי צ"ע ומסתברא דאינה מגורשת דלא עדיפא חצרה מידה עכ"ל. ולפ"ז יש להסתפק אם באתה לו מציאה בחצירו המשתמר כשהוא ישן אי זכה ונראה דלא נ"מ מהאי ספיקא דמאחר דאיכא מ"ד דאף בכה"ג חצר משום שליחות אתי ודאי זכה בעל החצר דאין לנו להניח את הודאי משום האי ספיקא ועוד דכבר כתבנו לעיל משם הרא"ש ז"ל דבמציאה זוכה הראשון אף שיש ספק בזכייתו: