מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון
הלכות קנין חצר · סימן ט
ומומר להכעיס שהפקיד אצל ישראל וקודם שנפגר המומר אמר הנפקד רוצה אני בפקדון כתב רש"י בתשובה דזכה בהם דמומר לע"ז מין הוא וגופו וממונו הפקר וכל טעמי מסור יש בו ואין היורשים יכולים להוציא מידו של נפקד. וראיתי למהרי"ט ז"ל בחה"מ ס' מ"א שכתב דאפשר דרש"י בשיטת הגאונים קאי דסברי שאין המומר יורש את אביו דבר תורה, אבל לשיטת האחרונים דסברי דמומר יורש את אביו ד"ת אלא שחכמים הפקיעו ירושתו לא חשיב נכסיו הפקר וזוכה בהם המומר אם ישוב בו או בניו יורשים אחריו אלו דבריו ז"ל. ולע"ד דבריו אלה אינם נכונים אצלי דהלא מחלוקת האחרונים עם הגאונים אינו אלא במומר אם יורש את אביו אבל הישראל יורש את אביו המומר דבר תורה, ורש"י ג"כ לא קאמר אלא אם קדם הנפקד והחזיק בפקדון לעצמו בחיי המומר דנהי דאם לא קדם וכיון להחזיק לעצמו נכסים ברשותיה דמומר קיימי ויירתו בניו אחריו, אבל כל שקדם והחזיק לעצמו כבר זכה בהם ואין כאן משום גזל דגופו שרי ממונו לא כל שכן. וכ"ת הרי אמרו ממון מסור אסור לאבדו משום דלמא נפק מיניה זרעא מעליא לק"מ דנהי דאסור לאבדו מההיא טעמא מיהו דין גזל לית בהו ואפילו אם נטל מביתו בתורת גזל זכה בהם. ותדע שהגע עצמך שלא הניח זרעא מעליא משמע דלא הוה ביה איסורא אלמא דאין בנכסי מסור דין גזל, וכיון שכן זה שקדם והחזיק בנכסיו בחיי המומר מיניה דמומר קא זכה דכ"ז שהוא חי ממונו הוא ולית בהו משום גזל כיון דהוי מומר, והמרדכי בפרק הגוזל בתרא כתב דכי אמרינן ממון מסור אסור היינו דוקא לאבדו אבל יכול הישראל ללוקחו לעצמו, אבל מדברי ר"ת שהביא הב"י בריש הלכות רבית אין נראה כן יע"ש שכתב דליכא למיחש להלוותו ברבית משום דלמא נפיק מיניה זרעא מעליא, ומ"ש הרב מהרי"ט דהלא כיון דספקא הוי הא קי"ל ספק הינוח דאם נטל הרי זה אסור, ולק"מ דהכא ליכא חזקה דממונא והוי כי ההיא דספ"ק דכתובות דאם רוב ישראל מחזירין לו אבדתו הא מחצה למחצה לא משום דאין לו חזק' ממון וכמ"ש ה"ה ז"ל בהלכות איסורי ביאה פט"ו: