אור ברסלב
מחנה אפרים חלק א - ב הלכות קנין חצר › סימן ז

מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון

הלכות קנין חצר · סימן ז

סימן ו

ובעל הבית שנאבד לו שום דבר בתוך ביתו וכסבור שנגנב ממנו ונתייאש ואח"כ מצאו אחר בתוך הבית אי זכה בי' המוצא אותם מכיון שראינו שנתייאש בע"ה ראיתי להתוס' ז"ל בפ' אלו מציאות דף כ"ו שכתבו גבי מאי דהקשה תלמוד' אמתני' דקתני אם הי' משכירו לאחרים הרי אלו שלו ואמאי ליזיל בתר בתרא שפי' דהיינו בע"ה שהוא דר עכשיו ואין מתייאש ממנו דכיון דאין זרים אתו סבור שימצאם לאחר זמן ע"כ משמע מדבריהם דאם שמענו לבע"ה שנתייאש הוו של מוצאם ולא אמרינן כיון דברשותי' קיימי אין יאוש מועיל כמ"ש הרמב"ן ז"ל במלחמות דטעמא דאבידה שנטלה קודם יאוש שאינה נקנית ביאוש שנתייאש אח"כ מפני שידו כיד הבעלים ושומר שכר שלהם הוא הלכך לעולם אינה נקנית ביאוש הואיל וישנה ברשות הבעלים ואפשר לומר דהתוס' לשיטתייהו קא אזלי דכל דבר שאין דרכו לימצא אין חצירו קונה לו ומשום הכי מהני יאוש דהוי כאילו אינו ברשותו וכ"כ המרדכי הכא דמטעם זה אין חצירו קונה לבע"ה אחר שנתייאש מהם. אבל לפי טעם הרמב"ם ז"ל והראב"ד בפ' ט"ז מהלכות גזילה ואבידה גבי חנות ומטמון נרא' דלא ס"ל לחילוק התוס' ובכל גוונא קנה לו חצירו ואפי' במעות כל שהיא חצר המשתמרת ולפי זה בנידן דידן שנאבד לו לבע"ה מעות בתוך ביתו אפי' ראינו שנתייאש מהם אין יאוש מועיל דברשותיה קיימי ואפי' לסברת האחרונים שהסכימו לסברת התוס' דאין חצירו קונה לו בדבר שעתיד להמצא נרא' דלא אמרו אלא במטמון וכיוצא בו כגון תגר שהוא מזבין פירותיו בלא חיפוש אבל מעות בחנות או בבית זה מקרי עתיד להמצא שהרי אדם מצוי לכבד ביתו או חנותו. וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל דגבי מטמון כתב דאין חצירו קונה לו מפני שהוא אבוד מכל אדם וגבי חנות כתב מפני שאינה משמרת ומדברי הר"מ ז"ל גבי מטמון נראה דכל ששמענו שנתייאש ממנו אפי' הוא ברשותו והוא חצר המשתמרת הוי יאוש וזה פשיטא לי' להרמב"ם ועל פי זה עשה הק"ו ובזה נסתלק השגת הראב"ד. אבל עדיין נראה דגם הרמב"ם ס"ל כס' הרמב"ן דאם נתייאש במה שנאבד לו בביתו דלא מהני יאוש כל שהוא דבר שעתיד להמצא ושאני הכא גבי מטמון שהוא אבוד ממנו ומכל אדם ואין עתיד להמצא:

תוכן העניינים

מחנה אפרים חלק א - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה