מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון
הלכות קנין חצר · סימן ב
וחצר שאינה משתמרת כתב הרמב"ם ז"ל דלא קנה עד שיהא עומד בצדו ויאמר זכתה לי שדי. וצ"ל דהרי כל שעומד בצדו הוי חצר המשתמרת כדמשמע בגמרא ואם כן ל"ל שיאמר תזכה לי חצרי מ"ש מהיכא דהוי חצר המשתמרת דקונה אפי' שלא מדעתו. (א"ה עיין בחי' זקנים מ"ש בזה) הן אמת דשמעתין דפרק השואל דף ק"ב מוכח כדבריו דמוקי שם ברייתא דהאומר כל מציאות שיבאו היום לחצרי תזכה לי חצרי דלא אמר כלום דאיירי בחצר שאינה משתמרת ואותביה ליה מסיפא דקתני ואם יצא לו שם מציאה בעיר דבריו קיימים ומשני כיון דיצא לו שם מציאה מיבדל בדילי אינשי מיניה והוי כחצר המשתמרת ומדקתני דבריו קיימין משמע דמאי דקנה אינו אלא משום דאמר תזכה לי חצרי הא לאו הכי לא קנה ואע"ג דמיבדל בדילי אינשי מיניה והוי חצר משתמרת אלא משמע דכל שאין החצר משתמרת מצד עצמו ממש לא קנה עד שיאמר תזכה לי חצרי ונראה דהיינו טעמא דכיון דהרי"ף והרמב"ם ז"ל ס"ל דחצר דגברא לאו מדין יד קאתי אלא מדין שליחות הלכך ס"ל דכל שאינו משתמר ממש מצד עצמו אינו נעשה שליח עד שיעשנו שליח ועיין בספר התרומות סוף שער מ"ט וכ"כ הרא"ש בסוגיין הנז' דלא קנה עד שיאמר תזכה לי חצרי משום דלא הוי חצר המשתמרת ממש. אבל דעת הרא"ש והרשב"א וקצת מן המפרשים ז"ל דכל שעומד בצדו סגי ולא בעינן שיאמר זכתה לי שדי ומשמע מדבריהם דאפילו שלא מדעתו קני ליה כל שעומד בצדו וכל זה במציאה דליכא דעת אחרת אבל בדאיכא דעת אחרת מקנה אפי' אינו עומד בצדו זכתה לו חצרו כיון שמשתמר לדעת הנותן כן כתב הטור בסי' רמ"ג:
איברא דממה שכתב הטור בסי' ר' אין נראה כן שכתב שם וחצרו קונה ללוקח אם הוא משתמר שם ובטור א"ה סי' ל' כתב זרק לה קדושיה בתוך חצרה המשתמרת. משמע דאפילו דאית ביה דעת אחרת מקנה בעינן חצר המשתמרת. ולכאור' נראה דבריו סותרים אלו את אלו. אבל כד דייקינן שפיר לא קשה מידי דע"כ לא אמרינן דלא בעינן חצר המשתמרת לדעת המקבל אלא במתנה דכיון דאתיא ליה בחנם דעת המקבל מסכמת לשמירת הנותן מה שאין כן לענין קדושין ומקח וממכר. וכן נראה מהגהת מרדכי שכתב ז"ל אם מקנה אדם פירות שהם ברשותו והקנה לו את מקומם ואין הפסק בין אותם פירות לפירות של בע"ה לא קנה דהוי חצר שאינה משתמרת ומיהו במתנה קני משום דדעת אחרת מקנה אותם ע"כ והרב בעל ש"ך לא הבין כן והנכון כמ"ש וזהו שכתב הטור בא"ה בסי' הנז"ל דאם זרק לה קדושיה לתוך חצרה והיא משתמרת לדעתה: