אור ברסלב
מחנה אפרים חלק א - ב הלכות עדות › סימן ג

מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון

הלכות עדות · סימן ג

סימן ב

יבאר לן רבינו דעתו במאי דקי"ל דאם העדים קרובים לזה ורחוקים לזה דפסול השטר אי הוי אפילו בנכסים מוחלקים:

גרסינן בירושלמי בפ"ק דגיטין כתב כל נכסיו לעבדו הוא גיטו הוא מתנתו מה את עבד כגט הוא ועררו בטל אי כמתנה הוא ועררו קיים יבא כהדא כתב כל נכסיו לב' בני אדם כאחת והיו קרובים לזה וכשרים לזה ר"י אמר מאחר שהם פסולים לזה פסולים לזה ור"ל אמר כשרים לזה ופסולים לזה ע"כ. והנה כת אחת מהגאונים פסקו כר"ל משום דבגמרא דידן ס"ל לרבא בעבד דפלגינן דיבורי' ועצמו קנה נכסים לא קנה ולפי הירוש' נראה דהא אתא כר"ל דקאמר כשרים לזה ופסולים לזה דפלגינן דיבורא אבל לר"י דאית ליה דלא פלגינן דיבורא כמו כן בעבד נמי לא פלגינן דיבורא זו היא שיטתם ז"ל. ועיין בנמוקי יוסף פ"ק דמכות. ולע"ד עם שאיני כדאי מכל מקום יש להשיב על דבריהם דמאי מדמה הירושלמי הא מלתא דעבד שהביא גיטו לפלוגתא דר"י ור"ל דע"כ לא פסל ר"י אלא משום דמדמי לה למתני' דנמצא אחד מהם קרוב או פסול דעדותן בטלה משום דנטפלו הכשרים בעדותן עם הפסולים כדמוכח שם בפ"ק דמכות אבל בעבד שהביא שטר מתנה ליכא שום ריעותא בעדים ואם משום דלא נתקיים ולא קנה שאר נכסים כיון שאין פסלות בשטר אמרינן פלגינן דיבורא ועצמו קנה נכסים לא קנה והרי זה כמי שהקנה שני דברים בשטר אחד שאע"פ שאין קנין השטר מועיל לאחד משום דאינו מבורר לשני מיהא מועיל וכל שכן הכא בעבד שהביא שטר מתנה שאע"פ שאינו מקויים מדין תורה מועיל לכל דעדים החתומים על השטר כמי שנחקרה עדותן דמי ורבנן הוא דאצריכו קיום ומשום הא לא מבטלינן לשטרא לגמרי ואפשר דאפי' הירושלמי לא מספקא ליה בהא וכמ"ש וכ"כ התוספו' בפ"ב דכתובות גבי מתני' דאנוסים היינו יע"ש. אלא בדאיכא עירור הוא דמספקא להו דאז דבר תורה צריך קיום ואפילו בהא עדיין ל"ד לההיא דר"י וכמ"ש דהתם איכא ריעותא בעדות עצמו שאחד מהם פסול אבל הכא אי משום דלא נתקיים ליכא ריעותא בעיקר העדות והעיקר בפירוש הירושלמי כמ"ש הר"ן שם בפ"ק דגיטין יע"ש ומה שהביאו הגאונים ז"ל ראיה מפרק יש נוחלין דבתרי גופי פלגינן דיבוריה לע"ד לא דמי וכמ"ש רשב"ם ז"ל דהתם נשאר כל העדות קיים לאחד מהם אבל הכא שמעידים על ראובן שנתן כל נכסיו ואין עדותן קיים אלא לחצאין לא ועוד דלפי דבריו איכא לאקשויי שם אשמעתין דפריך דאמאי אין הבעל נאמן להבא וע"ש מדרבא דאמר פ' בא על אשתו הוא ואחר מצטרפין להורגו אבל לא להורגה אלמא פלגי' דיבוריה. והשתא איכא לאקשויי כי לא פלגינן דיבוריה נמי הוה אמינא מיגו דנאמן על הבועל נאמן נמי על אשתו והכא נמי נימא מיגו דנאמן לרבא יהא נאמן לשעבר ולכן נראה לע"ד עיקר כמו שפיר' הרא"ש והראב"ד והריטב"א שהביא הב"י בסי' ל"ג והר"ן פ"ק דגיטין דכי אמרי' דבתרי גופי פלגינן דיבורא היינו במעיד על עצמו או על אשתו דכגופיה דמי דאינו בתורת עדות ובהא הוא דפלגי' דבורא משום דלא ממקיימי דבר הוא. אבל בעדות קרובים שהם עדים לא פלגי' דיבורא דהא לא פליג בהו רחמנא דאמרינן מה שנים נמצא אחד מהם קרוב וכו' ואין להקשות א"כ מאי מדמי תלמודא שם בפרק יש נוחלין ההיא דבעל שאמר גירשתי את אשתי לההיא דפ' בא על אשתי והא בבעל שאמר גירשתי עדות הוא ובעדות לא פלגינן דיבורא לאו קושיא היא דההיא נמי לאו עדות היא דאפי' בלהבא לא מהימן אלא משום מיגו וכל מידי דלא מהימן בלא מיגו לאו עדות מיקרייא כמ"ש הריטב"א והר"ן בקדושין בפ"ב ועוד דההיא נמי ליכא משום פיסול עדות דקורבה ולכאורה היה נראה דהרמב"ם ז"ל והטור לא סבירא להו כפירוש הראב"ד ז"ל שכתב בפי' דאם אמר פ' רבע את שורי הוא ואחר נאמנים להרוג לשור משמע שמפרש כפירוש רש"י ז"ל שם בסנהדרין וכ"כ הבכ"מ וכן מצאתי להרב מוהרא"ש ז"ל בקונטריסו לעיגונא אבל עדיין יראה דליכא ראיה לזה דאפשר דס"ל כפירוש הראב"ד שם בבעל שאמר פ' בא על אשתי דנאמן משום דכגופו דמי הא לאו הכי לא הוה פלגינן דיבורא אלא אמרינן כיון שבטלה מקצתו משום קורבה דהא ודאי קרוב הוא לה בטלה כולה אבל גבי שורו כיון דמסקינן דאין אדם קרוב אצל ממונו תו לא שייך עדות קורבה ולכאורה נראה להביא ראיה לזה דעדות שנפסל מקצתו מחמת קורבה נפסל כולו מדאמרינן בריש פרק מרובה דעדים שהעידו שגנב ואחר כך טבח והוו ע על הטביחה דאמרי' עדות שבטלה מקצת' בטל' כולה משום דכיון דשתי העדיות העידו זה בתוך כדי דיבור של זה עדות אחת קא חשיב כמ"ש פ"י שם ואין לדחות ולו' דהתם שאני משום דמעידים על חד גופא ובחד גופא לא פלגינן דיבורא דמה שאמרו הכי היינו דוקא היכא דהוי הכל בדבור אחד הוא דאמרינן דבחד גופא לא פלגי' דבורא משום דהוי עדות חד אבל בתרי גופי שני עדיות קא חשיב והכי נמי בההיא דמכר דגנב ומכר שני עדיות הם ואפי' הכי כיון שנתבטל מקצתו בטל כולו אם לא שנחלק כמו שכתב הראב"ד ז"ל דבעדות עצמו לא אמרינן עדות שבטלה מקצתו:

ודאתן עלה לידן דלפי סברת הראב"ד והרא"ש והרב אב ב"ד והר"ן והריטב"א כל עדות שבטל' מקצתו מחמת עדות קורבה בטלה כולה מן הדין דרחמנא לא פליג בהו אם כן נראה דלא שנא בין עדות בשטר לעדות שהעידו בעל פה וכן נראה מדבריהם שכתבו דההיא דפלוני בא על אשתי דמהימן על הבועל ולא על אשתו היינו משום דלגבי עצמו לא שייך עדות אבל המרדכי כתב משם רבי' יואל דההיא דפוסל בירושלמי היינו דוקא בעדות שבשטר אבל לא בעדות דעל פה ואזיל לשיטתיה שכתב דטעם הירושלמי לאו מדינא אלא משום גזירה דילמא אתי לאחלופי בשאר שטרות וע"ד הרא"ש בתשובה יש לדקדק שהסכים לדברי הראב"ד ז"ל וכתב ג"כ לדברי ר"י שהם נכונים. ולכאורה נראה שחילוק גדול יש ביניהם ואפשר ליישב דמ"ש שדברי ר"י הם נכונים היינו לומר דאין תלמוד דידן חולק עם הירושלמי וגם ע"ד הריטב"א ז"ל יש לדקדק דנראין דבריו סותרין אלו את אלו מה שהביא הב"י בסי' כ"ג עם מה שהביא בסי' ל"ז משמו וראיתי בהגהת אשירי פרק זה בורר שכ' דקרובי המוכה יכולים להעיד על המכה כדי לגרשו מב"ה עכ"ל. ולכאורה יראה דזה אינו מוסכם ולא מיבעיא לסברת הראב"ד וסיעתיה דס"ל דבעדות קרובים אפילו בתרי גופי לא פלגינן דיבורא אלא אפי' לסברת החולקים איכא למימר דהא דפלגינן דיבורא בתרי גופי היינו משום דלגבי עדות שמעידים על גופו של זה מהימנינן להו על כל מה שהעידו עליו וכמו שפי' רשב"ם שם בפי"נ אבל כי מעידים על המכה אפי' כי פלגי' דבורא מ"מ בטלה מקצת עדותן לגבי המכה שהם מעידים עליו לחייבו ממון ואינם נאמנים לזה. ומתוך דברי הרמב"ם ז"ל בפ"י מה' עדות נראה דהא דהכותב נכסיו לב' בני אדם והעדים קרובים לזה ורחוקים לזה דפסול כל השטר הוי אפילו בנכסים מחולקים וכגון שכתב שדה פ' לפ' ושדה פ' לפ' ואפ"ה חשיב עדות אחת כיון שכתב חד לישנא דמתנה לב' שאמר ונתתי שדה פלוני לפ' ושדה פ' לפלוני עד שיכתוב נתתי לפ' שדה פ' ונתתי לפ' שדה פ' שזה שני עדיות שאינם צריכים זה לזה כיון שלכל אחד ואחד כתב נתתי והכי מפורש בדבריו ודלא כהב"מ שנראה מדבריו שכל הנכסים מוחלקים סגי:

תוכן העניינים

מחנה אפרים חלק א - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה