מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון
הלכות נדרים · סימן מא
נדרים חלים על דבר מצוה נדר להתענות זמן ידוע ואירע בו שבתות וי"ט פותחין לו בהם. וצ"ל מ"ש מהא דתנן נדרי שגגות דאין צריך התרה ותירץ הרא"ש דהכא הוה ליה לידע שאי אפשר לשנה בלא שבתות וי"ט והר"ן תירץ באופן אחר יע"ש בפ"ג. ולפי זה נראה דמי שקיבל עליו להתענות מ' תעניות ואירע בהם חנוכה ופורים אין צריך התרה ואמרינן נדר שהותר מקצתו הותר כולו משום דהוי טועה בעיקר הנדר ועל פי זה גם שבועה לא חיילא בכי האי גוונא אף דהוי בכולל. ועל פי האמור נתיישב מה שכתב הב"י בא"ח סי' תי"ח סוף דף רפ"ט ראיתי מי שרצה לומר דאם נשבע שלא לצחוק ועבר לצחק דיכולים להתיר קצתו ולהניח קצתו ולע"ד אין נראה כן דהא חכם עוקר הנדר מעיקרו וע"כ לא קאמר הריב"ש אלא בנדוי וחרמות שאין מתירין לו אלא הקנס ולהכי מכאן ולהבא הוא שרי דלהכי אפילו הוא עצמו מצי להתיר כל שהוא ת"ח דטוט אסר וטוט שרי ומה"ט נמי מתירין אותו בלא פתח וחרטה ואפילו קודם שחל ועיין מהראנ"ח ח"ב סימן כ"ו: