מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון
הלכות נדרים · סימן לט
אשר שאלת על מאי דכתב מהר"ם בנבנשת ז"ל סי' ד"ן בתוך התשובה וז"ל ואל תתמה כי דמיא לחוכא במה שאנו מראים פנים בהסכמה כי פעמים שרייא כי כל תולה נדרו בדבר הכי הוא וההיא דקונם וכו' שאם מת או עשה תשובה דשרי לישא אותה אם קודם שנשה אותה וכו' חזר הדבר לסורו חוזר האיסור למקומו. ולכאורה נראה ללמוד דבר זה מההיא דקונם וכו', וכתב הריב"ש שאם אחר שמכרו חזר וקנאו חזר הדבר לאיסורו והקשית עליו מההיא דהביא הבשה"ג פרק החולץ תשו' מהר"ם וז"ל על איש ואשה שקבלו חרם הקהל והמיר האיש דתו ואחר שב בתשובה דאין צריך להתיר לה החרם אף לאחר ששב בתשובה הואיל ואישתרא בעודו מומר דאדעתא דהכי לא קבלה החרם אישתרי נמי אף כשחזר בתשובה עכ"ד. דע דלע"ד נראה דאי מהא לא איריא דהתם שאני משום דהחרם הוא על דעת ב"ד ואם כן כשהתירו לה ב"ד אז דל מהכא החרם מעיקרו וראי' לזה דכתב דהיינו דוקא כשהתירו לה ב"ד ואם כדברי כת"ר ל"ל משום דהתירו לה ב"ד והבפ"מ איירי בלתי שום היתר אלא מחמת עצמו של דבר. אבל יש לי להביא ראיה דלכאורה נראה היתר דינו של הבפ"מ מההיא דאיתא פ"ק דחולין דף י"ו הכל שוחטין וכו' מאן תנא אמר רבא ר' ישמעאל היא דתניא כי ירחיב ה' את גבולך ר' ישמעאל אומר לא בא אלא להתיר בשר תאוה שבתחלה נאסר להם משנכנסו לארץ הותר עכשיו שגלו יכול יחזור הדבר לאיסורו לכך שגילו כו' הרי דהאיסור אינו חוזר וי"ל ועיין בתשוב' מהראנ"ח ח"ב סימן ע':